חורים באוזניים לתינוקות: מנהג אכזרי או קישוט לגיטימי?

באיזה גיל הכי נכון לעשות לילדות חורים באוזניים? האם נכון לחכות לגיל שבו הן תבקשנה את זה בעצמה, או שמא עדיף לסיים עם זה בשלב הינקות, כאשר הטראומה נשכחת מהר? נדמה שלשאלות הללו תמיד יהיו תשובות מנוגדות, וכך לצד הורים שמנקבים את אוזני בנותיהן כבר בגיל כמה חודשים, הורים אחרים יוצאים למלחמה בתופעה.

בבריטניה, למעלה מ-40 אלף הורים כבר חתמו על עצומה שקוראת לממשלה להפוך ניקוב אוזניים לתינוקות ופעוטות ללא חוקית. בעצומה נכתב כי ניקוב אוזניים שכזה הוא סוג של "התעללות בילדים", שבמהלכה "כאב ופחד חמור נגרמים לילדים שלא לצורך". ההורים שיזמו את העצומה מבקשים מהשר האחראי בממשל הבריטי לקבוע רף גיל בחוק שבו מותר לנקב אוזניים. עוד נכתב בעצומה כי "ניקוב אוזניים לא משרת שום מטרה מלבד סיפוק ההורים".

מחקר שנערך באוניברסיטת אוקספורד ופורסם לפני חודשים ספורים הוכיח לראשונה, באמצעות סריקות MRI, כי תינוקות רגישים לכאב בדיוק כמו מבוגרים, ולפעמים אף יותר. החוקרים ראו בסריקות כי האזורים שמופעלים במוח של מבוגרים כאשר הם מרגישים כאב, מופעלים באותה עוצמה וכמעט באותו המקום, כאשר תינוקות מרגישים כאב.

גם ד"ר דנה פלג, מומחית ברפואת ילדים במחוז שרון שומרון של כללית, סוברת כי בכל גיל מרגישים כאב, אך מציינת כי הזיכרון של הכאב הוא תלוי גיל ולכן ככל שגדולים יותר זוכרים את הכאב יותר. לדברי ד"ר פלג, ניקוב חור בתנוך האוזן זו פעולה פשוטה יחסית, כל עוד מקפידים על חיטוי האזור ומבצעים את הפעולה במקום שמתמחה בנושא עם ציוד מתאים ומחוטא. היא מוסיפה כי אפשר להשתמש באלחוש מקומי כמו ספריי או קרם אמלה, על מנת להקל על הכאב.

ואולם, למרות שבפעולה עצמה אין סכנה בריאותית, לדברי ד"ר פלג קיימת סכנה מסוימת. "הסכנה הרפואית בעיניי בקרב תינוקות היא בכך שמדובר בגוף זר שיכול בטעות להגיע לאזור הפה, ואז יש סכנת חנק או השתנקות".

בעיני מאיה שפילמן, מומחית בפסיכותרפיה לפעוטות, ילדים ומבוגרים, הסכנה היא אחרת לגמרי. "לא ניתן להתעלם מכך שניקוב חורים באוזניים לתינוקות הוא גרימת כאב לגוף תקין ושלם, בשלב כה רך וחסר ישע, כמענה לצורך של ההורה ברמה האסתטית", היא אומרת, "התינוקת, חסרת האונים, לא יכולה להתנגד וכך נגזר עליה להיות חלק ממנגנון חברתי נשי שלא בחרה בו. אני רואה בכך אמירה שההתקשטות היא חלק מהתפקיד המיועד לתינוקת בחברה. האם התינוקת לא יפה כמו שהיא? האם באמת יש צורך שתתקשט בעגילים?".

והאם יש נזק פסיכולוגי מגרימת כאב בגיל כה צעיר? לדברי שיפלמן, התשובה לכך מורכבת. "נהוג לחשוב שתינוקות לא זוכרים אירועים מהשנים הראשונות", היא מסבירה, "פרויד כבר דיבר על אמנזיית ילדות המתאפיינת בשכחה של זיכרונות וחוויות המתרחשות עד גיל שלוש לערך. אבל, וזה אבל חשוב, הגוף זוכר, הגוף מגיב. יש עדויות למשל על פגים, המגיבים בעלייה של מדדים פיזיולוגיים המקושרים עם עלייה ברמת החרדה למראה אדם בחלוק לבן".

שפילמן מדגישה כי "חוויות כאובות משאירות חותם נפשי, גם אם האירוע עצמו נשכח מהזיכרון המודע. אני פוגשת ילדים שמגיעים אליי לטיפול והרבה פעמים כשאני יושבת עם ההורים, הם מספרים על חוויות לא פשוטות, חלקן אפילו טראומטיות, שהתרחשו בשנים הראשונות, ואפילו בלידה עצמה. הילד אינו זוכר את האירועים הללו, אבל הם קשורים ברמת הסימפטומים וההגנות הפסיכולוגיות, להפרעה שלו".

לשאלה מדוע הורים מבצעים את הפעולה הזו, עונה שפילמן כי מלבד הסוגייה האסתטית שחשובה לחלק מההורים, "ישנם מקרים מורכבים בהם הורים משתמשים בתינוקת שלהם למילוי חסכים נרקסיסטיים". דוגמה לכך, לדבריה, היא אמא שלא בטוחה בזהות המינית שלה בעצמה, ותרצה שבתה התינוקת תענוד עגילים כדי שיראו ש"זו בת" (בניגוד לבן). או הורה שרואה בבתו התינוקת שלוחה שלו, ועלול להחיל עליה נורמות התנהגות, שאינן מתאימות לגיל הכרונולוגי, ומן הסתם גם לשלב בגיבוש הזהות המינית.

יש לציין כי הסוגיות הרפואיות והרגשיות הללו נכונות כמובן לתינוקות רכים, וברגע שהבת (או הבן) מגיעים לגיל שבו הם יכולים לבחור ולבקש את זה, בוודאי שאין מניעה לנקב את האוזניים.