פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האם מכירת קנאביס בבתי מרקחת עלולה להיות מסוכנת?

      בשבוע שעבר הודיע סגן שר הבריאות ליצמן כי קנאביס רפואי עתיד להימכר בבתי מרקחת כתרופת מרשם. ד"ר אילן רבינוביץ' מברך על ההחלטה החשובה, אבל מזהיר משימוש כרוני לא הכרחי, ומבקש מהרופאים לבחון היטב למי הם נותנים מרשם

      האם מכירת קנאביס בבתי מרקחת עלולה להיות מסוכנת?
      עריכה: ניר חן, מעצב גרפי: אביחי ברוך

      בשבוע שעבר הודיע סגן שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן, שמשרד הבריאות נכנס לתהליך היסטורי חשוב ויתיר מכירת קנאביס רפואי בבתי מרקחת. עבור אלו הנזקקים לקנאביס - בהם חלק מחולי הסרטן הסובלים מתופעות לוואי של הטיפול הכימותרפי, חולי איידס, חולים הסובלים מכאבים כרוניים, חולים פוסט טראומתיים הסובלים מפלאשבקים קשים של שדה הקרב - מדובר על מזור של ממש.

      ואולם, כמו לכל תרופה גם לקאנביס יש תופעות לוואי, ומי שאומר אחרת הוא שקרן או שרלטן. עבור חלק מהאנשים אומנם שימוש אקראי יכול להוביל לתחושת "היי", רוגע ושלווה, אבל עבור אחרים זה גם יכול להוביל לתחושה של איבוד שליטה ותלונות גופניות מגוונות אחרות.

      כפסיכיאטר, אין יום שאני לא נתקל באנשים שה-THC (החומר הפעיל במריחואנה) בעישון כרוני, יומי וקבוע בכמויות גבוהות פגע אנושות באיכות חייהם. הם מגיעים מכל שכבות האוכלוסייה, מכל חתך סוציואקונומי-דמוגרפי. איש אינו מוגן. אצל כולם הסיפור זהה - עישון גראס חברתי שהפך כרוני, יומי ובכמות שרק עולה.

      מריחואנה רפואית (ShutterStock)
      כמו לכל תרופה גם לקאנביס יש תופעות לוואי (צילום: shutterstock)

      הסימפטומים, גם הם זהים, בשימוש הקבוע - העדר יוזמה ורצייה, אפתיה, ריקנות, חידלון, שעמום, נפילות להתקפי חרדה חריפים קשים (דפיקות לב, לחץ בחזה, קוצר נשימה, תחושת אובדן שליטה וסוף מתקרב, רעד, גלי חום וקור, פחד מוות), הסתגרות, התכנסות והימנעות. במקרים מסוימים, אף נתקלתי בגלישות למצבים פסיכוטיים פרנואידים (כשיש נטייה גנטית, או כשהגראס מעורבב עם PCP- " אבק המלאכים" להאדרת אפקט). אפשר לראות אצל האנשים האלה נפילות במצב הרוח, עד פלירטוט עם מוות. בנוסף חלק מהאנשים סובלים מבעיות קשות ומריבות נוראיות עם הסובבים אותם, שדואגים להם וחוששים ולא יכולים לעמוד מנגד ולראות אדם קרוב שהורס את עצמו לדעת.

      לחיות מג'וינט לג'וינט

      המשתמש בגראס שימוש יומי וקבוע מפתח תלות פסיכולוגית בסם וגם אם יאמר שזה בשליטתו - הוא מאבד שליטה. הוא חי מג'וינט לג'וינט, מבאנג לבאנג. כמות החומר היומית עולה בהדרגה והאנשים שמגיעים לטיפול מעשנים בממוצע כ-15 ג'וינטים ביום. כתוצאה מכך, הם מסתובבים רק בחברת מעשנים ומוגבלים חברתית, זוגית ובין אישית.

      אחד הקשיים העיקריים נעוץ בפער אדיר, כמעט אינסופי, בין איכויותיו הקוגניטיביות-אקדמיות-ויזואליות-כריזמטיות לבין המימוש שלהן בפועל. המעשן מתוסכל מכיוון שאינו מצליח להגשים את עצמו בעבודה ו/או בזוגיות ובמשפחה, המרמור גובר ומעגל הקסמים נסגר ביתר שאת. המעשן הכרוני בורח מהמציאות הכואבת לעולם הסמים והגראס. וזה מעגל סגור נבזי במיוחד, שבו הפערים בין המעשן לסובבים אותו רק הולכים וגדלים. מעשן הגראס הכרוני, למרבה הצער, יגיע לטיפול רק כשיהיה ממש בתחתית. הטיפול המרתוני הוא תמיד קשה ודורש כוחות נפש עצומים. פעמים רבות התהליך נכשל ויש צורך להתחיל מהתחלה.

      אישה מעשנת מריחואנה רפואית בארה"ב (AP)
      לבדוק טוב למי נותנים מרשם (צילום: AP)

      כיום חלוקת הקנאביס הרפואי לחולים הנדרשים נמצאת בידי שמונה החברות המגדלות אותו בארץ, ונעשית בשני מוקדים מרכזיים. האחת היא מרכז ההפצה של חברת "תיקון עולם" בתל אביב, והמגדלות האחרות מחלקות את הסם במרכז לבריאות הנפש "אברבנאל". כמו כן, קיים שירות בתשלום שבו הקנאביס הרפואי מובא ישירות לבית הלקוח.

      על פי נציגים ממשרד הבריאות שהציגו את התכנית החדשה לממכר קנאביס רפואי, כעת צפוי התחום לעבור לידי רופאי משפחה שיעברו הכשרה מיוחדת במשרד הבריאות לאבחון ולמתן מרשם למטופלים בבתי מרקחת. סגן השר ליצמן, אמר במסבת העיתונאים כי הוא "רוצה לעזור לכולם, אך כל שינוי לוקח קצת זמן. יש עוד הרבה שלבים ודברים לתקן". לצד זאת ציין ליצמן כי משרד הבריאות צריך לבחון מדוע מספר המשתמשים על פי מרשם בישראל עומד על 22 אלף, כשבגרמניה, הגדולה פי עשרה מישראל יש הרבה פחות משתמשים.

      אני מברך את ליצמן ובעד לתת גראס למי שזקוק רפואית. אין רע בעישון אקראי, מדי פעם, בארצות שמותר בהן בחוק כמובן. יחד עם זאת אני מבקש להזהיר מפני עישון כרוני יומיומי בכמות גבוהה שיוצר תלות פסיכולוגית ופרופיל של סטלן. אני כפסיכיאטר נותן מרשם למטופלים שלי שזקוקים לקאנביס רפואי ועומדים בדרישות משרד הבריאות, אבל אני מפציר בחברי הרופאים לשקול בכבדות, בלי יד קלה על ההדק למי הם נותנים מרשם.