זול בברלין. כמה זול? כמו שחשבתם, ועכשיו תורידו ב-10 אחוז. לא, לא הייתי בברלין, וכן, קראתי ושמעתי בלי סוף את כל המתן חודורוב ושות' ככה שאני יודע כבר יותר טוב מכל קרל-היינץ כמה טוב לחיות ברחוב זול-פה-שטראסה. אבל אין כמו מראה עיניים, לכן החלטתי לשלוח את אשתי לברלין כדי שתספק דיווח אמין ממקור ראשון. כלומר, היא שלחה את עצמה, במסגרת חגיגות יום ההולדת שלה, אני רק הנהנתי בהכנעה, וכיביתי מיד את המזגן והדוד כדי לחסוך כל הוצאה אפשרית לפני ההמראה.
נשמע לי כמו עסקה חלומית: האישה תטוס לברלין עם שתי אחיותיה ושם הן יעשו בונדינג, שופינג וג'וגינג, ואני אעשה בארץ נאת'ינג, כלום בעברית, כי זה מה שגברים הכי אוהבים לעשות. אה, ואעניק לילדים עצמאות גם בלי הצבעה של הפרלמנט השבדי. בנוסף, פנטזתי על כך שהיא תצליח להבריח שני ארגזים של מילקי ואמכור אותם כאן בשוק השחור בשלושה שקלים לחתיכה, ככה שאפשר יהיה לכסות את ההרפתקה גם בלי לשקר לפקיד הבנק שהוא ממש הרזה לאחרונה, ובאותה נשימה לבקש שילך לקראתי עם הריבית.
אז שלחתי את האישה לעולם שכולו זול.
לפני שהיא המריאה קצת נבהלתי. הילדים של היום, או לפחות הילדים שלי, יכולים ללמד את האיראנים איך להתמקח, אז הם הכתיבו לה רשימת קניות באורך כזה שכנראה כל מה שיישאר בדויטשלנד אחרי הביקור הוא האנדרטה לזכר השואה ועוד צוללת שהם לא הספיקו לבנות ולהעביר לנו. זאת שיטה ידועה, בה הילדים מבקשים עולם ומלואו כדי לקבל עולם, או מלואו, או את שניהם. חשבון פשוט: עדיף לבקש עשר ולקבל חמש מלבקש חמש ולקבל שלוש.
אחרי הנחיתה שלה החלו לזרום בוואטסאפ תמונות כמובן שהמילקי בשקל כיכב וחלקן היו מדאיגות. היא קנתה לילדה מגפיים ועוד כל מיני דברים, והאינסטינקט הגברי שלי צעק לא-חראם-על-הכסף, אבל אחרי ששמעתי מה המחיר של המגפיים האינסטינקט הגברי השני שלי צעק לא-חראם-היית-קונה-עוד-זוג, כי אמנם לא הכול זול שם, אבל הרוב כן, וזה מהרוב שאנחנו בדרך כלל צריכים. קילו מלפפונים עדיף לקנות כאן, תודה. ואם נחפש טוב אולי גם נמצא פה סיילים שמסתכלים למחירים בברלין בלבן של היורו. אבל בגדול, מגפיים ומכנסיים שתמיד קונים קומפלט, קשה מאוד להשיג אותם כעת. בזול. בארץ. פה צריך לנסוע שעה לאיזה אזור תעשייה בפאתי קריית-כלשהו שיש בו קליטה סלולרית חלקית, ולקנות ישירות מהיבואן עם קריצה ובלי חשבונית, ועדיין שם, בברלין, רוב המוצרים יהיו יחסית זולים יותר, בלי קריצה ועם קבלה.
אחר כך הגיעו התמונות של אשתי ואחיותיה מבלות, שותות, אוכלות, ועושות חיים זולים. שיהיה ברור, אני מפרגן. בתמונות האלה לא קינאתי באשתי אני הראשון להזכיר את המשפט happy wife - happy life, כן? אלא קינאתי קצת באנשים שהיו ברקע, מסביבן, אלה, נו, הברלינאים. כן, יש להם את הבעיות שלהם עם כל אירופה על הכתפיים, ולנו את הבעיות שלנו, אבל זה בכל זאת גרם לי להרהר על החיים המקבילים שלנו, שמתקיימים אי שם בעולם נקי, מתוכנן וזול יותר, שמשום מה דומה להפליא לגרמניה.
כמה קל היה לחיות חיים של אבא במדינה שבה חושבים קודם כל על בני אדם ורק אחר כך על כסף, וכמה מורחים אותנו כאן ומייאשים דור שלם עם שכר חציוני שנמוך מ-6,000 שקל; וכמה הוגן יותר היה לחיות בארץ שלא מנוהלת על ידי אותם שלושה וחצי טייקונים; ושאין סיכוי שנוכל לעזור לילדים לקנות דירה כי המשכורות נשחקות והחסכונות מידלדלים; וכמה המחאה של קיץ 2011 נראית כל כך תמימה בחורף 2014, כי חשבנו אז שהאדמה תרעד אבל דבר לא השתנה ואנחנו היחידים שרועדים מול המציאות המתקדרת; ושתמלילי ההקלטות של אולמרט חושפים מה מניע את מי שאמורים להנהיג את הציבור לחיים טובים יותר; ושהבטיחו יש עתיד אבל אין עתיד; ושנתניהו פתח את מושב החורף בנאום שלא כלל אף מילה על העוני, הפערים ויוקר המחיה, כאילו שהחוסן החברתי-כלכלי לא משפיע על ביטחון המדינה; ובליל המחשבות הזה יוצר תמונה ברורה מאוד של מציאות שהיא פחות ברלין.
יש לנו הרבה מה לתקן פה, וזה יעלה לנו בהרבה כסף, זמן ופתקי הצבעה. בינתיים גם אני מצאתי סייל, קניתי במכולת שתי מטריות בעשרים שקל. גשום פה לאחרונה, ויורקים עלינו לא רק לאחרונה, כך שמדובר במבצע מנצח.
כשאשתי חזרה פרקנו את המזוודות, ואם חשבתי שהיא תסתפק בלקנות רק הרבה, אז היא הפתיעה וקנתה ממש המון. נראה לי שחוץ מכמה עמודי תאורת רחוב היא קנתה את ברלין וסביבותיה. הילדים כרכרו סביב המתנות בהתרגשות, והרגשתי שאני סובל מצניחת סוכר חמורה וצניחת יתרת חשבון חמורה יותר. אבל אז ראיתי את המחירים ונרגעתי. הסתבר שהיא קנתה חצי עיר בסכום כסף שהיה מספיק בארץ לשני דאודורנטים וקלמר. אחרי המילקי, אני בקלות יכול להריץ עכשיו את מחאת המעילים, מחאת הגרביים, מחאת הנעליים ומחאת קרם ההגנה, כן, גם קרם הגנה. נכון, אין שם שמש, ובכל זאת.
קח, זה בשבילך, היא שלפה חולצת אימון, רמז ברור למצבי ולדרך שהיא מצפה שאשנה אותו. הריח של החולצה החדשה ובעיקר המחיר, עשו לי מיד חשק לרוץ. לברלין.