טור אישי של אב אומן: ילד נוסף בבקשה

לאשתי ולי היה ברור, עוד לפני שהתחתנו, שאנחנו רוצים לתת מעצמנו ולסייע לילדים מוגבלים. היו לנו חלומות וורודים ומתוקים כיצד נעשה זאת. שוחחנו ורקמנו תכניות עד אמצע הלילה. חשבנו להקים מוסד, חשבנו לחולל מהפכה, חשבנו לשנות את כל העולם. אולם התברר לנו שמדובר במשימה לא פשוטה והקמת מסגרת חדשה ועצמאית לטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים צפויה להיות קשה מאוד.

ואז עלה בראשנו רעיון האומנה. המסגרת לאומנה בישראל כבר קיימת ומעוגנת היטב, מפוקחת מטעם המדינה, מתוקצבת, ואפילו מעוררת השראה. מדובר במצווה מאין כמוה. פנינו לגורמים המתאימים ועברנו תהליך ארוך של מיונים והדרכות. לאחר זמן מה, קיבלנו את שי (שם בדוי), פעוט בן שנתיים עם צרכים מיוחדים באומנה. שי השתלב יפה במשפחה, התפתח טוב, העובדות הסוציאליות היו מרוצות, והאומנה הייתה להצלחה. אז למה לא להמשיך? למה לא לסייע לילד נוסף?

שלוש שנים לתוך תהליך האומנה הראשון, קלטנו לביתנו את מלי (שם בדוי), תינוקת מקסימה בת שבעה חודשים בלבד עם בעיות בריאותיות לא פשוטות וצרכים מיוחדים מאוד. במהלך השנתיים שהייתה אצלנו, היא עברה חמישה אשפוזים ואינספור ביקורים במרפאות לצורך טיפולים. איננו יכולים להגיד שהיה קל, ולעיתים גם אנחנו שחררנו אנחה, אולם עבודת הצוות חיפתה על הקשיים. המעסיק המתחשב הבין שמדי פעם צריך לשחרר אותי מהעבודה. הילדים הביולוגיים שלנו למדו להעריך שיש דברים חשובים יותר בחיים מאשר ממתקים ומשחקים. כולנו הפנמנו, שלפעמים צריך להתגייס כולנו לטובתו של מישהו אחר. גם אם לפעמים נשברנו, העובדות הסוציאליות היו לצדנו תמיד, מייעצות, תומכות ועוזרות למצוא פתרון.

כעבור שנתיים אינטנסיביות, נקבע כי עדיף שמלי תועבר למקום שיעניק לה טיפול מקצועי סביב השעון. נפרדנו ממנה בצער וסימנו לעצמנו בסיפוק עוד הצלחה. נתנו למלי שנתיים של מסגרת משפחתית תומכת ויציבה לאורך תקופה לא קלה. ושוב שאלנו את עצמנו "למה לא להמשיך"?

כך עברו השנים, וכיום אנחנו משמשים כבר 18 שנה כמשפחה אומנת לילדים עם צרכים מיוחדים. בימים אלו אנו אומנים שני ילדים, אחד מהם תינוק עם בעיות בריאותיות לא פשוטות. אי אפשר שלא לרחם על ילדים כאלה אך בו זמנית צריך גם להעריך את הנחישות שלהם. רבים מהם מתמודדים לא רק עם נסיבות חיים לא פשוטות, אלא גם עם קשיים פיזיים מורכבים.

אין לתאר כיצד האומנה תרמה וממשיכה לתרום למשפחה שלנו. אנו מרגישים כל יום את השפעת המשפט "כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא". יש לנו הרגשה שאנחנו עושים עבודת קודש. האומנה בנתה נדבך נוסף ויצקה תוכן ומשמעות לזוגיות שלנו. היא גם אפשרה לילדים הביולוגיים שלנו לקבל מתנה יקרת ערך - חינוך שלא לומדים באף בית ספר, ערכים של נתינה, אהבת הזולת והתחשבות באחר. הם בעצמם אמרו כי הם מתכננים להמשיך את מסורת האומנה במשפחות העתידיות שיקימו.

אנו מודים לאל שיש לנו את הכוחות להמשיך ולשמש כמשפחת אומנה. למדנו שבחיים, כל אחד מקבל "חבילת קשיים" משלו. אבל אם כל אחד מאתנו יעזור לפחות למישהו אחד עם "החבילה" שלו, כבר יהיה קל יותר לכולנו. וכאשר מדובר בילד, שמחייך אליך, שמחבק אותך, שמעריך אותך ושפורח בזכותך, אין לתאר כמה סיפוק מקבלים. אם יש לכם מקום בלב ומקום בבית – פתחו אותם לילדי האומנה.

בימים אלה, עמותת אור שלום מחפשת משפחות אומנה ל-56 ילדים ממקומות שונים ברחבי הארץ. משפחות האומנה זוכות לסיוע כספי ממשרד הרווחה, על מנת שהאומנה לא תהפוך לנטל כלכלי על המשפחה. עובדת סוציאלית של העמותה תלווה את המשפחה לכל אורך הדרך, ותסייע בפתרון קשיים ודילמות בתהליך האומנה. בנוסף, אור שלום מקיימת קבוצות העצמה להורים ולילדים קולטים, וכן ערבי הרצאות, ימי עיון וימי כיף למשפחות אומנה. עם קליטת הילד/ה במשפחה חדשה, זכאי אחד ההורים לחופשת לידה על פי חוק.

משפחות המעוניינות לקבל פרטים נוספים, מוזמנות להתקשר לאור שלום, בטלפון: 03-6186050 שלוחה 115 או במייל moriam@orr-shalom.co.il.