התקתקנית: מבחן החברות הזוגית

אתן בטח מכירות את הסיטואציה. אמצע הלילה. התעוררתן. מה עכשיו? ברות המזל מצליחות להסתובב לצד השני, לספור עד הכבש השישה עשר ולהירדם. אני לעומת זאת מתחילה לחשב את קיצי לאחור. רשימת מלאי של יום והישגים של תקופה. בדרך כלל אני מסננת חרדות ומחדדת יעד להתקפה של בוקר, אבל מדי פעם עובר המבט על זה ששוכב לו ליד בנחת וישן שינה שנראית מהזווית שלי די מוצלחת.

כאן, אני רוצה שכל אחת מכן תעשה מעין מבחן קטן וספונטני (גם הבנים מוזמנים). איזו הרגשה עוברת לכן בגוף כשאתן מעבירות מבט לזה ששוכב לצדכן? האם הוצפתן בחיבה או בכעס, אולי בריק מוחלט? בקיצור הרגש הזה, שאינו שייך ללילה הספציפי אלא למערכת היחסים שלכם, עשוי להעיד על רמת החברות והאינטימיות שטיפחתם או הזנחתם עם השנים.

אני נשואה 12 שנים אבל בקשר עם בן זוגי כבר כמעט 20 שנה. זמן של וותק לכל הדעות. את סוד החברות הזוגית קיבלתי במתנה מהוריי שנשואים כמעט 40 שנה ועדיין מחזיקים ידיים. מילת הקסם היא השקעה חכמה. גם כשיש ילדים, גם כשיש עבודה, גם כשיש לחצים וכעסים עושים את מה שצריך לעשות. זה מתחיל כך:

בתחילת כל שנה פותחים יומנים וקובעים שלושה תאריכי ברזל כולל הזמנת מקומות והזמנת בייבי סיטר סבתות - האחד, נופש זוגי רומנטי בחו"ל (ומצדי שיהיה הכל כלול בשקל תשעים, אבל חו"ל), השני נופש זוגי בארץ (יכול גם להיות בבית, לבד עם עצמכם כשהילדים אצל סבא וסבתא) והשלישי בהתאם לכיס הפרטי שלכם במקום שתחפצו, עם חברים או בלי.

אבל חופש שבו האיכויות הזוגיות שלכם נדרשות. כך אין מקום לספונטניות אבל יש מקום להתפתחות. החופשים האלה נועדו כדי לעשות מקום למרחב הזה שמתפתח ביניכם במהלך שנות הנישואים. הרי אין אחד שעומד במקום וכל אחד במרחב הפרטי שלו מתפתח. צריך לעדכן חלומות ולעשות תיקוני בלאי של השותפות הזו שהוכרזה לפני שנים. עדכון מחייב שיחה, מחייב יישור צרכים מחייב מכל צד להגיד "אני רואה אותך" וזה מה שאני חושב... זה הזמן להתפעל מהמקום שהגעתם אליו עד כה כולל ילדים או לתכנן לאן אתם רוצים להגיע.

סיימנו? מה פתאום.
זה גם הזמן להיות רומנטיים, שובבים ולנוח אחד לצד השני. לנפש אין מגבלה והיא תמיד תהיה בגיל המועדף עליה (אצלי זה גיל 35 ואצלכם?). אוכל טוב, חוויות משותפות, סקס וכמובן שינה רציפה יביאו אתכם למקומות של עונג רצוף. החזרה הביתה או לשגרה תהיה מלווה בחיוך, כי הנה הצטרפו למסע המשותף עוד סל של חוויות מעודכנות.

אני לא נאיבית. זה לא פותר כעסים, היעלבויות ועצבים בסיר הלחץ שנקרא עבודה ומשפחה - אבל במקום שבו הזוגיות מתעדכנת שלוש פעמים בשנה יש סלחנות (וחיבה) גדולה יותר לצעדים מעוררי כעס, ולכן גם רצון להתחשב וללכת עוד מטר לקראת הצד שעשה טעות.

אני ,דרך אגב, מחבבת את זה ששוכב לצדי. גם אחרי עשרים שנה. עבדתי קשה בשביל זה. עכשיו תורכם.