חיים של אבא: הצילו, הילדה שלי צמחונית

אני לא יודע איך לאכול את זה. מה שבטוח, כרגע הילדה יודעת איך לאכול את זה: בלי בשר. כבר יותר מחודש היא ככה. ביום אחד היא עברה מהעולם של הטורפים לעולם של אוכלי העשב והפסטות. עבר חודש ולא באה חיה אל פיה – מה חיה, אפילו לא פרוסת פסטרמה – ואנחנו עדיין מופתעים שהיא מחזיקה מעמד, מנסים להבין זה איך קרה, ותוהים אם זאת התחלה של תהליך עמוק ורחב יותר, כזה שנגמר בפולקסווגן היפים ששומעים אקווריוס בפול ווליום בכביש 66 לכיוון קליפורניה.

מי זאת? זאת הבת שלי? הרי עד לפני חודש וקצת היא הייתה קרניבורית גאה, כזאת שאוהבת את החיים במידת עשייה מדיום עם רוטב ברביקיו ותפוחי אדמה בצד. היא הייתה אוכלת את החיות עוד כשהן היו רצות. כשהייתה חוזרת מבית הספר ומגלה שהפתעתי אותה עם ארוחת המבורגרים היא הייתה מחבקת אותי בהתרגשות כאילו שלפתי לה זוג כרטיסים ליורודיסני. כל על האש שלי היא הייתה טועמת מעט מהפרגיות, לוקחת נקניקייה אחת למען הנימוס בלבד, ורק כשהייתי מוציא את האנטריקוטים השיניים הטוחנות שלה היו עובדות במרץ. עכשיו היא צמ...צמח...אני עדיין מתרגל...צמחו...נו, צמחונית.

אפשר לשים את האצבע על הרגע המדויק שזה, הצמחונות הזה, התחיל. ביום שישי אחד אשתי כנראה קיבלה פלאשבק מהספיישל ריבס של פרדי ב"בית הקלפים" והפכה לפרה משוגעת. כלומר, רצתה להשתגע על איזו פרה. לפני שהספיקה לנגוס בי ובילדים מרוב קרייבינג, אמרתי לה 'אמן, כן יהיה בשר', והנעתי את האוטו. נסענו ארבעתנו למסעדה ביפו. הריחות גרמו לי לברך על כך שנולדתי עם ניבים, מיצי הרעב התערבבו בבטן, השמש ליטפה, הבירה הוגשה, והיינו מוכנים לפיאסטה של דם, יזע וקיסמי שיניים.

המלצרית התחילה להסביר לנו מאיפה כל חתיכת בשר מגיעה. זה מהצוואר של הפרה, זה מהרגל, זה מהשוק. אנחנו הנהנו, יאללה רק תביאי כבר, אבל באותו זמן הילדה ראתה דאעש מול העיניים, והתחילה לדמיין את התהליך שבו פרה אדומה ונחמדה הופכת לאיברים תלויים על אנקול. אני לא רוצה בשר, היא אמרה, רק פולנטה פסטה ולחם תירס. חייכתי בהתנשאות. היה לי ברור שכשהנתחים יוגשו היא תעשה לצלחת נשיונל ג'יאוגרפיק. אבל לא. מה קרה? למה את לא אוכלת? זה מגעיל אותי, ענתה לנו, התיאורים של המלצרית הגעילו אותי, אני מהיום צמחונית. קחי רק חתיכה, תטעמי, ניסינו לפרוץ את הסכר שנסגר במפתיע. לא! אני צמחונית.

ואז קרה דבר יותר מדהים – היא התמידה. בהתחלה ניסיתי לשכנע, אבל לבה רק התקשח. חשבתי שהיא מושפעת מחברה או שתיים מהכיתה שהצהירו על צמחונות מזמן, אבל היא אמרה לי שלא. חשבתי אולי זאת התחלה של מרד נעורים, אבל במה יש לה למרוד? החיים שלה כל כך מתוקים שמיקי חיימוביץ' יכולה לעשות על זה תחקיר מזעזע שייגמר בכתבי אישום על הורות טובה מדי. אולי זאת הדרך הבסמטית שלה להרגיש שונה מאיתנו, חשבתי. אם כן, אז הצליח לה.

אשתי לקחה אותה לשיחת נשים ואמרה לה שחלבון מהחי תורם להתפתחותה כמתבגרת, ושממילא אנחנו לא אוכלים בכל יום בשר בבית אז אפשר להפחית עוד קצת את הכמויות, אבל הילדה לא זזה מילימטר. רגע, ומה עם דגים? שאלנו. דגים אני אוכלת. לא נכנסתי איתה לוויכוח פילוסופי של מה ההבדל וכו', רק מילאתי את המזווה בקופסאות טונה ורשמתי לי להצטייד בכמה מושטים. כן, אני גם הטבח בבית, כך שהייתי צריך עכשיו לרענן את התפריט ולעשות התאמות. בהתחלה עוד התגריתי בה. כשהכנתי פלפלים ממולאים אז את הירוקים מילאתי בשבילה רק באורז ואת הכתומים שלנו באורז עם בשר, אבל בישלתי אותם באותו סיר. היא אכלה, ומיד הודיעה לי שהיא לא אוהבת שזה מתבשל יחד, אז שאתחשב בה. החלטתי שאני לא משחק יותר משחקים, לא רוצה שהיא תידרדר לי לטבעונות.

ומאז אנחנו – אשתי, הקטנצ'יק ואני – מנסים להסתגל לחיה החדשה שמסתובבת לנו בבית. כלפי חוץ היא עדיין אותה ילדה חכמה ושובבה, המראה שלה לא השתנה, היא גם מעצבנת באותה תדירות. הכול נראה אותו דבר, עד שמתיישבים לאכול. אם היו אומרים לי לפני 15 שנה שתהיה לי בת צמחונית הייתי קורע קריעה ויושב על שבעה סטייקים, אבל מאז נשחטו הרבה פרות קדושות. התפתחתי. אני אדם מכיל, מקבל, ליברלי. מה זה חשוב מה היא רוצה לאכול, אנחנו הרי אוהבים אותה מאוד מאוד גם עם אורז בר בפה.

בינתיים השינוי בהרגלי התזונה שלה יצר שינוי בהרגלי התזונה שלנו. לא תגרמו לי להודות שבשר זה לחלשים, אבל הבנתי שביומיום אפשר לאכול טוב וטעים גם בלי רבע עוף בצד, ושהתוספת אורז-אפונה-תירס יכולה להיות מנה עיקרית מענגת בזכות עצמה, בלי שניצל במרכז הצלחת. אין סיכוי שבעתיד הקרוב אהיה צמחוני, אבל דרך הילדה גיליתי שיש דווקא יתרונות באכילה מופחתת של בשר. פחות כסף למזון, פחות שומן לבטן, פחות אנטיביוטיקה מן החי, והאמת, קצת פחות מועקה על המצפון. כן, גם אוכל שווארמות שכמוני מבין היטב שבתוך הלאפה מסתתרים נזקים סביבתיים אדירים, אכזריות לחיות ובעיות בריאות. התחלנו לצרוך קצת פחות בשר, ובזאת מסתכמת תרומתנו הצנועה למיטלס מאנדיי ואולי גם טיוסדיי. מה שבטוח, הילדה הייתה ונותרה נותרה לביאה, ומוכיחה בעקשנות ראויה להערכה שמה שהיא רוצה זה מה שיהיה, והיא עושה רק מה שהיא חושבת שנכון לה לעשות. נו מה, ילדה עם שיניים.