כבר לפני למעלה מ-800 שנים, הרמב"ם כתב את מה שאנו יודעים כיום לגבי שמירה על הבריאות ואורח חיים נכון. לפי רבי משה בן מימון, שהיה לא רק איש רוח אלא רופא ומדען, ראשי התיבות של המילה "בריאות" הינם - "בולם רוגזו, ימעיט אוכלו וירבה תנועתו". בכתביו מתייחס הרמב"ם להיבטים שונים בתחום האכילה; מה כדאי לאכול, איך לאכול, כמה לאכול וגם למה לאכול. ובחג שכולו אוכל, כדאי להקשיב לדבריו.
1. מה לאכול?
"ישים על ליבו שיאכל וישתה כדי להברות גופו ואיבריו בלבד. לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאווה אלא יאכל דברים המועילים לו."
הרמב"ם ממליץ להיות בהקשבה למזונות הנכונים עבור גופכם, על אף הפיתויים למזונות אחרים. ואיך אדם יכול לדעת מה נכון עבורו? על ידי פיתוח מודעות לאיתותי הגוף והנפש. לדוגמה, אם לאחר אכילת מזון שומני אתם מרגישים כבדות, מלאות יתר או תחושה של צרבת ואפילו כאב באזור הבטן העליונה , ככל הנראה שמזון זה אינו מתאים לגופכם. גם אם מדובר בפיתוי גדול כמו מאכל שאתם מחכים לו כל השנה ומונח על שולחן החג. ככל שתשימו לב ותזכירו לעצמכם את התחושה הפיזית המלווה אתכם לאחר אכילת מזון מסוג זה וככל ששאיפתכם לגוף בריא ומאוזן תגדל, כך גם תצליחו שוב ושוב לעמוד בפני המזון המפתה.
בנוסף, אם מזון מסוים גורם לכם לרגשות שליליים כמו אשמה, חרטה או כעס, כנראה שהרגשות הללו נובעים מ"הפרת הסכם" עם עצמכם עקב בחירת מזונות שלא תכננתם לאכול. טרם ארוחת החג, בדקו עם עצמכם שוב את גבולות האכילה שלכם ומה מידת הגמישות שלכם עם הגבולות הללו, על מנת שלא יתעוררו רגשות שליליים לא הכרחיים.
2. איך לאכול?
"לעולם כשיאכל אדם ישב במקומו ולא יהלך ולא ירכב ולא יגע ולא יזעזע גופו ולא יטייל עד שיתאכל [יתעכל] המזון שבמעיו".
הרמב"ם ממליץ לאכול במנוחה מוחלטת ולהישאר במנוחה גם זמן מה לאחר האוכל. פעמים רבות, קיימת הנטייה לקום מיד אחרי האוכל, לפינוי השולחן או הדחת הכלים, ולכן מדגיש הרמב"ם את הסיבה להמלצה זו למערכת העיכול נדרשת אנרגיה לצורך פירוק המזון וספיגתו. התנועה מיד לאחר הארוחה מסבה חלק מהאנרגיה הזו לפעילות השרירים ולכן פעולת העיכול עשויה להיות פחות יעילה ועלולה לגרום לסימפטומים במערכת העיכול. בארוחת החג, המשיכו לקרוא בנחת את ההגדה לאחר האכילה. הכלים יחכו להמשך.
3. כמה לאכול?
"לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו, אלא יפחות כמו רביע מש?ובעתו"
הרמב"ם ממליץ להגיע לשובע נוח ונעים ולא להגיע למצב של "התפוצצות" וכבדות. ישנן פרשנויות מעניינות נוספות להמלצה זו. אחת מהן מפרשת את זמן אכילת היתר כביטול זמן. זהו זמן בו יכולת לעשות משהו מועיל ויעיל, כמו להיות בן שיחה בשולחן הארוחה. ולכן כדאי לנתב נכון את הזמן והאנרגיה הדרושים לאכילה אל מול דברים אחרים. פרשנות נוספת היא שהאדם צריך להכיר ולהיות מודע לכך שתענוג המאכל הוא רגעי והשובע האמיתי שיש לחתור להשיג הוא אינו פיזי אלא רגשי, כמו למשל שובע משמחה, אושר ושאר רגשות חיוביים.
בארוחת החג במיוחד, כאשר יש מזונות רבים שלא פוקדים את שולחננו רוב השנה, יש נטייה לאכול כמויות גדולות יותר. היו מודעים לכך שמהות החג היא האיחוד המשפחתי וה"ביחד", קריאת ההגדה, העלאת זיכרונות משותפים, ולאו דווקא כמויות האוכל. ניתן ליהנות מכל מטעמי החג, בכמות שמתאימה לקיבתכם ולגופכם. שימו לב לתחושת השובע ותשאפו לתחושה נעימה בגוף ולא לתחושת כבדות ומלאות יתר.
4. למה לאכול?
"לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב ולא ישתה אלא כשהוא צמא, ואל ישהה נקביו אפילו רגע אחד."
מה הסיבה בגללה אתה אוכל כעת? האם מתוך רעב? האם כי כולם מסביבך אוכלים? האם מתוך שעמום? גם לפני למעלה מ-800 שנים היו סיבות נוספות לאכילה כמו אכילה חברתית, אכילה רגשית או אכילה אוטומטית. כבר אז זיהה זאת הרמב"ם והמליץ לאכול ולשתות מהסיבות הנכונות רעב או צמא פיזיולוגי .
גם בשולחן החג לעיתים קורה שממשיכים לנשנש כי כולם עושים זאת, כי האוכל מונח על השולחן, מתוך שעמום או אי נוחות בשל הישיבה הממושכת. ראשית, שימו לב לכך. שאלו את עצמכם: למה אני אוכל כעת? האם אני עדיין רעב? אם התשובה היא כן, בדקו מה המזון הכי מתאים לאכול כעת. אם התשובה היא לא, כדאי לזהות מה מעורר את אינסטינקט האכילה. עצם המודעות והאמירה בקול רם לעצמכם "עכשיו אני אוכל כי משעמם לי" - גורמת לחיפוש לא מודע אחר פתרונות אחרים להפגת השעמום ולהפסקת האכילה האוטומטית.
לירון שמעוני היא דיאטנית קלינית ומאמנת בגישת NLP, חברת עמותת עתיד - עמותת הדיאטנים בישראל