השבוע הופיע בישראל המוזיקאי כריס בראון, ועשרת אלפים צעירים פקדו את המקום, כאילו לא מדובר באדם אלים ומסוכן. איך זה קורה?
בראון בן ה-26 הוא מוסיקאי היפ-הופ שאינו נחשב בטופ פייב בז'אנר אליו הוא משתייך בארה"ב, אני לא יודע עליו הרבה, אבל אני יודע בוודאות שגבר שמכה פעם אחת הוא מכה סדרתי. השאלה אינה אם יבוא התקף אלימות נוסף, אלא רק מתי. ניתן לקבוע באותה וודאות שפתיל קצר נשאר קצר, אם הוא לא מטופל. שהוא לא ישתנה, כי אינו מסוגל לסטות מהנרטיב הטמון באישיותו, ורק טיפול אינטגרטיבי כולל וארוך טווח יכול להביא לשינוי הנחוץ.
ארוך טווח אמרנו? זה, לצערנו, נוגד את הפנוטיפ האישי הדוגל בריצות ספרינט ובהעדר דחיית סיפוקים. ובכלל, למה צריך טיפול אם מושא הטיפול אינו מעוניין ואפילו לא חושב שיש לו בעיה. הוא אשם שהעלו לו את הפיוז?!.
תזכורת: בפברואר 2009, יום לפני טקס הגראמי, בראון הכה את ריהאנה שהייתה בת הזוג שלו, בפניה והותיר אותם נפוחים וחבולים. ריהאנה ניצלה בנס. אבל מנקודת מבטו, היא בכלל אשמה. ממתי מותר לאישה להרוויח יותר מהגבר שלה, ועוד להצליח הרבה יותר באותו תחום המוסיקה?
גם עונש של חמש שנות מאסר על תנאי ו-1,400 שעות של עבודות שירות לא הרתיעו את בראון ולא לימדו אותו את הלקח שהוא זקוק לטיפול. וריהאנה, כמו מרבית הנשים המוכות, חשה מין הסתם רגשי אשמה, ריחמה על אהובה הגברי שהתפלק לו, ואף שבה לזרועותיו לתקופה מסויימת. בתי הקברות והמקלטים לנשים מוכות מלאים, למרבה הצער, בנשים דמויות ריהאנה.
בראון המשיך בשלו, ועולם כמנהגו נוהג. הוא הרס חדר הלבשה ושבר כיסא בתוכנית "גוד מורנינג אמריקה", לאחר שהמראיינת העזה לשאול אותו על אלימות בעברו. הוא הראה לה. מגיע לה. שלא תשאל. ב-2012 היו שוב חילופי מהלומות, אף אחד שבור וכתב אישום על חטיפת מכשיר סלולרי של מעריצה שהעזה לנסות לצלמו. תוסיפו לכך הטרדה מינית של מעריצה, התנגשות ברכב של אישה אחרת תוך מטר קללות ותבינו שהאיש לא למד לקח.
גם בשנת 2013, כאשר נשלח לטיפול בסדנת ניהול כעסים, הוא השתולל והיה אלים במוסד הרפואי. כך זכה להיות מסולק מהמקום תוך שבועיים, במקום לשהות שם שלושה חודשים. הוא לא בנוי לזה. לשופטים קצת נמאס והוא ריצה
מחבוש של 108 ימים. מסכן האסיר שחלק עימו את התא. הסידרה אוז היא פיקניק לעומת שמציאות שבה כריס
בראון הופך אותך לביצ' שלו.
אבל בראון ממשיך בדרכו. באוגוסט 2014 במסיבה שאירגן לפני חלוקת פרסי MTV נשמעו יריות. התוצאות - רק שלושה פצועים. חכו. תנו לו צ'אנס, הוא רק בן 26. בהמשך יהיו גם הרוגים.
אז מה יש לנו פה? ככל הנראה הפרעת חוסר שליטה בדחפים (impulse control disorder) עם מרכיב אנטי סוציאלי (פסיכופטי) אישיותי. אצל בראון, איש הישר בעיניו יעשה. אין דין ואין דיין. אין סופר אגו הקובע גבולות וערכים, ולכן הכל מותר.
במקרים כאלה, האדם רואה רק את עצמו והאחרים נועדו לשרת אותו ואת מטרותיו. קיים צורך אינסופי בריגושים, במקביל לשובניזם פרימיטיבי הרואה בנשים כנחותות. הרוע והאגרסיה הם מולדים וייתכן שאליהם מתווסף מרכיב של הפרעת קשב וריכוז קשה עם היפראקטיביות.
בדרך כלל אנשים מהסוג של בראון לא מעוניינים בטיפול, פשוט מפני שהם לא רואים בעיה. כולם אשמים בעצם, חוץ מהם. אנשים כאלה יגיעו לטיפול רק כשימצאו בתחתית - כמו שיקום לאחר מאסר ממושך ולאחריו טיפול אינטגרטיבי משולב שיכלול תרופת וטיפול פסיכולוגי התנהגותי וקבוצתי ופעילות גופנית לשיחרור סטרס. לאנשים כמו כריס בראון, סדר יום עמוס הוא הכרחי - שכן זמן פנוי ושיעמום עלולים להיות אסון.
מה זה אומר על המעריצים שהסתערו על הכרטיסים? מה זה אומר על מפיקת המופע שהיא אישה? לאלוהים הפתרונות.