כל מה שאתם חייבים לדעת על דלקת קרום המוח

דלקת קרום המוח היא דלקת של הנוזל המקיף את המוח ואת חוט השדרה. ישנם שני גורמים שונים למחלה: דלקת קרום מוח ויראלית, הנגרמת על ידי נגיף, היא בדרך כלל פחות חמורה וחולפת ללא טיפול ספציפי, ואילו דלקת קרום המוח הנגרמת על ידי חיידקים מסוכנת מאוד. דלקת קרום המוח חיידקית עלולה לגרום לנזק מוחי, לירידה בשמיעה, לליקוי למידה וגם למוות.

עד שנת 1990, החיידק המופילוס אינפלואנזה בי (Hib) היה הגורם המוביל לדלקת קרום המוח חיידקית אצל ילדים, אבל חיסונים חדשים שניתנו לכל הילדים הפחיתו את השכיחות של מחלה זו. היום, חיידק שקרוי פנאומוקוק (pneumococcus) והחיידק נסריה מנינגיטיס (meningitisוNeisseria) הם הגורמים השכיחים ביותר לדלקת קרום המוח חיידקית.

הרבה ילדים ומבוגרים נושאים כדרך קבע את החיידק נסריה מנינגיטיס באפם ובגרונם ללא כל סימני מחלה, ולא ידוע מדוע חלק מילדים ומהמבוגרים נושא את החיידקים מבלי לפתח תסמינים ואילו אחרים נדבקים במחלה.

החיידק מתפשט בין אנשים על ידי טיפות רוק והפרשות מדרכי הנשימה (האף וגרון), והתסמינים יכולים להופיע בין יום לעשרה ימים לאחר החשיפה, אך בדרך כלל מתרחשים בתוך פחות מארבעה ימים. אדם חולה יכול להפיץ את המחלה מהרגע שבו נדבק ועד לנקודת הזמן שבה החיידק כבר לא קיים בהפרשות מהאף והגרון.

התסמינים האופייניים מגיל שנתיים ומעלה הם חום גבוה, כאבי ראש וצוואר נוקשה. הסימפטומים יכולים להתפתח במשך כמה שעות, ועד יום-יומיים. תסמינים אחרים הם בחילות, הקאות, אי נוחות כשמביטים באור (פוטופוביה), בלבול וישנוניות.

אצל תינוקות התסמינים הקלאסיים (חום, כאבי ראש וקשיון של הצוואר) לא תמיד מופיעים, והביטוי היחיד יכול להיות תינוק שקוע, ישנוני, עצבני ופחות פעיל.

כאשר אדם מאובחן עם דלקת קרום המוח, קיים סיכון שטרם זיהוי המחלה הוא הספיק להדביק אנשים בסביבתו. הפתרון לכך הוא מתן טיפול אנטיביוטי מונע למי שנמצא בסיכון סביבו. הכוונה היא למי שהיו במגע קרוב (בני בית, חברים קרובים, ילדים שמשחקים יחד בגן). סיכוי ההדבקה הוא 4 לכל 1,000 מקרים של חשיפה קרובה.

הטיפול הוא מנת אנטיביוטיקה מסוג ריפמפין או ציפרופלוקסצין. הטיפול המניעתי למי שהיה בקשר קרוב צריך להינתן מוקדם ככל האפשר לאבחנה של החולה, באופן אידיאלי בתוך יממה עד שתי יממות. מי שהיה בקשר לא ישיר עם החולה ואין סיכוי שנחשף ישירות להפרשות מדרכי הפה ודרכי הנשימה של החולה לא צריך בדרך כלל טיפול אנטיביוטי מניעתי.

כל מי שנחשף לחולה ומפתח בימים שלאחר מכן תסמינים של התקררות, צריך להיות במעקב על מנת להבחין אם קיימת החמרה פתאומית בתסמינים כמו עלייה קיצונית של חום, הופעת כאבי ראש, הקאות, פריחה או שינויים התנהגותיים. כל שינוי כזה דורש פניה מיידית לבדיקת רופא או למיון.

יש לציין כי קיים חיסון נגד נסריה מנינגיטידיס, אך מכיוון שמדובר במחלה נדירה מאד בישראל, החיסון לא נכלל בשגרת החיסונים לילדים. גם בארה"ב לא מדובר בחיסון שגרתי, והוא ניתן רק כדי במקרים של התפרצויות זנים מסויימים של החיידק.