יחסים כואבים: כשיחסי המין גורמים לסבל

כמעט כל אישה חווה במהלך חייה, פעם אחת לפחות, כאבים בעת קיום יחסי מין – דיספראוניה בשפת הרופאים. כדי להבין מה מקור הבעיה חשוב להכיר את האפשרויות השונות כדי לספר לרופא, באופן מדויק ככל האפשר, מה קורה בגוף שלך. שוחחנו עם ד"ר יעקב (קובי) כהן, מומחה לרפואת נשים במכבי שירותי בריאות ומנהל רפואי במרכז לרפואת נשים מתקדמת איה מדיקל בבית חולים אסותא, רמת החייל, על המקור לכאבים ועל אפשרויות הטיפול. למרות הקושי והתסכול הוא ממליץ להתמיד בטיפול. ברוב המקרים, כך הוא אומר, ההתמדה משתלמת.

"אצל מרבית הנשים מדובר באירוע זמני שמקורו בדלקת. הכאב חולף עם ריפוי הדלקת. המקרה השכיח ביותר של הדלקת הוא פטרייה, אבל חשוב לדעת שלא כל דלקת היא פטרייה ולבקש מהרופא לבצע את הבדיקות שיצביעו על מקור הדלקת".

"כאשר הכאב איננו חולף מדובר בוולוודיניה (וולווה=פות, דיניה=כאב) – כאבים כרוניים בפות המלווים לפעמים בתחושה של צריבה או גרד. הכאב יכול להתעורר ביחסי מין, בהחדרת טמפון או בבדיקה גינקולוגית. עם הזמן הוא נעשה עמוק יותר, עד כדי כאבים המורגשים גם מחוץ ליחסי המין, בכל נגיעה באזור - בישיבה, בלבישת בגדים מסוימים וברכיבה על אופניים".

"ב?1987 גילו תסמונת בשם וסטיבוליטיס - דלקת בווסטיבולום (האזור שבו נמצאות גם בלוטות הברטולין שנועדו לסכך את הנרתיק). לימים, ב?2002, התברר שלא תמיד מדובר בדלקת ולכן שונה שמה של התסמונת הצעירה לווסטיבולודיניה (כאבים בווסטיבולום). הכאב מופיע בשעת לחץ על הווסטיבולום. דרגות הכאב משתנות מאישה לאישה, אבל אצל חלק מהנשים הכאב חזק כל כך שהן נמנעות מיחסי מין. וסטיבולודיניה יכולה להיות ראשונית – להופיע מיד אחרי הפעם הראשונה שבה תקיימי יחסי מין עם בן הזוג, או שניונית – אחרי כמה פעמים.

חוץ מווסטיבולודיניה יכול להיות גם קרום בתולין נוקשה, מחיצה מולדת בנרתיק, נפיחות של בלוטות הברטולין או מחלות עור שמשפיעות על המרקם ועל התחושה באזור".

"כדי לאמת את התסמונת צריכים להתקיים שלושה תנאים: כאב באזור הווסטיבולום, אודם ברקמה, וכאב בבדיקת גינקולוג. אפשר גם לבצע וולווסקופיה – בדיקה מיקרוסקופית של הפות. חשוב מאוד לשלול זיהומים ויראליים וחיידקיים לפני שמכריזים על התסמונת".

"אין הסבר ברור. יש המון גורמים: יכול להיות ריבוי של תאי עצב באזור הפות, שינויים הורמונליים, הפרעה בתפקודי שרירי רצפת האגן, נטיית יתר מולדת לדלקות ולכאבים בגוף (פיברומיאלגיה למשל), וגורמים תורשתיים. ככל הנראה אין מדובר בגורם אחד אלא במכלול של גורמים".

"בין 6 ל?15 אחוזים מהנשים סובלות מווסטיבולודיניה. מרבית הנשים אינן מדברות על הבעיה, וחמור מכך, רופאים רבים אינם מודעים להיקף הבעיה ולאפשרויות הטיפול בה".

"היות שאנחנו לא יודעים מהו בדיוק הגורם לתסמונת, הפתרון הוא ניסוי וטעייה: הרופא המטפל צריך, ראשית, להקל את הכאב ובמקביל לנסות פיזיותרפיה של רצפת האגן, פסיכותרפיה, מניעת חשיפה לחומרים מגרים, טיפולים הורמונליים, דיאטות מסוימות, שיטת פאולה וטיפול מיני.

"חשוב לא להיבהל מהאפשרות של נטילת תרופות נוגדות דיכאון, כי הן מעלות את סף הכאב. חשוב גם להתאזר בסבלנות רבה, לא להתייאש ולא להפסיק את הטיפול באמצע, כי לוקח זמן להבין מה עוזר. במרבית המקרים מצליחים להגיע לריפוי".

"אם הטיפול השמרני לא עוזר יש אפשרות להתערבות כירורגית - ניתוח בשם וסטיבולקטומיה: כריתת החלק הכואב ותפירת שולי הנרתיק החוצה, כך שמתקבל פות אסתטי, ללא החלק הכואב. ב?90 אחוז מהמקרים ההחלמה מהניתוח טובה. על כל פנים זה מוצא אחרון - מעט מהנשים שסובלות מכאבים יאלצו לעבור ניתוח".

"לפעמים הכאבים עמוקים ואינם שטחיים. הם יכולים לנבוע, למשל, ממחלות מעיים או ממיקומו האחורי של הרחם. כאבים בכניסה לנרתיק נחשבים מבחינתנו כאבים חיצוניים, וכאבים עמוקים יותר נחשבים פנימיים. חשוב מאוד שנשים יובילו את הרופא למקום שבו כואב להן ולא תסתפקנה בלומר שכואב להן 'למטה'. מידע מדויק יסייע באבחנה מדויקת ובבחירת טיפול מתאים. היות שלכל אחת יתאים טיפול אחר חשוב להיות סבלניות ולא להפסיק את הטיפול באמצע. דיוק, סבלנות, ובחירת רופא המתמצא בתופעה הם המפתח להצלחת הטיפול".

למידע נוסף בעולם בריאות האישה