אמא'לה אני אמא!: פוסט ראשון

כמה חיכיתי לך. כמה חלמתי עליך בעודי מסתובבת עם כרס בירה נפוחה (מאוד) כשהיה לי חם ולא נוח, כשלא הייתה תנוחה במיטה שמאפשרת הירדמות, יעיד על כך המושלם שלצדי ששקל לישון עם אפוד וקסדה במשך כמה חודשים. כמה חשקתי בך כשכבר לא הייתי עוברת במעברים צרים מדי (ובבוא העת אסגור חשבון עם כל יושבי בתי הקפה התל אביביים, שכשמבקשים מהם להתקדם טיפה עם הכסא לוקחים את ההגדרה "טיפה" ברצינות יתרה, מתקדמים מילימטר וגורמים לך להרגיש עוד יותר פרה).

אז איפה הייתי?- כן.. שם... בסוף ההיריון כשחיכיתי לך וחלמתי עליך. כן כן, אני מדברת אליך, אל תיתממי. את, שמקשרת את שמך לנופשונים, עצי קוקוס, רעננות, חיוכי קולגייט, רביצה וצוות הוואי ובידור. את שגורמת לאימהות חדשות כמוני אשכרה לחכות לך ולחלום עליך. את - חופשת הלידה.

כך יקירתי, לפני שהגיח הגור לעולם, לא חדלתי לתכנן מה אעשה כשיגיע זמנך ואף הגדלתי והכנתי רשימה של ארבעה דברים לחודש הראשון לקיומך ;

1. מרתון האנטומיה של גריי, מד מן ועקרות בית נואשות (כן, אני יודעת, אני בדיליי היסטרי אבל בשביל זה יש חופשת לידה, לא?)

2. פיתוח כל התמונות מהאייפון (מהמכשיר שלי וגם משל המושלם) פלאס סידור התמונות באלבומים (כי כל הקידמה הטכנולוגית הזאת קצת פוגעת בדברים היפים שהיו פה פעם).

3. פאנג שוואי בארון - פשוטו כמשמעו; ישן מפני חדש תוציא (בעיקר את הבגדים ששימשו אותי בהיריון...).

4. לסיים את הספר שהתחלתי בהיריון (מונעת מהמחשבה שבהיריון היה לי קשה להתרכז, אבל בחופשת לידה בטוח יהיה יותר נוח) ולהתחיל ספר חדש.

מממ.. איך לומר זאת בעדינות? זהירות, ספויילר! לא הצלחתי לעשות ולו דבר אחד מהרשימה הקצרצרה הזאת שהכנתי, ובטח שלא המשכתי להכין רשימות לחודשים הבאים. כי איך אפשר לראות פרק מסדרה או לקרוא עמוד בספר בלי להירדם כשיש לך גירעון שעות שינה גדול יותר מהגירעון בתקציב המדינה? ובכלל, איך אפשר לעשות משהו כשיש לך בממוצע 12 דקות חופשיות ביום שנראות בערך כך:

מקלחת בשני שלבים: שלוש דקות מקלחת בדוש. התעורר? לא? יופי. אז קחי לך עוד שלוש דקות לחפוף את השיער בכיור. יודעת מה? מפרגנת לך גם ארבע דקות, כי 90% מהשיער שלך נושר וגם ככה תתעכבי כשתנקי את פתח הניקוז. התקלחת? יופי, את צריכה גם קצת אנרגיה (קצת, אל תתפרעי בסדר?) אז תאכלי משהו. הוא בוכה? מה חדש? (וכן, יש שיגידו: "זה בסדר, ככה הוא מדבר". יופי שככה הוא מדבר, אז אולי הוא יכול לדבר באוקטבה או שתיים קצת יותר בשקט?!? דבר חלש וזה?).

סיכום ביניים: הגור ער ועוד לא אכלת. אין ברירה, את חייבת לחטוף לך מח"ל. לא, אני לא מתכוונת למפלגה - לא בפוליטיקה עסקינן מעל דפים אלה - מח"ל פירושו "מזון חופשת לידה", כלומר כל מה שניתן לאכול מהר/ להתחיל בנקודה א' (למשל בבית קפה) ולהמשיך בנקודה ב' (למשל כשברחת מבית הקפה כי הגור צעק חזק יותר מנערה מתבגרת בהפגנה). מח"ל גם צריך להיות מזון שאינו מטפטף או מלכלך (אותך או את הגור) כשהגור על הידיים שלך, וכן, זה תקף גם למנשאים - אמא שלא הוציאה את הגור שלה מהמנשא וגילתה שם שאריות של מה שאכלה (חטפה) בבוקר כנראה לא אוכלת בכלל. ואם אעבור לפרקטיקה אז טוסט או עוגייה הם מח"ל. מרק וסלט ומוזלי הם לא מח"ל. ובמילים אחרות: מח"ל- משמין.

והנה נגמרו להן 12 הדקות הפנויות שלך.

שלא תבינו לא נכון, הגור הוא החיים, היקום והלב שלי, אבל למה להשלות למה? למה לא לקרוא לילד, או יותר נכון לילדה בשמה? זו לא חופשה! אז מי האידיוט שקרא למשהו נטול קוקטיילים, שופינג, בטן גב ושירותי כביסה - חופשה? מי?!?!? אני מציעה לשלוח אותו להשתלמות בתאילנד/מקסיקו/איי סיישל וכיוב'. שישב שם, ישתה שייק איכותי ויחשוב טוב טוב על שם הולם וחדש! ושלא יטריד אותי. אני בחופשה!

אני רק שאלה:

• אז כמה קילומטראז' עושה אישה בחופשת לידה במסגרת הטיולים בעגלה?- הייתכן שאני צפויה ללכת את כל אורכו של שביל חוצה ישראל?

• למה קוראים לזה טיול? ממתי סיבוב סביב עצמך בשכונה נקרא "טיול"?

• למה אף אחד לא הכין רשימה של דברים שאפשר לעשות ב-04:00 בבוקר? ואם כבר מישהו מתנדב להרים את הכפפה אני מציעה שייתן לה כותרת: "אל תתאמצי, זה כבר בלתי אפשרי לחזור לישון".

• עד מתי נחשבת אישה ל"הורמונאלית" אחרי לידה? ואם יש קשר למראה חיצוני אז מוותרת על תירוץ ה"הורמונאלית" המושיע בעת התפרצויות זעם (אני? מתפרצת? מה פתאום. אני קלילה, נשית וזורמת!) אם יחד אתו נעלמים גם הפס בבטן והחצ'קונים.

• עד מתי אני אמורה להתחרות עם אוסקר החתול על כמות השערות שנושרות בבית? כי למרות שאדם תחרותי אנוכי, מדובר בתחרות שאני יותר מאשמח להפסיד בה.