מגיפת האבולה ממשיכה להכות גלים: השבוע נחשף מסמך פנימי של ארגון הבריאות העולמי שהודה כי נכשל במניעת הפצת נגיף האבולה הקטלני, שהביא למותם של כ-4,500 אנשים עד כה. המסמך פרט את העיכוב שחל בהחלתן של הנחיות יעילות לעצירת המגיפה. וטוען כי היה ניתן למנוע את ההתפרצות שלה כבר באביב האחרון.
השבוע גם התבשרנו כי תמה תקופת הסגר בת 21 ימים בה שהו 43 אנשים שבאו במגע עם קורבן האבולה האמריקאי תומס אריק דאנקן שמת בטקסס. תקופת ההסגר אומנם עומדת בקנה אחד עם המלצת מומחי אירגון הבריאות העולמי, אך היא מעלה את השאלה עד כמה מבוססת ההנחיה והאם היא מספקת כדי להגן מפני המשך הפצת הנגיף?
דרך יעילה למנוע הפצת מחלות
אחת הדרכים היעילות למניעת הפצה של מחלות זיהומיות כאשר קיים חשש הידבקות של אנשים בריאים, היא באמצעות הסגר (quarantine). מקור המילה הוא מהמספר 40 באיטלקית (quaranta) - כמספר הימים שבהן אולצו ספינות לעגון בנמל לפני שאפשרו לנוסעים ולצוות לרדת לחוף בזמן המגיפה השחורה שהכתה את אסיה ואירופה מהמאה ה-14 ועד שלהי המאה ה-17.
כאשר קיים חשש כי אדם או קבוצת אנשים נחשפו למחלה מידבקת, אבל לא ידוע מתי בדיוק הם נחשפו אליה, סגר יכול למנוע את הידבקותם של אחרים. הסגר יכול להיות פשוט באמצעות בקשה להישאר בבית או באמצעות אתרים ייחודיים, כמו מחלקה ייעודית בבית חולים. פרק הזמן הדרוש להסגר משתנה בין מחלה למחלה, כאשר תקופה זו מורכבת למעשה משני פרקי זמן. הראשון הוא תקופת ה"דגירה" שהיא משך הזמן שבין החשיפה לבין הופעת המחלה, והשני הוא פרק הזמן מהתפרצות המחלה, שבו האדם יכול להפיץ את המחלה הלאה, עד שהוא מפסיק להפיץ אותה ואינו מהווה עוד סכנה לאחרים.
ניתן לומר כי אין פרק זמן קבוע וודאי שנותן מענה מוחלט ואבסולוטי ושאחריו אין סיכוי להדבקה, זאת מכיוון שתקופות הדגירה של הנגיף (פרק הזמן בין ההדבקה להתפרצות), יכולות להשתנות בין אנשים שונים ובין נגיפים שונים.
מאמר שיוצא לאור בימים אלה בירחון הרפואי PLOS מעלה את השאלה המדאיגה לגבי משך הזמן הנכון למניעת הדבקה בין מי שנחשף לבין אנשים בריאים. לפי הנתונים שנאספו ממגיפת האבולה שהכתה את זאיר ב-1976 וניתוח של למעלה ממאה מקרים, משך הזמן שבין חשיפה להדבקה נע בין יום אחד ועד 21 ימים, ועמד בממוצע על 6.3 ימים. בניתוח הנתונים מההתפרצות בקונגו ב-1995 ובאוגנדה בשנת 2000 נמצא כי הממוצע עמד בין 10 ל-12.7 ימים.
21 ימי הסגר לא מספיקים?
לפי הניתוח של ארגון הבריאות העולמי מתשעת החודשים הראשונים למגפה הנוכחית עולה כי תקופת הדגירה הייתה בממוצע 11.4 ימים. למרות זאת, לפי ניתוחים של התפרצויות הקודמות קיים סיכוי שנע בין 1.9 ועד 12 אחוזים שמשך הזמן שבין ההדבקה להתפרצות יהיה גדול מ-21 ימים. ההבדלים תלויים בשיטות הסטטיסטיות השונות בהן נעשה שימוש.
בעוד תקופת הסגר של 21 ימים מבוססת על ניתוח של התפרצויות קודמות, כותבי המאמר קוראים לראשי ארגון הבריאות העולמי לבחון מחדש את ההגדרה של ההסגר, מאחר ואינם בטוחים כי די בהם כדי להגן על הציבור מפני המגיפה. ייתכן ופרמטרים נוספים כדוגמת משך החשיפה של מי שבא במגע עם החולה, כמות החולים אליהם נחשף ומצבו החיסוני של הנחשף עצמו יכולים להשפיע על משך תקופת הדגירה. חשוב גם לזכור שלכל החלטה על משך הזמן בו אדם נדרש להיות בהסגר יש גם השלכות כלכליות, ולכן גם שיקולים של עלות-תועלת צריכים להילקח בחשבון.