ניצול או מתנה? העולם הפרוץ של הפונדקאות

סוגיית הפונדקאות עלתה השבוע שוב לסדר היום העולמי, ולא בנסיבות מחמיאות. כלי תקשורת ברחבי העולם פרסמו השבוע את סיפורו של גאמי – ילד מקסים שלוקה בתסמונת דאון וננטש על ידי הוריו הביולוגיים. ההורים, זוג מאוסטרליה, ביקשו מהפונדקאית שנשאה ברחמה תאומים להפסיק את ההיריון בחודש השביעי כיוון שאחד הילדים לוקה בתסמונת דאון. לטענת האם, לאחר שסירבה הם נטשו את הילד, ולקחו רק את אחותו הבריאה. סוכנות הפונדקאות התאילנדית מציגה תמונה אחרת, וטוענת כי האם דרשה תשלום כדי לטפל בבן. בין אם האמת נמצאת אצל הפונדקאית או אצל ההורים הביולוגיים, אין ספק שהסיפור של גאמי האיר מחדש את הבעייתיות הרבה שבתהליכי פונדקאות מעבר לים.

זה לא המקרה הראשון שבו נחשפת המורכבות של תהליך הפונדקאות בחו"ל. רק בינואר השנה, נתקעו עשרות זוגות ישראליים חד מיניים במשך למעלה מחודש בתאילנד, ששרתה במצב של כאוס עקב מהומות אזרחיות, ולתינוקות לא הונפקו אישורי יציאה מטעם השלטונות המקומיים.

העדר החקיקה בארץ והעלויות הגבוהות שכרוכות בתהליך פונדקאות מביאות זוגות רבים לפנות לחו"ל, למדינות כמו תאילנד, הודו, גיאורגיה ואפילו ארה"ב, המאפשרות לאזרחים זרים לעבור את התהליך במדינתם. המרחק, החוקים השונים בארצות זרות, הנורמות החברתיות השונות והתמודדות עם מערכת בריאות זרה, הופכות את התהליך למורכב וחשוף לסיבוכים מסוגים שונים.

פונדקאות בישראל היא באופן טבעי פחות מסובכת מפונדקאות בחו"ל, אבל לא כולם זכאים לה. הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים מאשרת התקשרויות על פי קריטריונים קבועים - רק זוגות הטרוסקסואלים הנשואים זה לזו, או חיים ביחד תחת אותה קורת גג ויש להם הסכם חיים משותפים, כאשר גיל האישה אינו עולה על 54 וגיל הגבר על 58. ההיתר לפונדקאות ניתן בשל מחלת רקע קשה העלולה להחמיר כתוצאה מנשיאת ההריון, או פגיעה רחמית שאינה מאפשרת הריון עד תומו.

לזוגות חד מיניים ובודדים שרוצים להביא ילד אין ברירה אלא לפנות לחו"ל, כיוון שהם אינם זכאים על פי החוק הקיים להשתתף בהליך פונדקאות בישראל. שרת הבריאות יעל גרמן הודיעה לפני פחות משנה כי היא מתכוונת לשנות את הליך הפונדקאות, כך שזוגות חד מיניים ובודדים יוכלו לקחת בו חלק. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה, אבל כפי שקורה בדרך כלל בעניינים בירוקרטים הם עלולים להימשך על גבי שנים, כשבמהלכן עוד ועוד זוגות נואשים ישאו עיניהם למדינות זרות.

גם זוגות הטרוסקסואלים פונים לעיתים לפונדקאות בחו"ל, בדרך כלל משיקולים כלכליים. בישראל תהליך פונדקאות יכול להגיע ל-250 אלף שקלים ואילו בחו"ל ל-150 אלף שקלים. יש גם זוגות שבוחרים בחו"ל כי הם רוצים שהפונדקאית תהיה אנונימית.

א', היום אמא גאה לשלושה ילדים, עברה כמה תהליכי פונדקאות עד שזכתה להפוך לאם. "הגענו לתהליך כשהבנו שזה הדבר הכי טוב לי מבחינה בריאותית, שזה יקדם אותנו יותר מהר ובצורה יותר בריאה להביא ילד לעולם", אמרה. א' עברה את הליכי הפונדקאות בארץ, ולכן היתה בקשר צמוד עם הפונדקאיות וליוותה אותן בכל הבדיקות והקשיים הרפואיים. לשאלה מי קיבל את ההחלטות בהיריון, השיבה כי "ההורים מחליטים על כל דבר בהריון, כאילו זה בבטן של האמא הביולוגית. לפונדקאית אין סיי מבחינת פרוצדורה רפואית". עם זאת, מכיוון שקיים קשר אישי בין ההורים לפונדקאית, א' אומרת כי התחשבה בה בקבלת ההחלטות הרפואיות. "בהריון השני החלטתי לא לעשות בדיקת מי שפיר כי הפונדקאית מאוד פחדה ולא רציתי להכניס אותה לחרדות. מצאתי לנכון להתחשב ברגש שלה, כי אין ספק שיש צד שלישי וחייבים להתחשב בה ולקחת בחשבון את מה שהיא עוברת".

לדברי א', היא ממליצה לכל מי שיכול, לעבור את תהליך הפונדקאות בארץ, שכן הקשר האישי עם הפונדקאית הופך את החוויה לקלה הרבה יותר. "אני חושבת שפונדקאות בחו"ל הרבה יותר קשה, קשה לעשות את זה בשלט רחוק", הוסיפה, "אני אומרת לכל הזוגות שיכולים לעשות את זה בארץ לעשות את זה כאן, התהליך יותר קל ובטוח כאן. בארץ הפונדקאיות באות לזה מבחירה ומרצון, גם בפן הכלכלי וגם הרבה מעבר".

גם נ', שילדה רק לפני חודש תינוק בריא בפונדקאות, אומרת כי כל ההחלטות על בריאות העובר היו של ההורים הביולוגים. לדבריה, זה לא היה מעוגן בהסכם כתוב, אך זו היתה ההסכמה בינה לבין ההורים. את ההחלטה, לדוגמה, אם לבצע או לא לבצע בדיקת מי השפיר קיבלו ההורים הביולוגיים, והיא לא התערבה. לדבריה, ההורים היו איתה בכל הבדיקות, וגם בלידה, וליוו אותה בכל שלב. נ', שניגשה לתהליך הפונדקאות בעקבות אובדן הריון שעברה לפני כמה שנים, מספרת כי החוויה חיזקה והעצימה אותה. לדבריה, היא ממליצה לכולם לעבור את ההליך בארץ, שכן יש צורך בקשר קבוע וברור בין ההורים והפונדקאית כדי לעבור את זה טוב. נ' הוסיפה כי לדעתה חייבים לזרז את מתן האפשרות לפונדקאות בתוך ישראל גם לזוגות חד מיניים. "לכל אחד יש זכות להיות הורה, וצריך לעזור לאלו שלא יכולים", הוסיפה.

גם נ' וגם א', כל אחת בדרכה, מתארות תהליך פונדקאות בריא ומחזק. שתיהן עברו את התהליך בעזרת המרכז להורות באמצעות פונדקאות, והן מאוד מרוצות מהתוצאה – א' מההורות, ונ' מהעובדה שיכלה להעניק למישהו את הזכות להורות. שתיהן גם מסכימות כי אף שפונדקאות בחו"ל מאוד מורכבת וחשופה לסיבוכים, זה עדיף מכלום. "יותר טוב ככה מאשר בכלל לא להביא ילד, כי לא כולם יכולים לבחור", סיכמה א' בפשטות.

לרוב הזוגות ההטרוסקסואליים קיימת האפשרות לבצע פונדקאות בישראל, אך זוגות להט"בים (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים או ביסקסואלים) אינם זכאים, כאמור, להליך פונדקאות בארץ, ולכן נאלצים לפנות להליכים שנחשבים סבוכים, במדינות בהן הפיקוח והחוק אינם ברורים.

מינה יולזרי, שמנהלת יחד עם עדה אטיאס את המרכז להורות באמצעות פונדקאות, מנסה לשפוך אור על הקושי שנתקלים בו זוגות שפונים לתהליך פונדקאות בחו"ל. "אם נסתכל על המקרה שקרה בתאילנד למשל, למרות שלא כל העובדות ידועות, מדובר ללא ספק במעשה שלא יעשה". לדברי יולזרי, "מבחינה אנושית ההורים האוסטרלים עשו מעשה שאינו מוסרי, אבל בהסכם התקשרות עם האם הפונדקאית יש הסדרים שנוגעים להפסקת הריון. בהודו למשל האם מחויבת להפסיק את ההיריון בהתאם לדעת המומחים, אם מצבו הבריאותי של העובר מסכן אותו ואת רווחתו בהמשך חייו, אין לה אפשרות להפעיל שיקול דעת. בישראל זה שונה, חוק החולה מתיר לפונדקאית זכות לא לעשות הפסקת הריון, וגם אז האחריות המשפטית היא על ההורים".

החל מנובמבר 2014, מדינת ישראל אינה מאפשרת יותר תהליכי פונדקאות מתאילנד, מה שאומר שהילד האחרון שנעשה בתהליך פונדקאות במדינה חייב להיוולד עד לחודש זה. "הסיבה שמדינת ישראל מפסיקה את התהליך, הוא בגלל שהחוקיות שלו אינה מתאימה לחוק הישראלי, שדורש שיהיה ניתוק הקשר המשפטי בין האם ובין הילד", מסבירה יולזרי. החוק התאילנדי אומר שגם אם אשה ילדה ילד לזוג אחר או לעצמה והיא אינו רוצה אותו, הקשר המשפטי שלה לילד לעולם יישאר.

מי שירגישו את השינוי יהיו בעיקר זוגות חד מיניים שמבקשים להביא ילדים. תאילנד בשל היותה מדינה עם רמה רפואית מאוד גבוהה ואחוזי הצלחה גבוהים בתהליך הפונדקאות הייתה מוקד משיכה עבורם, בעיקר אחרי שבהודו התירו רק לזוגות הטרוסקסואלים שנשואים למעלה משנתיים את תהליך הפונדקאות במדינה. "יש כיום ניסיון, שהחוקיות שלו לא ברורה, על תהליך פונדקאות שנעשה בהודו, אך הלידה מתרחשת בנפאל. לדעתי זה לא יחזיק מעמד כי זה לא ממש חוקי", מסבירה יולזרי. "אין ספק שזוגות חד מיניים נמצאים בבעיה קשה ואינה הוגנת מכיוון שהם זכאים כמו כל אחד אחר להביא ילדים לעולם".

יולזרי ואטיאס סוברות כי על מדינת ישראל לקחת אחריות גם על הליכי פונדקאות שנעשים בחו"ל. לטענתן, מדינת ישראל מתמהמהת ולא קובעת קריטריונים ברורים להליכי פונדקאות בחו"ל. לכן, ישראלים רבים פועלים על דעת עצמם ומוצאים עצמם נתונים תחת חסדם והשפעתם הרעה של מרכזים וסוכנויות שמכופפים נהלים או עוקפים אותם.

בנוסף לקשיים העצומים שאליהם חשופים ההורים הביולוגיים בתהליכי פונדקאות מעבר לים, ישנה הסוגיה המוסרית של ניצול האם הפונדקאית. רוב תהליכי הפונדקאות בחו"ל מתרחשים במדינות מזרח אסיה, שחלק נכבד מהאוכלוסייה שלהן סובל מעוני, וקשה להתעלם מהעובדה הזו כשבאים לבדוק את זכויותיה של האם הפונדקאית, ואת הסיבות לכך שהיא נכנסת לתהליך כזה. אמו הפונדקאית של גאמי – אם בת 21 לשני ילדים נוספים - אמרה השבוע כי היא ממליצה לנשים לא להיכנס לתהליך פונדקאות בגלל הכסף. "אני רוצה להזהיר נשים ששוקלות פונדקאות - אל תחשבו רק על הכסף", אמרה, "אם הילד יוולד עם בעיה רפואית או אם משהו ישתבש, הנטל יהיה עליכן".

מהסיבה הזו בדיוק, לצד הקולות שקוראים להסדיר את עולם הפונדקאות ולהשוות את זכויותיהם של להט"בים, יש גם מי שמתנגד לכך נחרצות ומבקש לבטל את הפונדקאות באופן כללי. פעילים בקהילה הגאה פתחו לפני שנתיים את הקבוצה "הומואים נגד פונדקאות", והם פועלים בשיתוף עם ארגונים פמיניסטיים להעלאת המודעות לעוולות הקיימות בפונדקאות. "בגלל שזכויותיהן של נשים בכלל ופונדקאיות בפרט בישראל לא מוגנות מספיק, בגלל שצריכות להיות אפשרויות זמינות אחרות להורות להט"בית, בגלל שאפשר להכריח פונדקאית לא לקיים יחסי מין בזמן ההריון, בגלל שאפשר להכריח פונדקאית לעבור בדיקות פולשניות בניגוד לרצונה, בגלל שכשכסף מעורב - כפייה מעורבת, בגלל שפונדקאות היא פיתרון לעשירים בלבד", נכתב בעמוד הקבוצה בפייסבוק.

יוסף מקיטון, ממקימי הקבוצה, הסביר שהם פתחו את הקבוצה כי "הפתיע אותנו שהעניין של פונדקאות עלה כל כך חזק והתנגש עם הערכים שפעלנו איתם עד אז, כמו זכויות נשים. נוצר פער בין הכיוון שהקהילה הולכת אליו, ובין מה שחשבנו שהוא נכון אז יצרנו את 'הומואים נגד פונדקאות מסחרית' בעיקר כי להראות שלא כל ההומואים בעניין של לסחור באיברים של נשים, וחלקנו רואים את הפגיעה שזה יוצר, בעיקר בנשים עניות".

מקיטון מסכים כי פונדקאות בחו"ל היא מורכבת ובעייתית יותר, אבל סובר כי שורש הבעיה זהה בארץ או בחו"ל. "יש הבדל בהחלט, אבל הבעיות שקיימות בפונדקאות קיימות גם בארץ. בפונדקאות בארץ יש פערי השכלה ופערי השתכרות, זה לא בולט כמו בהודו, אבל הם כן משפיעים על יכולת המיקוח של פונדקאית, למשל בתנאי החוזה".

לדברי מקיטון, אחת הבעיות המרכזיות בפונדקאות היא שהיא מופעלת על ידי סוכנויות למטרות רווח ולא על ידי ארגונים חברתיים, כך שנוצרת הטייה לטובת הצד המובסס יותר כלכלית – ההורים הביולוגיים. ההטיה הזו, לדבריו, גוררת חוזים לא הוגנים כלפי הנשים, חוזים שגוזלים מהן את החירות על הגוף שלהן, דוגמת האיסור לקיים יחסי מין, לצאת מהארץ או לקבוע מתי יש צורך להפסיק את ההיריון.

"חשוב לנו להדגיש אנחנו כן בעד הורות להט"בית, אבל יש דרכים אחרות להגיע לזה, בין השאר פונדקאות אלטרואיסטית (אם קרובת משפחה רוצה לעזור). בנוסף, נראה לי שמאוד חשוב להיאבק לאימוץ גאה בישראל, הטענה שפונדקאות היא לא שוויונית בישראל היא טענה שאפשר להעתיק אותה בקלות לזירה של האימוץ".