המסע לחיים לחדשים: איך מבצעים שינוי מין בישראל?

"קיראו לי קייטלין", קרא הכיתוב מתחת לצילום הבלתי נשכח של ברוס ג'נר השבוע על שער המגזין וואניטי פייר, כשמיליוני אנשים מסביב לעולם נחשפו לפנים ולגוף החדשים של גיבור הספורט האמריקאי שנולד מחדש כאישה. אך לא כל הטרנסג'נדרים והטרנסג'נדריות בעולם זוכים לחיבוק חם כל כך מהסביבה, והדרך הארוכה שלהם אל קו הסיום רצופה בכאב פיזי ונפשי.

בישראל חלה בשנים האחרונות התקדמות רבה בתחום שינויי המין. החל מהקבלה ההולכת וגוברת של קהילת הטרנס מצד הסביבה, דרך הוועדה לשינוי מין במשרד הבריאות ששינתה את פניה ועד למגוון הניתוחים המבוצעים היום במערכת הבריאות הציבורית. אבל עדיין, רבים מהם סובלים מהתנכלויות, נתק מהמשפחה וקושי בתחומים כמו תעסוקה ובריאות.

אף שהם מבינים את העיסוק בזהותה החדשה של קייטלין ג'נר, הם מבקשים להדגיש כי הזהות המינית אינה מתחילה ונגמרת בקו התחתונים. "המגדר של אדם לא נקבע על פי איבר המין שלו, אלא לפי איך שהוא תופס את עצמו", הם אומרים ומבקשים להגביר מודעות לנושא, עד שכל בני האדם באשר הם, ירגישו בנוח בעור של עצמם.

הדרך לשינוי מין חיצוני מתחילה בוועדה של משרד הבריאות, אשר עברה שינוי בשנים האחרונות. בשנת 1986 פורסם נוהל שאפשר ביצוע ניתוחים לשינוי מין בישראל. בחוזר זה נקבע כי ניתוחים לשינוי מין יערכו בבתי חולים ציבוריים בלבד, לאחר קבלת אישור ועדה של משרד הבריאות. בשנת 2014 הוחלט לקצר את תקופת ניסיון החיים בזהות המגדרית משנתיים לשנה, וכן הגיל המינימאלי לביצוע ההליך ירד מ-21 ל-18.

שינוי נוסף התרחש לאחר שמשרד הבריאות נענה לקריאה ארוכת שנים של הקהילה, כאשר אל חברי הוועדה, רופאים ונציגי תחום בריאות הנפש, הצטרפה לפני חצי שנה חברה נוספת על תקן נציגת ציבור – נינה הלוי (56), אישה טרנסג'נדרית, שסיפורה התפרסם כשפתחה יחד עם האישה לה נישאה כשעוד חיה כגבר את המאפיה לחמנינה בתל אביב.

"הוועדה היא לא שומרת סף. בכל שנותיה, היא דחתה מקרה אחד או שניים", מסבירה הלוי. "תפקידה לתמוך, להנגיש ולהציע פתרונות. מי שצריך לעשות את זה, צריך שזה יקרה עכשיו, כי כל זמן שחווים את החיים במגדר לא נכון, אי אפשר להתרכז בשום דבר אחר בחיים. כשמבינים את מקור המצוקה חייבים לפעול על פי זה. לא משנה מה מאבדים וכמה זה קשה וכמה חווים אפליה או אלימות, חייבים לפתור את הדבר הזה. זה בוער".

גם לה היה קשה לחכות, אחרי שבגיל 45 היא הבינה מה עליה לעשות. "מגיל מאד צעיר ידעתי שאני לא בן ולא ידעתי מה אני כן בדיוק. אבל בתקופה ההיא ובסביבה שגדלתי בה הבנתי שהכי כדאי לי להיות בן, אז הלכתי על זה. תמיד משהו לא הרגיש לי בדיוק אבל לא כל כך הבנתי מה זה. בסוף תהליך מאד ארוך בגיל 45 נפל לי האסימון והבנתי שאני פשוט אישה. מאותו רגע ידעתי שאעשה כל מה שצריך בשביל לחיות כאישה".

לדבריה, לסביבה יש משקל רב בהקלה על התהליך. "הייתי נשואה עם ילדה ולמזלי הייתה לי בת זוג מקבלת. עשיתי את זה בגיל מבוגר, כשכבר היו לי מעגלי תמיכה וגם הייתי מבוססת כלכלית. עשיתי את זה לאט. יצאתי מהארון במקביל לפתיחת המאפיה, אז היה לי משהו חיובי להראות. הנה אני אופה לחם כזה טוב, אז מה זה משנה אם אני טראנסג'נדרית?".

הלוי רואה הבדלים בין אז לעכשיו. "אני לא ידעתי עד גיל 35 שיש טרנסג'נדרים בעולם. היום בני נוער נכנס לאינטרנט ורואה בטלוויזיה, ומבינים בגיל הרבה יותר צעיר מי הם ומה הם. אבל בשל גילם הצעיר, לפעמים הם חווים קשיים מול המשפחה, מאבדים את מערכת התמיכה, אני רואה את זה המון. גם היום, עדיין נתקלים בחוסר אמון עם מערכת הבריאות. לכן הגשתי את מועמדותי לנציגת ציבור בוועדה. מטרת הוועדה היא לפתור בכלים רפואיים בעיה חברתית של אנשים, שמאד קשה להם לצאת לעולם בלי העזרה של עולם הרפואה".

עולם הרפואה הוא היום מסדרונות בית החולים שיבא, שם מתבצעים בישראל כל הניתוחים לשינוי מין. ניתוחים אלה כלולים בסל הבריאות ועל כן ממומנים על ידי קופות החולים. הם כוללים ניתוחי פנים, ניתוח במיתרי הקול והשטחת הגרוגרת, ניתוחי חזה – השטחה לגברים והגדלה לנשים -וכמובן את הניתוחים לשינוי איברי המין. מי שמבצע את הניתוחים באיברי המין הוא ד"ר אלון לירן, מומחה לכירורגיה פלסטית ומשחזרת, מיקרו-כירורגיה ושינוי מין בבית החולים שיבא.

"הניתוחים שאנו מבצעים הם מזכר לנקבה ומנקבה לזכר. נכון להיום, את איברי המין אנחנו עושים רק מזכר לנקבה, כי ניתוח מנקבה לזכר דורש צוות של מנתחים, וחסרים מנתחים שילמדו את התחום". לדבריו, "מאז שנת 1986 עברו אצלנו 120 בני אדם ניתוחים לשינוי מין. יש כל מיני טכניקות. כאן בשיבא, מתבצע בגברים שהופכים לנשים הליך שנקרא 'היפוך', שבו יוצרים נרתיק ודגדגן פונקציונאליים מבחינת הרגישות והאסתטיקה".

ד"ר לירון מסביר כי "בהליך הפיכה מאישה לגבר אנחנו מבצעים ניתוח מיקרוכירורגי, שכולל כריתה של רחם, שחלות ונרתיק. משתמשים בעור של השפתיים הגדולות ליצור מעין שק אשכים ואז אנחנו יוצרים פין שכולל צינור שתן ומעצבים אותו בצורה שיראה 'נימול'. את העצבים אני מחבר לאזור הדגדגן ואז יש גירוי מיני".

לדבריו, "זה ניתוח שנמשך כעשר שעות. מדובר בהליך מאוד מורכב, שדורש היענות גדולה של המטופל. לאחר מכן יש תקופת החלמה והסתגלות קשה ויש לא מעט סיבוכים. גם אחרי הניתוח, זה לא קסם. יש קשיים. יש אספקטים משפחתיים, תעסוקתיים, אישיים. הניתוח הוא רק חלק מהעניין. הזהות המינית של אדם לא נקבעת על פי איבר המין שלו, אלא איך שהוא תופס את עצמו. כל אדם יכול לבחור לעצמו איזה חלק מהשינוי הוא רוצה לעבור. כמובן שלא כולם עוברים את הכל".

רבות דובר השבוע על ניתוח לנישוי הפנים שעברה ג'נר, שבו הופכים את הפנים לנשיות יותר. בישראל מבוצעים ניתוחי שינוי במחלקה לכירורגית פה, פנים ולסתות בבית החולים שיבא. לדעת מנהל המחלקה, ד"ר רן יהלום, "התוצאה אצל ג'נר יפה. המצח מאד יפה. אישית אני חושב שהסנטר שלו נשאר מאוד גברי. אפשר היה לעדן אותו עוד קצת". לדבריו, לא מדובר בהליך חדש, אבל בישראל הדרישה עלתה בשנים האחרונות.

ד"ר יהלום אומר כי קיים הבדל בגולגולת בין גבר לאישה. "קודם כל במצח", הוא מסביר, "אצל גבר העצם שם מעובה יותר, מראה שנותן קשיחות לאזור הגבינים. הלסת התחתונה אצל גברים בזווית של 90 מעלות ואצל נשים בזווית כהה. האף יוצא מאזור המצח ולעיתים צריך לעדן אותו. שינוי עצמות הלחיים הוא הליך פחות נפוץ.

"אנחנו עושים הרדמה כללית, מקלפים את העור שמכסה את הקרקפת מהשליש הקדמי של קו השיער, מפשילים אותו עד גג ארובות העיניים ובתהליך של ניסור ושיוף ולפעמים גם תוספת של עצם, מיישרים את המצח באופן שהוא הופך להיות ישר לגמרי, בלי הבליטה מעל ארובות העיניים. בתהליך הזה גם מעצבים את כל העצם הפרונטלית של ארובות העיניים. לאחר מכן מנסים להנמיך את קו השיער, עבור מי שמעוניין בכך".

בכך לא מסתיים ההליך. "אנחנו רואים גם בקשות להרים את הגבות, כדי ליצור מראה נשי יותר. בנוסף, התאמה של עצם האף העליונה לכיוון המצח, שיוצרת עידון של הקווים הגבריים החדים. לאחר מכן אנחנו מבצעים ניתוח בלסת התחתונה מתוך הפה, שבו בצורה של ניסור ועיצוב גורמים ללסת להיות בזווית כהה יותר, ולאחר מכן מעצבים את הסנטר על פי בקשה – הכל מתוך הפה וללא צלקות חיצוניות".

כל זה נעשה בניתוח אחד, שאורך כארבע שעות. לאחר מכן באה תקופת החלמה שאורכת כשלושה שבועות, עם החלמה סופית לאחר חודש וחצי. "מדובר בהליך שהוא אסתטי בלבד. בדרך כלל מי שמגיע לזה מאוד רוצה את זה ולכן מוכן לזה. אז למרות שמדובר בשינוי הפנים, אין כאן שוק. בדרך כלל יש שביעות רצון מהתוצאה".

את אלישע אלכסנדר, גבר טרנסג'נדר בן 40 המתגורר בתל אביב, אל תשאלו איזה ניתוחים הוא עבר. "יש איזה סטריאוטיפ לגבי נשים וגברים, גם בתחום הטרנס. גבר צריך להיות גבר ואישה נשית, לסבית צריכה להיות גברית וכן הלאה. היום אני לא מגדיר את עצמי כגבר, אבל אני גם לא מגדיר עצמי כאשה, מה זה אומר עלי?. תמיד הרגשתי שונות, אבל לא חשבתי שזה קשור למגדר. בתקופה שבה גדלתי לא הייתה נראות לטרנסג'נדרים. הכרתי את דנה אינטרנשיונל וזה הכל. ואנחנו די שונים", הוא אומר בציניות.

"היו לי תקופות של דיכאון והלכתי לטיפול. המטפלת העלתה את האפשרות שאולי אני לסבית, אז הלכתי לבדוק את הנושא והתקרבתי לקהילה הלסבית. שם יש יותר פתיחות לשונות מגדרית והרבה יותר מקובל להיות אישה גברית. שם היה לי יותר נוח לחקור את המגדר שלי. עשיתי הופעות דראג כגבר וזה היה לי ממש כיף. שם הבמה שלי היה 'שוקי הרזה'. ככה גיליתי שאני טרנס. שמתי לב שנורא נוח לי עם הבגדים האלה ולאט לאט הבגדים החליפו את מה שהיה לי בארון".

השינוי המשמעותי הגיע כשהוא קיצץ את שיערו ואימץ תספורת גברית. "אמנם נראיתי כמו בן 14, אבל לפחות התחילו להתייחס אלי בלשון זכר. בבית דיברו אנגלית, כך שלא הייתה בעיה. חברות הילדות שלי היו מתבלבלות ועדיין מתבלבלות מכוח ההרגל. הקושי מבחינתי היה להבין מי אני. ברגע שהבנתי, המעבר עבורי היה קל. אחרי שהתחלתי תהליך פיזי זה נהיה יותר קל. הייתי יוצא לקניות והתחילו להתייחס אלי כאל גבר. את הניתוחים עשיתי בשביל הסביבה".

היום הוא מנהל תחום טרנס במרכז הגאה של עיריית תל אביב ומנכ"ל ארגון מעברים, התומך ומלווה את חברי הקהילה הטרנסג'נדרית. "יש שיפור ענק ביחס ובקבלה בחמש שנים האחרונות. הורים יותר מקבלים את הילדים. ילדים יודעים להגיד את המילה טרנסג'נדר, בגלל האינטרנט, בגלל החשיפה. היום אני חושב על כל השנים האבודות שבהן יכולתי לחיות במגדר שלי, במקום לצאת מהארון בגיל 30".

לדעתו, לחשיפה של קיטלין ג'נר תהיה השפעה חיובית על התחום. "משמח אותי לראות שנוער מבין מי הוא בגיל צעיר ומסוגל לממש את זה. זה בעיקר משמעותי כי הרבה פעמים המשפחה והסביבה לא מקבלים אותם וזה אומר שהילד או הילדה מגיעים לרחוב וגם לזנות, אפילו בגילאים צעירים מאוד. החשיפה של הנושא מביאה לכך שהיום אנשים מבינים שיש גברים נשיים, נשים גבריות ושמגדר לא מתחיל ונגמר באיך שאתה נולד".