חשבתם שגנטיקה טובה יכולה הייתה לכם עוד כמה סנטימטרים לגובה? תחשבו שוב. מחקר חדש שבו השתתפו 162 זוגות תאומים מצא כי מרכיב חשוב בקביעת גובהו העתידי של אדם הוא הסביבה שבה הוא חי בשנה הראשונה לחייו. המחקר נערך בטכניון, באוניברסיטת תל אביב ובבית החולים בני ציון, בשיתוף לשכות הבריאות בחיפה ובתל אביב.
על פי תוצאות המחקר נמצא כי גובהו הסופי של אדם נקבע במידה רבה (50%) מתנאי הגידול ברחם ובשנת החיים הראשונה. אף שלגנטיקה יש השפעה מהותית על גובהו של האדם, השפעתה של הסביבה עצומה. ההשפעות הסביבתיות כוללות את מהלך ההיריון, התזונה ומצב הבריאות בשנה הראשונה לחיים, ההורים ומבנה המשפחה, המצב הכלכלי והרגשי.
טווח השוני שקיים בין אנשים גבוהים לנמוכים עומד על כ-24 ס"מ. במחקר הנוכחי התברר כי מחצית מהשוני הזה נובע מגורמים גנטיים מולדים, ומחצית - מתנאי-סביבה. החוקרים התמקדו בשלב המעבר מגדילת-תינוק לגדילת-ילד (גיל 10.5 חודשים, בממוצע הישראלי) בקרב 56 זוגות של תאומים זהים, 106 זוגות של תאומים שאינם זהים ו-106 זוגות אחים שאינם תאומים.
"מחקרי תאומים מאפשרים לבחון את מאזן הכוחות בין גנטיקה וסביבה," הסביר פרופסור זאב הוכברג מהפקולטה לרפואה בטכניון ואחד מעורכי המחקר. "כאן גילינו את כוחה העצום של הסביבה בעיצוב האדם. זו למעשה הפלסטיות של ההתפתחות, שפירושה שתנאים סביבתיים כגון תזונה, מזג אוויר ומצב חברתי ומשפחתי משפיעים על תכונותינו הגופניות". לפי תיאוריה זו, ילדים שנולדו וגדלים בסביבה המאופיינת ברעב יהיו נמוכים יותר, כדי שיידרש להם בעתיד פחות מזון. סביבה עשירה ושבעה, לעומת זאת, תצמיח ילדים גבוהים.