מה קורה שרופא הופך פתאום לחולה? את התשובה לשאלה הזו פרסם ד"ר פול קאלניטי במאמר שכתב בתחילת 2014 לעיתון הניו יורק טיימס, אז סיפר על סרטן הריאות הסופני שבו לקה. לפני שבוע בדיוק, ב-9 במרץ הוא מת בגיל 37, כמה שבועות לאחר שכתב מכתב פרידה מרגש שמספר על הדברים שהבין, כרופא וכאדם, לקראת המוות המתקרב.
במאמר שכתב, והתפרסם בוושינגטון פוסט, נפרד קאליניטי מבתו שנולדה לפני כמה חודשים, לאחר שנודע לו דבר מחלתו. "אני מקווה לחיות מספיק כדי שיהיה לה זיכרון ממני. למילים יש אריכות ימים, לי לא", כתב, "חשבתי להשאיר לה מכתבי פרידה, אבל מי יודע מה יהיה כשתגיע לגיל 15. לכן יש לי רק דבר אחד להגיד לה, וזה שהיא מילאה את ימי האחרונים באושר שלא ידעתי כמותו, אושר שנותן לי שקט וסיפוק. וכרגע, זה דבר עצום בשבילי".
8 דקות מתוך חייו של קאלניטי
ד"ר קאלניטי התפרסם, כאמור, אחרי שכתב מאמר בניו יורק טיימס שכותרתו הייתה "כמה זמן נותר לי לחיות?". במאמר סיפר קאלניטי, שסיים התמחות נוירוכירורגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד, וחתום על עשרות מאמרים בתחום, על התמודדותו עם המחלה, המחשבות על המוות, ואיך זה מרגיש להיות רופא שהופך לחולה, אבל יודע כבר את כל מה שרוצים להסתיר ממנו.
על רגע הגילוי הוא כתב אז כי "ברגע שראיתי את הסי טי, האבחון היה ברור: קיימים גידולים רבים שפוגעים בריאות ומעוותים את עמוד השדרה. יש לי סרטן". כנוירולוג מנתח הוא העיד כי ראה מאות תצלומי סי טי של חולים ששום ניתוח כבר לא היה יכול לעזור להם,"הפעם, התצלומים האלה היו שלי".
"אחת העבודות הכי חשובות של רופא היא הישיבה עם המשפחה לאחר הגילוי", סיפר, "זה הרבה יותר פשוט כשהחולה הוא בן 94, בשלבים מתקדמים של דמנציה ועם דימום מוחי. לחולים בני 36, כמוני, אין הרבה מילים להגיד. לשם כך היה לי נאום סטנדרטי שאמר 'זה מרתון, לא ספרינט, אז תנוחו' ו'מחלה יכולה להפריד או לחבר משפחות. תהיו ערים לצרכים של כולם ותשיגו עוד תמיכה מבחוץ'".
לגבי ההתמודדות עם המשפחות כתב קלניטי כי "למדתי כמה חוקים בסיסיים. להיות כנה לגבי האבחון, אבל גם לשמור על מקום של תקווה. להיות מעורפל ומדויק ולהגיד 'כמה ימים עד כמה שבועות', 'כמה שבועות עד לכמה חודשים'. רופאים לא מספקים נתונים סטטיסטיים, ובדרך כלל גם ממליצים לא לעשות גוגל על סיכויי ההישרדות".
דברים נראים אחרת
אחרי שהפך מרופא לחולה, הוא סיפר כי פתאום דברים נראו אחרת. "במקום לתהות למה חולים מחפשים סטטיסטיקות על סיכויי הישרדות, התחלתי לתהות למה רופאים, שיודעים הרבה, משאירים את החולה בערפול", כתב, והוסיף שכשראה את צילומי הסי טי שלו הוא הבין שיש לו רק כמה חודשים לחיות. "הצילומים נראו רע. אני נראיתי רע. ירדתי 12 קילוגרמים, היו לי כאבי גב והייתי עייף".
הצעדים הבאים לדבריו היו ברורים :"הייתי צריך להתכונן למוות, לבכות, להגיד לאשתי שהיא צריכה להתחתן מחדש, לארגן מחדש את המשכנתא ולכתוב מכתבי פרידה לחברים שלי. קיוויתי לעשות הרבה יותר במהלך החיים שלי, אבל לפעמים דברים קורים: כשאתה מטפל כל יום בפגיעות ראש ובסרטן המוח, שום דבר לא יכול להיות וודאי מההבנה הזו", כתב.
הצליח לגעת בהרבה אנשים
המאמרים שכתב קאלניטי התפרסמו בעיתונים רבים ברחבי ארה"ב והיוו השראה לחולים רבים ולבני משפחותיהם. "זה הפתיע אותי לגמרי שהדברים שכתבתי נגעו בכל כך הרבה אנשים," כתב קאלניטי באחד מהמאמרים שכתב, "אני מקבל דואר אלקטרוני כמעט כל יום ממישהו עם מחלת לב או דיכאון או מחלה רפואית אחרת, שמספר לי כמה עזרתי לו. רופאים כתבו לי שהם נותנים את המאמר המקורי שפרסמתי למטופלים שלהם והם חושבים לשלב אותו בתכנית הלימודית בבתי הספר לרפואה כדי לעזור לתלמידים להבין את ההשפעה האנושית של מחלה".
אחיו של פול, סומאן ספד לו בהודעת פייסבוק שפרסם שבה כתב: "אחי מת בזקיפות קומה ובשלום, בתנאים שלו, עם משפחתו סביבו. הוא השיג יותר בחייו הקצרים ממה שרוב האנשים עושים בזמן כפול מזה. הוא היה רופא טוב, בעל טוב, אבא טוב ואדם טוב. אני מאוד גאה בו, הן בחיים ובמוות. תנוח בשלום, אח אהוב שלי ".