היום מתקיימות הבחירות לכנסת, ובכל רחבי ישראל, הורים רבים יקחו את הילדים שלהם לקלפי כדי שיהיו חלק מהתהליך הדמוקרטי. זה נהדר, אך אלו לא הבחירות הכי משמעותיות לגבי הילדים שלכם. הבחירות שלהם מתקיימות מדי יום בבית, בגן ובבית הספר.
לא רק ביום הבחירות, אלא לאורך כל תקופת הילדות, תפקיד ההורים הוא להכין את הילדים שלהם לחיים בחוץ, שם הם יצטרכו לא פעם להכריע בסוגיות ולקבל החלטות מתוך מספר חלופות. תהליך חינוכי זה כרוך בוויתור כמו גם בהימור והוא מצריך אחראיות, אומץ ואופטימיות. מדובר למעשה ביכולות שילדינו לא נולדים עימן, אלא מתפתחות תוך כדי אינטראקציה איתנו ההורים. לכן, ככל שנשכיל לאמן את ילדינו כבר מגיל צעיר בחופש בחירה, כך תעלה ההסתברות שהם יצאו מבית הגידול שלנו עם תכונות אלו ועם המסוגלות לקבל החלטות, קלות כקשות.
חשוב לזכור, כי אדם שלא התאמן בילדותו בבחירות, גדל לעיתים קרובות למבוגר תובעני המפתח תלות באחרים ומבקש שיחליטו בשבילו.
אז איך מאמנים את ילדינו בחופש בחירה?
ראשית, כדי לפתח ולהגדיל את חופש הבחירה, ההורים צריכים לאפשר לילד בחירות המתאימות לגילו וליכולותיו, ובהדרגה להרחיב את טווח האפשרויות.
סביב גיל שנתיים שלוש, הידוע כ"גיל המרי הראשון", שבו למרות מה שהורים רבים מאמינים, המוטיבציה של הילד אינה להתמרד אלא לחוש מסוגלות ושליטה, ניתן ורצוי לאפשר חופש בחירה בתחומים שונים כמו בחירת מברשת שיניים, סיר, ישבנון, סיפור, משחק, קלטת וכדומה. כדי לא לגרום לבלבול ולחוסר יכולת להחליט, חשוב לתת לילדים לבחור בין לא יותר משתיים-שלוש אפשרויות.
באותו שלב מאד דעתני בהתפתחות, אנחנו עשויים להיתקל לא פעם בסיטואציה בה הפעוט בוחר ללכת לגן עם מגפי גומי ביום קיץ או בסנדלים ביום חורף. כהורים, מומלץ שתחשבו עם עצמכם עד כמה באמת עקרוני לכם להתעקש עמו במצבים אלו, שהרי בכך שתאפשרו לו להתנסות בבחירה שלו, הוא ילמד לקחת עליה אחריות ולהיווכח בעצמו אם היא מתאימה לו או לא.
השאלה שעלינו ההורים לשאול את עצמנו לפני שאנו מגיבים להתנהגות הילד היא מה המטרה החינוכית שלנו מה הרווח ומה המחיר לטווח הרחוק? האם במקרה זה הרווח של תחושת הערך, תחושת היכולת, העצמאות והאחריות של הילד לא גובר על המחיר?
מה לובשים?
מי לא מכיר את הוויכוחים על הבוקר, בעיקר עם הבנות, סביב נושא הלבוש. הילדה רוצה ללבוש את החצאית הכחולה והחגיגית לגן, ואתם מנסים להסביר לה שאי אפשר, והיא שואלת למה לילדה אחרת מסכימים, וכך הלאה והלאה, עד שמישהו מכם נכנע.
סביר להניח שהיה אפשר למנוע את הוויכוח הזה אילו היו מאמנים את הילדה בבחירת הבגדים שתלבש, יום קודם לכן. הדרך הטובה ביותר היא פשוט לאפשר לה לבחור סט בגדים מתוך שתי אופציות, כך שהצורך שלה להחליט ולבוא לידי ביטוי יתממש בתוך גבולות שההורים מציבים. בשיטה זו הילד מרוויח מכך העצמה של תחושת הערך שלו ואימון בעצמאות ואחריות. בכל מקרה, גם אם הילד מתחרט למחרת על סט הבגדים שלבש, ניתן לראות זאת כהזדמנות פז לאמן אותו בלקיחת אחריות על בחירותיו, בתנאי שנענה לו באמפטיה ולא בכעס. חשוב שההורים יעמדו בכך גם אם הילד לא מרוצה.
גם מצב רוח הוא בחירה
גם מצבי הרוח של ילדינו נתונים לבחירתם, ורצוי שנכבד זאת. כשמאפשרים לילד לבחור באיזה מצב רוח להיות, אפשר גם לממש גבולות. למרות שזה נשמע מעט חסר היגיון, אין סתירה בין השניים. כך למשל, בגיל ארבע בערך, כשהילד אינו מגיע להתקלח ברצון אלא מעכב את התהליך, אפשר לומר לו: "עכשיו הולכים להתקלח. אתה יכול לבחור אם אתה הולך בכיף או לא".
מתוך רצון שילדם יהיה מקובל ומעורה חברתית, קורה והורים לוקחים את ילדם אחרי שעות הגן לחבר ומשם לגן שעשועים ומגיעים הביתה רק בשעות הערב. לעתים, כל מה שהילד רוצה כשהוא חוזר מהגן, או מביה"ס, הוא לאכול ארוחה קלה ולראות תוכנית נחמדה בטלוויזיה ופשוט לנוח. כן, לנוח. עבור הילדים, יום בגן או בביה"ס מקביל ליום עבודה שלנו המבוגרים. זהו יום בו הם מתמודדים ומתאמנים בלי סוף בדחיית סיפוקים, ויתור, משחק בצוותא והישמעות לכללים. עלינו לכבד זאת ובמקום "לדחוף" ו"לגרור" אותם מפעילות אחת לשנייה, לאפשר להם לבחור בין אם להזמין חבר, ללכת לחבר או להישאר בבית, ולכבד את הבחירה שלהם.
מה בתפריט היום?
אימהות ואבות רבים מרגישים מתוסכלים מכך שהם משקיעים מזמנם וממרצם כדי לבשל לילדיהם ארוחות בריאות ומגוונות, כשבתמורה אלו האחרונים מעקמים את הפרצוף במקרה הטוב, ובמקרה הרע בקושי אוכלים. לא פעם אחד ההורים יגיד משפטים, שנשבע שלעולם לא יגיד כמו: "זה מה שיש וזה מה שתאכלו. מה אתם חושבים שזו מסעדה כאן?". התסכול ברור אך ניתן היה למנוע אותו על ידי מתן חופש בחירה מבעוד מועד וכמובן מתוך גבולות ברורים.
מומלץ שההורה יחליט מראש בינו לבין עצמו אילו שתי אופציות של ארוחות הוא מוכן להציע לילדיו לבחור מתוכן. לדוגמה עוף עם אורז או ספגטי בולונז? אם יש במשפחה כמה ילדים, ניתן לאפשר כל יום לילד אחר להיות זה שבוחר. כך כולם יוצאים נשכרים. האוכל הופך להיות באופן מפתיע "טעים" יותר כי הילדים לוקחים אחריות על בחירתם. כולם חשים מסופקים יותר ויש פניות לדיאלוג נעים בארוחה במקום לריבים ותסכולים מיותרים.
ניתן להמשיך ולתת עוד דוגמאות לרוב. בשורה התחתונה, בזכות מתן אפשרויות בחירה לילד, הילד מסיק: "אני לוקח חלק בתהליך, אני בוחר משמע אני עצמאי, אני יכול
", וזו בעצם המטרה ההורית - לגדל ילד עם דימוי עצמי גבוה, בוטח בעצמו וביכולותיו, עצמאי ואחראי למעשיו. ילד שיודע לבחור נכון עבור עצמו ולקחת אחריות על בחירותיו ועל תוצאותיהן.
הילד לא נולד כזה. עליו ללמוד, להתפתח, להתנסות ולהתאמן בכך, ותפקיד ההורה הוא ללמד, להדריך, לכוון וללוות אותו בדרכו. הבחירה היא למעשה עוד כלי שימושי שבאמצעותו הילד ירגיש משמעותי, חשוב, עצמאי, ויחד עם זאת חשוב לזכור שהבחירה היא בתוך גבולות שקובע אותם ההורה האחראי והבוגר.
טל וינקלר היא אם לארבעה, יועצת משפחתית, מנחה קבוצות הורים ומנחה במדרשה למקצועות ההנחיה במכון אדלר