פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עבור הפצועים, המלחמה מתחילה עכשיו

      בבתי החולים ברחבי הארץ מאושפזים עדיין 90 חיילי צה"ל שנפצעו במהלך מבצע צוק איתן, ורבים מהם עומדים לעבור עכשיו תהליך שיקום ארוך וקשה

      פצועים מגיעים לבית החולים ברזילי באשקלון, יולי 2014 (ניב אהרונסון)
      פינוי פצועים לבית החולים ברזילי (צילום: ניב אהרונסון)

      בבתי החולים ברחבי הארץ מאושפזים נכון להיום (רביעי) 90 חיילי צה"ל שנפצעו במהלך מבצע צוק איתן. תשעה מהם במצב קשה, 32 במצב בינוני והיתר קל. המבצע אולי הסתיים, אבל עבור רבים מהם המלחמה האמיתית מתחילה כעת, עם כניסתם לתהליך השיקום. לא רק לפצועים קשה צפויה דרך ארוכה. גם את חלק מהפצועים שמוגדרים בינוני תלווה לשארית חייהם התמודדות עם פציעה ונכות. גם הפצועים קל עומדים פעמים רבות מול ניתוחים וטראומה נפשית.

      נחום דוד, פרמדיק בכיר במד"א, מסביר על ההבדל בין סוגי הפציעות, אך קודם כל חשוב לו להדגיש: "ההבחנה בין קשה, קל ובינוני נעשית רק כדי להסביר את המצב לגורמים שאינם שייכים לתחום הרפואה הדחופה. אנחנו במד"א מגדירים פצוע שאליו אנחנו מגיעים בשני מצבים: דחוף ולא דחוף. במקרה דחוף, מדובר בסכנת חיים מיידית. במקרה לא דחוף, מדובר באדם שאמנם חייו אינם בסכנה, אך הוא חייב להתפנות לקבלת טיפול רפואי".

      איך קובעים את מצב הפצוע?

      פירוט הקריטריונים לקביעת מצב הפצוע אינם קלים לשמיעה, אך מאפשרים הצצה לחוויה של מי שעומדים מאחורי המספרים. אם כן, כיצד קובעים כי מצבו של פצוע "קשה"? על פי דוד, "כאשר נשקפת סכנת חיים בטווח המיידי. אם הנפגע לא יקבל בהקדם טיפול מציל חיים – אין לו סיכוי. במקרים רבים מצב כזה משאיר צלקות, נכויות, שיתוק ושאר הגבלות, לצד טראומה נפשית ופגיעה בזיכרון ובמוח. אבל יש כאלה שמצליחים להתאושש ולצאת מזה. בכל מקרה כזה הגוף עבר טראומה וייקח לו זמן להתאושש".

      דבריו של דוד מקבלים משמעות ופנים כשמכירים את הסיפורים מאחורי פצועי מבצע צוק איתן. בבית החולים סורוקה בבאר שבע מאושפזת זה שבועיים וחצי תינוקת בת שלושה חודשים, שנפצעה מפגיעת רקטה סמוך לביתה ליד דימונה. היא אחת מ-648 אזרחים שטופלו על ידי מד"א במהלך מבצע צוק איתן. חמישה מהם הוגדרו במצב קשה, שניים בינוני והיתר קל. תחילה הוגדר מצבה של התינוקת קשה, אך כעת היא במצב בינוני ומטופלת במחלקת טיפול נמרץ ילדים.

      פצוע "בינוני", לדברי נחום דוד, הוא "כל מי שנגרמו לו פגיעות במערכות הגוף, אבל כאלה שאינן מסכנות חיים. שברים, שיתוק, קטיעה. מדובר אמנם בפציעה מורכבת, שהופכת על פיהם את חייו של הפצוע. אבל ברגע שאני שם חוסם עורקים ועוצר את הדימום במקרה של קטיעה, מדובר בפציעה שאיננה מסכנת חיים".

      רבים מהפצועים קל במהלך מבצע צוק איתן שוחררו כבר מבתי החולים. אך חלקם עדיין מאושפז ורבים מהם יזדקקו לטיפול רפואי עוד זמן רב. "קל הוא כל מי שנפצע ואינו נמצא בסכנת חיים, אך אם לא יגיע לבית חולים ויקבל טיפול רפואי, לאורך זמן תהיה פגיעה", מסביר הפרמדיק דוד. "לדוגמא, חתכים, אשר עלולים אם לא יטופלו לפתח זיהום ועלול לגרום למוות. כל עוד יש יכולת לטפל בו, מדובר במצב קל. אבל גם פצועים קל יכולים להגיע לחדרי הניתוח. כשמדובר בפציעה כתוצאה מרסיסים, או מכניסה של 'גולות' ברזל שמתפזרות עם פיצוץ רקטה, צריך להוציא אותם בניתוח. גם תפר במקרה של חתך עמוק דורש ניתוח בהרדמה מלאה".

      על חוט השערה בין חיים למוות

      הגדרה נוספת, רביעית במספר, היא אנוש. "סכנת חיים ממשית ומיידית ומצב לא יציב", מסביר דוד. "פציעה כה חמורה, שיש להשקיע מאמצים רבים ומכשור תומך כדי לייצב את הפצוע. התמיכה כוללת בין היתר הנשמה, מנות דם בכמויות גדולות בשאיפה שהגוף, באמצעות תמיכה חיצונית, יצליח לשקם את עצמו. זה אדם שמצאנו אותו תלוי על חוט השערה בין חיים למוות".

      חלק מהפצועים של מבצע צוק איתן כבר החלו להתפזר מבתי החולים בהם אושפזו מיד לאחר הפציעה – סורוקה, ברזילי, הדסה, בילינסון ושיבא, אל בתי החולים השיקומיים השונים ברחבי הארץ. הבחירה בבית החולים נעשית בדרך כלל תוך התחשבות בסוג השיקום לו יזדקק הפצוע ובמקום המגורים של משפחתו. במסדרונות סורוקה הורי הפצועים מדברים על כך ביניהם, ושואלים זה את זה שאלות כמו לאן הועבר פצוע זה או אחר ומה הם יודעים על מוסדות השיקום השונים. ישנם כאלה שלא מדברים על השיקום, שנראה עדיין רחוק.

      גם בני המשפחות של הפצועים נכנסות כעת לתקופה מורכבת עבורם. חלקם יפסיקו לעבוד, חלקם יתמודדו עם קשיים נפשיים. רוב הפצועים יעברו תהליך שיימשך בין כמה שבועות למספר חודשים. חלקם יעזבו את המוסד רק כעבור שנה ויותר. את חלקם ילווה התהליך לשארית חייהם.