הכל על המחלה המסתורית שתקפה את קים ג'ונג און

קיסר האימפריה הרומית קארל החמישי, המלך האנגלי הנרי השמיני, אסא מלך יהודה. ההיסטוריה רצופה במנהיגים שחיו בצל מחלת הגאוט, הקשורה לתזונה עשירה בבשר אדום ואלכוהול, ומכונה לא במקרה "מחלת המלכים". אליהם הצטרף לאחרונה מנהיג נודע אחר, קים ג'ונג און, השליט הצעיר של צפון קוריאה, שעל פי הערכות האמריקאיות שפורסמו לפני מספר חודשים, סבל בשנה שעברה מצליעה בעקבות התפרצות המחלה.

גאוט, ובשמה העברי שיגדון, היא לא מחלה איזוטרית השמורה רק לקובץ מצומצם של אנשים מהשכבות העליונות. מדובר באחת ממחלות המפרקים השכיחות ביותר ועל פי ההערכות, סובלים ממנה כ-80 אלף ישראלים, מרביתם גברים, כאשר שכיחות המחלה עולה עם הגיל.

המחלה נגרמת כתוצאה מהצטברות עודפת של חומצת השתן בדם. חומצה זו, הידועה גם בשם חומצה אורית היא תוצר פירוק של פורינים - תרכובת אורגנית המשמשת כבסיס לבניית מולקולות ה-DNA המקודדות גנים שעל פי הרצפים שלהם מיוצרים בעולם החי חלבונים. במצב תקין, מופרשת החומצה בדרכי השתן, אולם ייצור מוגבר או פינוי מופחת שלה מהגוף גורמים לעליה בריכוז של החומצה בדם ובשל כך עלולים להתגבש גבישים (קריסטלים) ששוקעים ברקמות גוף שונות ובאזורי המפרקים, בפרט אלה שבכפות הרגליים והידיים.

לרוב שוקעים הגבישים במפרקים בשעות הלילה כאשר טמפרטורת הגוף נמוכה יותר, והדבר גורם להתקפי כאב חדים ובלתי נסבלים המלווים בנפיחויות ואדמומיות, שעלולים להמשך מספר ימים. מעבר להתקפי הכאב שמתרחשים אחת לכמה זמן, הצטברות חומצת השתן עלולה לגרום לנזקים מתמשכים דוגמת אבנים בכליה וגושים מתחת לעור, בעצם ובסחוס, אשר מכונים טופי, ומביאים לשחיקה של העצם, עיוות ונזק במפרק ובעצם.

מחלת הגאוט נפוצה בעיקר בקרב גברים והסיכון לחלות בה עולה עם הגיל. נשים צעירות לרוב לא סובלות מגאוט מפני שההורמון הנשי אסטרוגן מגן מפני המחלה, אולם לאחר גיל המעבר, גם הן עלולות לחלות בה.

בקבוצות הסיכון לחלות בגאוט נמצאים אנשים עם קרובי משפחה הלוקים במחלה, שכן למחלה נטייה תורשתית-משפחתית, אנשים הלוקים במחלות הורמונאליות, סוכרת ולחץ דם גבוה ואנשים הצורכים תרופות אשר מעלות מסיבות שונות את ריכוז חומצת השתן בדם. אולם, במקרים רבים, הסיבה למחלה נעוצה באוכל ובשתייה שאנחנו מכניסים לפה, וקיים סיכון מוגבר למחלה בקרב אנשים עם עודף משקל הנהנים מתזונה עתירת פורינים - אנזימים שמתפרקים לכדי חומצת שתן ונמצאים בשפע בבשר אדום, פירות ים, דגים, קמח מלא ומשקאות אלכוהוליים.

מסיבה זו יוחסה גאוט בימים עברו למעמד העליון שהיה היחיד שיכול להרשות לעצמו לרכוש מזונות ומשקאות אלו. אך בימינו, אנשים מכל קבוצות האוכלוסייה מחזיקים בהרגלי תזונה שמגבירים את סיכונם לחלות בגאוט. מי שדווקא נהנים מסיכון מופחת לחלות במחלה, והדבר הוכח במגוון מחקרים, הם ציבור הטבעונים שההימנעות מבשר אדום, דגים ופירות ים מקטינה את האפשרות שלהם לסבול מעודף חומצת שתן.

כל מי שנמצא בקבוצות הסיכון לחלות בגאוט יכולים לבקש מרופא המשפחה לעבור בדיקה פשוטה שמודדת את ריכוז החומצה האורית בדם, המאבחנת את המחלה. רוב החולים עוברים אבחון רק לאחר שפרץ התקף כאב איום במפרק המתנפח והופך לאדום.

מי שחווה התקף כאב בעקבות המחלה יכול להיעזר, בתיאום הרופא שלו, בתרופות נוגדות דלקת ובמשככי כאבים כדי להקל באופן נקודתי על הכאבים. ברגע שהתסמינים המיידים של גאוט מטופלים, הצעד הבא הוא ניטרול הסיכון לחוות התקפי כאב עתידיים ושחיקה מצטברת של המפרקים. ניתן לעשות זאת, בתיאום מול הרופא, באמצעות שימוש קבוע ומתמשך בתרופה החדשה פבוריק או בתרופה הוותיקה אלופרינול, שניהם טיפולים המורידים את ריכוז החומצה האורית בדם.

במקביל, מומלץ לחולי גאוט להפחית צריכת מזונות עתירי פורינים דוגמת בשר אדום, איברים פנימיים ומאכלי ים, לאכול כמות מתונה של חלבון עם עדיפות למוצרי חלב דלי שומן, ביצים ואגוזים, ולהגביל צריכת משקאות אלכוהוליים, ובפרט בירה וליקרים. מחקרים מראים כי ישנם מוצרי מזון שעשויים להפחית את חומצת השתן בדם ואת הסיכון לגאוט, דוגמת מוצרי חלב דל שומן, דגנים מלאים, ויטמין C ואף קפה, בין אם הוא רגיל או נטול קפאין.

חולי גאוט שיקפידו על הטיפול שהומלץ להם על ידי הרופא, ולצד זאת ירדו באופן מבוקר במשקל ויימנעו ממזונות ומשקאות עתירים בפורינים, יוכלו לחיות רגילים, בריאים ונטולי כאבים.

פרופסור האוורד עמיטל הוא מנהל מחלקה פנימית ב' במרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל-השומר