סוחבת בקושי: פוסט ראשון

תינוקות מעולם לא היו הקיק שלי. כלבים כן, אבל תינוקות היו מבחינתי -על סקאלת בעלי החיים- כמו חתולים, כלומר לא קיימים. זה לא שלא הכרתי בקיומם. להפך. בזכותם בניתי לעצמי קריירת בייביסיטינג מרשימה החל מכיתה ו? עד סוף י?ב שמימנה את כל הדברים שההורים שלי לא הסכימו לקנות לי בעצמם. אבל לא באמת היה אכפת לי מהם. מעולם לא משך אותי להחזיק תינוקות ללא תמורה כספית.

תינוקות הם חמודים? לא יודעת. אוגרים הם חמודים. אפילו הקקי שלהם חמוד. אבל תינוקות הם מנוזלים, דביקים, מזיעים, צווחים ובאופן כללי לא מחזירים את ההשקעה הגדולה בהם.

ביל קוסבי תהה בספרו ?אבהות? איך זה שכל יצור קטנטן, אפילו תנין תינוק או נחש תינוק, נראה לנו מתוק ומוציא מאיתנו רגש טיפולי-הורי ולו בשל התינוקיות שלו. קל וחומר תינוק-אדם. מה לא בסדר אצלי, חשבתי כשקראתי את הספר, אני אוהבת חיות הרבה יותר מאשר בני אדם. מה זה אומר עליי? איזו מין אמא אני אהיה? אולי אני צריכה לגדל רק כלבים?

מצד שני מעולם לא היה לי ספק שיהיו לי ילדים. איך אני מיישבת את הסתירה הזאת? כנראה אינסטינקט אבולוציוני פלוס איזו יהירות שהולידה ביטחון שהילדים שלי יהיו אחרים. לא מנוזלים ודביקים אלא שקטים וקסומים, אינטלקטואלים אוהבי ספר וסרט מבטן ומלידה. כלומר שאני אהיה אמא אחרת, שילוב של מרי פופינס עם סופיה קופולה, שתקריא לילדים שלה רק את יהונתן גפן ורואלד דאל ותושיב אותם רק מול סרטים של וודי אלן וטים בארטון, ויהיה לכולנו כיף וקל.

אבל חוסר העניין באנשים הקטנים ניצח. עובדה שגם בגיל 35, רגע לפני שפגשתי את מי שהפך לבעלי בגיל 37, בכלל לא בער לי להיכנס להריון. כן בער לי להיכנס לזוגיות בריאה, שלווה ונעימה, אבל להריון ממש לא. בעלי מזכיר לי לפעמים שבדייט הראשון שלנו הצהרתי שאני לא רוצה ילדים לפחות עד גיל 40. הוא חשב שאני קצת קוקו אבל בכל זאת התחתן איתי.

ואז איכשהו זה קרה. כנראה שעם התשתית הזוגית הגיע גם הרצון לעשות את הדבר שכמעט כולם עושים אחרי החתונה. אין לי הסבר אחר לזה. את עוברת דרך חתחתים משוגעת עד שאת מכירה בחור רציני ולא כל כך שרוט, שאת מרגישה איתו בבית ובדרך פלא גם הוא מרגיש אלייך אותו דבר (תסכימו איתי שזה לא פחות מקסם חד פעמי). אחר כך מפיקים את האירוע המצחיק הזה שאתם קוראים לו ?רצינו משהו מיוחד/אורבני/מגניב/לא בגן אירועים? אבל כל שאר העולם קורא לו סתם ?חתונה?. ואז אתם נשארים שניכם. מקסימום שניכם פלוס הכלב. מה עושים עכשיו? רואים שוב את "הסופרנוס" ו"שובר שורות"? יאללה, עושים ילד.

כי כמה מיוחדת שאת חושבת שאת, את כמו כולם. את רוצה לעבור לשלב הבא, לדבר עם חברות על ביוץ ולהגיד את הצירוף הקלאסי של שתי המילים ?התחלנו לנסות? בליווי חיוך ביישני. כן, גם אני רציתי לבדוק אם אני יכולה להיכנס להריון.

כשאיחר לי המחזור בחמישה ימים כבר הייתה לי הרגשה שאולי זה זה, אבל מפחד האכזבה לא קניתי בדיקת הריון. בכל בוקר ספרתי מחדש את ימי האיחור, ועדיין נמנעתי מלקבל תשובה ברורה בצורת שני פסים. כשעברו שלושה שבועות תמימים כבר היה מגוחך לחשוב שאולי מדובר באיחור מקרי, ועדיין נמרח לי על הפרצוף חיוך מופתע כששני הפסים הוורודים לבלבו על המקלון בשיא פריחתם בתוך שתי שניות מרגע סיום ההשתנה הגורלית, כאילו התפרצו לדלת פתוחה כשהם צועקים עליי על שנתתי להם לחכות כל כך הרבה זמן בתוך המקלון.

הראיתי אותם בהלם מסוים לבעלי הלא מופתע. איזו תחושה מוזרה. מה כבר עשיתי כדי שפתאום יתחיל להתהוות לי בבטן אדם ממשי? ואיך זה שאחרי שאנחנו מתחבקים בהתרגשות וחולקים את הסוד הזה, שהוא עדיין רק שלנו שנינו, אני מתלבשת, עולה על האוטובוס ומגיעה לעבודה כמו בכל יום, כאילו היום בו את מגלה שאת בהריון הוא סתם עוד יום? אז כן, גם אני יכולה להיכנס להריון. ומה הלאה? נראה.