גדול הפיזיקאים בכל הזמנים, אלברט איינשטיין טען שהכול יחסי. מתוקף טענה זו יכולה האם המצויה לשגות ולחשוב שככל שהתינוק שלה קטן יותר, כך גם מלאי הציוד שתצטרך בשבילו קטן יותר. אז זהו שאיינשטיין היה גאון, זה ברור מעל לכל ספק, רק שאנחנו, בעידן החומריות, הטכנולוגיה והקדמה, קצת הפכנו את הטענה שלו. ואם נתמקד בענייננו הרי שככל שהתינוק קטן יותר, כך התיק שתסחבי עבורו יהיה גדול יותר ומלא למכביר בערמות של ציוד רק עבורו. הארנק שלך, שהוא פריט די חשוב בצאתך מהבית, עוד יצליח איכשהו להידחס פנימה בלחץ רב, אבל על תיק האיפור את מוזמנת לוותר. גם ככה, אם נודה על האמת, את לא הולכת להשתמש בו.
יש מי שמאמין שהאדם נוצר מהקוף. מבלי להכנס לוויכוח, איך שזה נראה מהרגע שאת הופכת לאמא, את בעצם הופכת למעין הוכחה שהאדם הוא בעצם מן הצב (או הצבה), אחרת אין טענה מתקבלת על הדעת בה תוכלי להסביר את ניסיונותיך לצאת לדרך תוך שאת סוחבת את כל הבית שלך על הגב. וכן, כבר ניסית לסחוב את התיק על הכתף, כי זה הרבה יותר סטייל, אבל אחרי יומיים גילית שללכת באלכסון זה הרבה פחות אופנתי, וויתרת על הרעיון, תוך שאת משכנעת את עצמך שתיק על הגב משיב לך את המראה הצעיר מתקופת נעוריך הפרועים.
אז ארזת את כל הבית; שלושה סטים של בגדים להחלפה (כי אולי הוא יפלוט, או יתלכלך או שסתם תחליפי לו את החולצה לגוון בהיר יותר כי בתאורה של הסלון לא היית בטוחה איזה מהצבעים יותר מחמיא לו לעיניים), ערימת חיתולים, עשרה חיתולי טטרה (כי פעם אחת קרה לך שנתקעת בלי ומאז את בטראומה), שני מחלקי מנות מלאים בתמ"ל (כמות מזון שמספיקה ליממה למרות שסביר להניח שמדובר בסיבוב של שעה גג אבל את אמא יהודייה שלא לוקחת סיכונים), מוצצים, בקבוקים, מגבונים, שמיכה, כובע. אה כן, ואת התינוק.
הכל עובר בסוף
ועכשיו את בחוץ, חשה שאת סופסוף יכולה להתאוורר (אם נתעלם מהלחץ הפיזי על הגב). אחרי עשרה צעדים התינוק מתחיל לבכות, אבל אל דאגה, את אמא מיומנת ומיד נוקטת בגישות המוכרות לך ולו להרגעה. עשר שניות אחרי העשרה צעדים נעמדים סביבך כמה זרים. בהתחלה הם לא יגידו כלום ואת תנסי להתעלם. משכנעת את עצמך שהנה הם הולכים. אבל את יודעת היטב שבעוד שניות בודדות הם יתחילו לייעץ: תחזיקי אותו עטוף בחיתול, תורידי ממנו את החיתול, תנענעי אותו בעדינות, תעשי לו: "אהההה אהההה אהההה אההה", תחזירי אותו לעגלה, תוציאי אותו מהעגלה. וכל מה שאת תרצי זה לזרוק עליהם את התיק בגודל בית שלך, אבל יש שם כמה דברים שימושיים, ולכן ואת רק תחייכי ותגידי: "תודה, זה בסדר, אני מסתדרת". אבל הם לא ילכו כל כך מהר. אז את תנענעי אותו בעדינות, תחזירי אותו לעגלה, תעשי לו: "אהה אהה אההה אההה" ותתגלגלי הלאה הרחק משדה הראייה שלהם.
אימהות הן זן נדיר ולכן הניסיון שלהן לא מגיע בהכרח אחרי שנים. נהפוך הוא, אמא עם רזומה של חודש מחזיקה כבר פז"מ מכובד, ולכן תוכל לחלק לחברותיה עצות עוד לפני שהתינוק שלה יתחיל לזחול. ואיזו עצה הכי טובה?- זה יעבור. הכול עובר. כי הכול יחסי.