להילחם ולא לברוח: פחדים וחרדות אצל ילדים

כל ילד חווה פחדים ודאגות באופן שונה, ולכן חשוב שתנסו להבין בבירור מהי החוויה האישית של ילדכם. ניתן למיין סוגים שונים של הפרעות חרדה בהתאם למאפיינים או לתסמינים ספציפיים יותר. אלו הן הקטגוריות השכיחות ביותר של הפרעות חרדה בקרב ילדים:

כשפחד ממקום, מחפץ או ממצב מסוים הופך לבעיה, הוא מכו?נה 'פו?ב??י?ה'. מונח זה מתייחס לפחד מופרז שגורם להימנעות או לאי?נוחות קיצונית כשהילד נתקל במושא הפחד (חפץ, מקום או מצב). פחדים הם דבר שכיח, לדוגמה אנשים רבים חוששים מעכבישים, מנחשים ומדבורים, ולעתים זו תגובה בריאה. אולם אם הפחד של ילדכם מפריע לו באופן משמעותי בחיי היום?יום (למשל, גורם לבעיות בבית?הספר, בקרב המשפחה או עם חברים) או אם הפחד מונע ממנו לעשות דברים שהוא אוהב, אין ספק שכדאי לילדכם לקבל עזרה כדי להתגבר על הפחד הזה.

מושא הפחד, שהוא המניע לפוביה, יכול להיות כל דבר, והדבר ניכר מרשימות של פוביות מוזרות ומדהימות המונות מעל 500 סוגים שונים של פוביות. אלו הן כמה מהפוביות השכיחות ביותר:עכבישים (ארכנופוביה), דבורים (אפיפוביה), צרעות (פקסופוביה), רעמים וברקים (ברונטופוביה), דם (המטופוביה), מים (הידרופוביה), ציפורים (אורניטופוביה), כלבים (סינופוביה), בעלי חיים אחרים (זופוביה), קיא (אמוטופוביה), חנק (פניגופוביה) ופחד לעזוב מקום בטוח (אגרופוביה).

שרה (בת 10)
שרה תמיד פחדה מעכבישים. אני זוכרת שכשהייתה פעוטה היא נכנסה להיסטריה אחרי שראתה על השטיח פיסת מוך שנראתה לה כמו עכביש. מאז היא תמיד התרחקה כשמצאנו עכביש בחדר אבל זה לא ממש היווה בעיה. אולם עם הזמן נדמה שהמצב מחמיר. עכשיו אנו מגלים שיש מקומות מסוימים ששרה מסרבת ללכת אליהם כי היא חוששת שנראה
שם עכביש. לדוגמה, סבא של שרה אושפז בבית החולים למשך חודש והדירה שלו נשארה ריקה בזמן הזה. לפני שובו הביתה הלכנו לנקות אותה; למען האמת לא היינו צריכים לקחת אתנו את שרה כי באופן לא מפתיע נתקלנו בעכביש בשלב כלשהו. שרה נלחצה מאוד וברחה החוצה לפני שהספקנו לעשות משהו. מאז היא מסרבת לשוב לבית של הסבא, כך שהוא חייב לבוא תמיד לבקר אותנו, וזה לא הוגן כלפיו.

חרדה חברתית שונה באופייה מהפוביות הספציפיות מאוד שתוארו לעיל מפני שהילד עלול לחוש חרדה במגוון מצבים שונים. אולם המשותף למצבים הללו הוא שהילד חושש שיתנהג באופן שיגרום לו מבוכה או בושה. בשל כך ילדים יכולים לחשוש ממצבים שמערבים אנשים אחרים, לדוגמה ללכת לבית?הספר, להיות בחברת ילדים אחרים (כמו במסיבות או ללכת למסעדות). ילדים שסובלים מחרדה חברתית עשויים לחוש בנוח בחברת אנשים מוכרים אולם לנסות להימנע ממצבים שמערבים אנשים פחות מוכרים או לחוש אי?נוחות גדולה במצבים כאלו (לקריאה נוספת, עיינו בספר "איך להתגבר על הביישנות ועל החרדה החברתית של ילדכם", מאת לוסי וילטס וקת'י קרסוול).

ג'ני (בת 11)
הבעיה המרכזית של ג'ני היא בבית?הספר. בחופשת הקיץ היא ממש אדם אחר. ואז, שבוע בערך לפני החזרה ללימודים, היא מתחילה להתלונן על כאבי בטן. אותו הדבר קורה בסופי שבוע בזמן הלימודים. קשה לדעת אם היא באמת חולה או לא, בפרט מפני שלפעמים היא אכן מקיאה ומחווירה כסיד כשמזכירים את החזרה ללימודים. הבעיה הזאת מלווה אותנו כבר זמן מה, אף על פי שבכיתה ו' הייתה לה מורה תומכת מאוד והיה נדמה שהעניינים נרגעו קצת. אבל מאז שהיא עברה לחטיבת הביניים קשה לה מאוד. נדמה לה שכולם חושבים עליה דברים רעים, והיא לוקחת ללב כל דבר, למשל, אם ילד אחר רק מסתכל עליה היא תחשוב שהוא חושב שמשהו לא בסדר בתסרוקת או בלבוש שלה. המורים שלה אמרו לי שהיא שקטה מאוד בכיתה ואף פעם לא מצביעה או משתתפת בשיעור. הרבה פעמים כשהיא חוזרת הביתה היא לא בטוחה מה שיעורי הבית שקיבלה, כי לא הבינה אותם אבל גם לא שאלה את המורה מה צריך לעשות.

המונח 'הפרעת חרדה כללית' מתאר מצב של דאגה מופרזת, כאשר הילד מתקשה להפסיק לדאוג. הדאגות קשורות לרוב למגוון חששות ולא מופנות כלפי נושא אחד, לדוגמה דאגות שכיחות ביחס לאירועים שמתרחשים בעולם (למשל, התקפות טרור או מגיפות), רצון להצליח לעשות דברים כהלכה או דאגה לבריאות שלנו ושל אחרים. הדאגות מלוות לרוב בתסמינים גופניים לא נעימים כמו קושי להתרכז, כאבי שרירים, הפרעות שינה (קושי להירדם או התעוררויות תכופות), רגזנות ועייפות. גם כאן הקשיים הללו עלולים להפריע לילד ליהנות מפעילויות בבית, בבית?הספר, בקרב המשפחה או עם חברים.

בני (בן 7)
הדרך הטובה ביותר לתאר את בני היא כטיפוס 'דאגן'. כל דבר מדאיג אותו. הפסקתי להקשיב לחדשות כשהוא בסביבה כי נראה שהוא מחפש כל הזמן אחרי חדשות רעות. לדוגמה, הוא מבועת מהמחשבה שכולנו נחלה בשפעת העופות. הוא גם נדרך כולו כשאביו צריך לנסוע העירה לעבודה, כי הוא שמע סיפורים על פצצות וטרוריסטים. אני יכולה להבין את הדאגות האלה אבל יש דברים שקשה לי יותר להבין. ברגע שמשהו נכנס לו לראש הוא פשוט נתקע שם. למשל, הוא חושש מאוד מפני יצור בשם 'דרו?ג' שראה בסרט בבית של בן?דוד שלו. הוא משוכנע שכשיעלה במדרגות דרו?ג יבוא ויתפוס אותו, אז הוא לא עולה במדרגות לבד. הסברנו לו שדרו?ג לא באמת קיים, ושינסה לשכוח מזה, אבל הוא פשוט לא מצליח להיפטר מהמחשבה הזאת. מאז המקרה הזה הוא חולק חדר עם אחיו אבל מפני שעובר כל?כך הרבה זמן עד שבן מצליח להירדם בלילה, כי הוא תמיד דואג בקשר למשהו, עכשיו הוא מפריע גם לאחיו לישון.

יש ילדים שמתקשים מאוד להיפרד מההורים או ממטפלים אחרים. הדבר כרוך פעמים רבות בחשש שהפרדה מהמטפל משמעה שהילד לא יראה אותו יותר. הסיבה לכך יכולה להיות פחד של הילד שיאונה לו משהו רע כשהמטפל לא לצדו (למשל, חטיפה או פציעה) או שלמטפל יאונה משהו רע בהיעדרו של הילד. פחדים כאלו מקשים על הילד להשתתף במגוון פעילויות של ילדים בני גילו ובכלל זה ללכת לבית?הספר, לבקר חברים, להשתתף בחוגים או ללכת לישון בלי המטפל.

תום (בן 9)
דברים רבים קשים לתום אבל הדבר הכי קשה הוא שעת ההשכבה. תום נזקק לי או לבן זוגי לידו כדי ללכת לישון. אנחנו מרגישים שכבר ניסינו הכול: התעקשנו שיישאר בחדר והנחנו לו לבכות, אבל הוא כל?כך התרגז שהיה נראה שהמצב רק מחמיר; עיצבנו מחדש את החדר שלו כדי שישרה עליו אווירה נעימה – דבר לא עזר. מה שקורה לרוב הוא שאחד מאתנו נכנס עם תום לחדר וקורא לו סיפור ואז אנחנו צריכים לשכב לידו במיטה עד שהוא נרדם. הרבה פעמים אנחנו נרדמים יחד אתו, ואז מתבזבז לנו חלק ניכר מהערב. וכשאנחנו הולכים סוף?סוף לישון, לרוב אנחנו מתעוררים ומגלים שתום הזדחל למיטה שלנו במהלך הלילה. אני חושבת שקשה לנו להתמודד עם זה בעיקר כי כולנו לא ישנים מספיק. סוגיה בעייתית נוספת היא בית?הספר, כמובן. תום נעדר מבית?הספר הרבה השנה כי קשה לו מאוד, וכבר אין לנו כוח לדחוק בו ללכת. פשוט לא נראה לנו שזה טוב בשבילו לחוות כל?כך הרבה לחץ כל יום. אני מנסה לדמיין אותו בעוד עשר שנים – ברור שהוא לא יוכל להמשיך לישון אתנו במיטה. אין ספק שצריך לעשות משהו.

התקף חרדה (או התקף אימה) הוא תחושה של חרדה עזה מלווה בתסמינים גופניים בולטים, למשל קושי לנשום, כאבים בחזה, הזעה, גלי חום (או קור) ועקצוצים או נימול. התקפי חרדה מתרחשים לרוב בפתאומיות, בעיקר אם האדם נושם נשימות שטוחות ומהירות,שמביאות להחמרה של רוב התסמינים האחרים. בהלה כזו יכולה להתרחש לצד סוגים נוספים של הפרעות חרדה. המניע לה יכול להיות כניסתו של הילד למצב מפחיד שהוא חש קושי להתמודד עמו. הבהלה יכולה להיגרם גם עקב תחושה גופנית, לדוגמה כאשר אדם חש כאבים בחזה (אולי בשל קשיי עיכול) או סחרחורת בגלל מאמץ יתר ומפרש זאת כסימן למחלה קשה.

ג'ני (בת 11)
בפעם הראשונה שהיה לג'ני התקף חרדה פחדתי פחד מוות. בדיוק התכוונו לצאת מהבית והכול נראה רגיל. ואז לפתע היא שמה את היד על החזה כאילו היא עומדת להתמוטט, ונראה שהיא לא יכולה לנשום – היא בקושי הצליחה לשאוף אוויר. ניסיתי לאחוז בידה והרגשתי שהיא חמה ומזיעה מאוד. לא ידעתי מה לעשות. אמרתי לה שוב ושוב להירגע ולנסות לקחת שאיפות עמוקות, אבל נדמה שהיא לא הצליחה לשמוע אותי. התקשרתי לאמבולנס כי חששתי שמשהו ממש לא בסדר – אולי משהו בלב. כשהאמבולנס הגיע אנשי הצוות אמרו שמדובר בהתקף חרדה והראו לה איך לקחת שאיפות עמוקות ואטיות, והיא נרגעה קצת. הם שאלו אם משהו מדאיג את ג'ני והיא אמרה שלא, אבל כשדיברתי עם המורה שלה לאחר מכן גיליתי שהייתה צריכה להתקיים באותו יום אסיפת כיתה. אני משערת שהיא פשוט לא הצליחה להתמודד עם הדאגה. הבעיה היא שעכשיו נראה לי שהיא לא רק מודאגת בגלל כל ענייני בית?הספר, אלא גם חוששת שיהיה לה התקף נוסף, מה שמקשה עליה עוד יותר לעשות את הדברים שמלחיצים אותה.

מתוך הספר "איך להתגבר על הפחדים והדאגות של ילדכם – מדריך לעזרה עצמית על פי עקרונות הטיפול הקוגנטיבי התנהגותי" מאת קת'י קרסול ולוסי וילטס. יצא לאור בהוצאת דיונון.