כשהנטייה המינית הופכת לאובססיה

הפרעה טורדנית כפייתית (אובססיבית קומפולסיבית - OCD) היא תופעה מוכרת למדי בתרבות שלנו. ראינו בעשרות סרטים וסדרות את הגיבור שוטף ידיים בקדחתניות, או נוקש ארבע פעמים על הדלת לפני שהוא עונה לטלפון. אנחנו יודעים שזה קיים, ויודעים איך זה נראה. אבל לתופעה הזו יש גם רבדים שאנחנו פחות מכירים, ואחד המבלבלים שבהם הוא OCD של נטייה מינית.

הרבה מאוד ילדים, מתבגרים וגם מבוגרים מתלבטים בנוגע לזהות המינית שלהם, וזה טבעי ובריא. אבל מגיע שלב שבו ההתלבטות הזו עלולה להפוך לאובססיה של ממש, עד לכדי הפרעה כפייתית. גם במקרה הזה, ממש כמו אצל האדם שחייב ליטול את ידיו עשר פעמים לפני שהוא פותח את הדלת, יש צורך בטיפול רפואי ובעזרה מקצועית. הבעיה הזו לא מאוד מוכרת, וכאשר כבר נותנים עליה את הדעת, יש נטייה לייחס אותה לחברי הקהילה ההומו-לסבית בלבד, אבל בפועל, זו עלולה להיות בעיה של סטרייטים ולהט"בים כאחד.

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית של הנטייה המינית היא תופעה שמתבטאת במחשבות ובשאלות חוזרות ונשנות בדבר הנטייה המינית של אדם. נערה ששואלת את עצמה שוב ושוב אם היא לסבית, אם היא נמשכת לבנות, אם הקירבה לבנות כיתתה עושה לה דברים – גם כאשר אין לה משיכה לנשים. גבר סטרייט שמפחד שהוא הומו, ושואל את עצמו תכופות אם הוא נמשך לגברים, שחרד מהמחשבה הזו עד כדי כך שזה פוגע ביחסיו עם נשים ובחיי היומיום שלו. לא מדובר באנשים שפשוט מתלבטים בדבר הזהות המינית שלהם – זה טבעי ובריא, אלא באנשים שהשאלה בדבר הזהות שלהם ממלאת את המחשבות שלהם, ומשפיעה על השיגרה שלהם.

אנשים שסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית תמיד מוצפים במחשבות מעוררות חרדה. כדי להרגיע את המחשבות הקשות האלה הם עורכים טקסים – פעולות חוזרות ונשנות שנתפסות בעיניהם ככאלה המפחיתות את הסיכוי למימוש נשוא החרדה. במקרה של חרדה מחיידקים, לדוגמה, מדובר בשטיפת ידיים בלתי פוסקת. ב-OCD של נטייה מינית אין טקסים מובהקים כמו בהפרעות אחרות, אלא עיסוק בלתי פוסק בנטייה המינית. אצל חלק מהאנשים זה אומר ללכת למועדונים ולסאונות כדי לבדוק את ההשפעה של זה, אצל אנשים אחרים מדובר בצפייה בפורנוגרפיה כדי לאמת את הנטייה המינית, ובמקרים מסוימים זה אומר קיום יחסי מין עם המין השני בכל פעם שעולה החשש – רק כדי לוודא שזה אפשרי.

חשוב מאוד להדגיש שהומוסקסואליות, לסביות טרנסג'נדריות, קוויריות, א-סקסואליות או דו-מיניות – כל אלו הן לא תופעות פסיכיאטריות, ורק חלק קטן מהן מלווה בהפרעות חרדה. גם כאשר יש חרדה, חשוב להבדיל בין חרדה טבעית ("ואם אני תמיד אשאר לבד") וחרדה קיומית ("איך אביא ילדים אם אני הומו?"), לבין הפרעה טורדנית כפייתית.

ד"ר צחי בן ציון, פסיכיאטר וסקסולוג שמכהן כפסיכיאטר הראשי של לאומית שירותי בריאות, מסביר כי OCD של נטייה מינית ידועה ומוכרת כבר מימי פרויד, אבי הפסיכואנליזה. פרויד הבדיל בין הומוסקסואליות, שזו נטייה מינית, למחשבה על כך, שעלולה להגיע לכדי אובססיה. "יש הומוסקסואליים שיש להם OCD וכשאתה נותן להם טיפול, הנטייה המינית שלהם נעלמת, ויש אנשים שכשהפרעת החרדה נעלמת הם נשארים הומוסקסואליים – וחיים עם זה בשלום", מסביר ד"ר בן ציון.

בשל התמחותו, ד"ר בן ציון מטפל במקרה אחד או שניים כאלה בחודש, אבל לדבריו לא מדובר בתופעה מאוד נפוצה. "מדובר בתופעה נדירה, ורוב ההומוסקסואליים והלסביות לא הפכו להיות כאלה בשל מחלה. הפסיכיאטריה הוציאה את הלהט"בים (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) מספר המחלות כבר בשנות ה-70 ואנחנו לא רוצים לחזור לשם". OCD מתקיים, לדברי ד"ר בן ציון, רק כאשר הנטייה המינית היא מה שמעסיק את האדם מבוקר עד ערב, יש לו טקסים כדי להיטהר מזה, וזה ממלא אותו בחרדה. "אם מישהו שהוא הומו (או לסבית) מרגיש שהדבר הזה רודף אותו ושהוא כל היום מתעסק הזה - כדאי לו ללכת לטיפול". המטרה בטיפול היא להעביר את החרדה, את הטורדנות ואת הכפייתיות, ולא את הנטייה המינית.

הטיפול המקובל ב- OCD של נטייה מינית הוא תרופות בשילוב של טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). עינב קשר - שמתמחה בטיפול CBT - מספרת כי במהלך שנות עבודתה היא סייעה למספר אנשים הלוקים בהפרעה זו. "מטפלים רבים, לצערי, לא מכירים את התופעה ומניחים כי מדובר בצעירים שטרם קיבלו את הנטייה שלהם", אומרת קשר. לדבריה, חלק מהלוקים בהפרעה הזו הם סטרייטים שעוסקים באובססיה באפשרות שהם הומוסקסואלים או לסביות. "אבל לא רק", היא מדגישה, "זה יכול להתקיים גם אצל הומוסקסואלים ולסביות שעסוקים במחשבות אובססיביות בנוגע לאפשרות שהם סטרייטים".

לשאלה איך מטפלים בתופעה, עונה קשר כי ב-OCD של נטייה מינית מטפלים ממש כמו בשאר ההפרעות הטורדניות כפייתיות, אבל זה לוקח קצת יותר זמן. בטיפול מנסים לעשות "מניעת תגובה". "אצל מי שההפרעה שלו היא נטילת ידיים, לדוגמה, מנסים לגרום לו לא לשטוף ידיים", מסבירה קשר, "המטרה היא לנסות לא לעשות את הדבר שגורם לאדם שסובל מחרדה להירגע". במקביל לניסיון לגרום לאדם שסובל מההפרעה להפסיק את ההתנהגות הכפייתית, המטפל מלמד אותו שהבעיה שלו היא לא המחשבות שרצות לו בראש (כי לכולנו יש מחשבות מבלבלות ולפעמים אסורות) אלא מידת האמונה שלו בהן.

קשר מספרת כי אנשים שסובלים מהתופעה נוטים "להיתקע" על המחשבה בנושא (האם אני הומו, לדוגמה) ולהפוך בה שוב ושוב, עד שהיא משתלטת עליהם. דינמיקה זו מכניסה אותם ללחץ, ואז הם מרגישים הכרח לעשות סדרה של מעשים קומפולסיביים כדי להתמודד עם הלחץ. במהלך הטיפול חושפים את המטופל לדברים שהכי מפחידים אותו. קשר מספרת כי אחד המטופלים שלה פחד מאוד להיתקל בתמונות של דוגמנים חשופי חזה בעיתונים, בשל חשש שזה יגרום לו לתגובה פיזית, ושמי שלידו יראה את זה (זה מעולם לא קרה לו), ולכן במהלך הטיפול הוא התבקש להתבונן בתמונות האלה, ולהכיר בהשפעה של זה עליו (שלא הייתה קיימת). "החשיפה צריכה להיות לדברים שהכי מפחידים אותי ולמחשבות הכי בלתי נסבלות", היא מסבירה.

לאחר מכן מנסים לגרום למטופל להימנע מהתגובות הרגילות שלו לחרדה. "אני בעצם לא מתעסק בזה, אומר לעצמי שעכשיו אני לא עושה את מה שמרגיע אותי, אלא נושא את החרדה – ולא עושה שום דבר", מסבירה קשר, "כדי שזה יתאפשר צריך לעשות גם שינוי במחשבה - להכיר בעובדה שתמיד יש סיכוי של אחד למיליון שהפחד שלנו יתממש, וללמוד לחיות עם הספק כמו כל בני האדם בעולם".

לשאלה איך חיים עם ההפרעה הזו, קשר מספרת על מטופל, ספורטאי, שהחל אחרי תאונה שעבר לחשוב מחשבות בעלות תכנים הומוסקסואלים. המחשבות האלה עוררו בו חרדה ותחושה קשה של חוסר אונים. "חשוב לציין שהוא היה בעל דעה חיובית בנוגע לזוגיות הומוסקסואלית, ולא חש דחייה או רתיעה מאנשים בעלי נטייה מינית כזו", אומרת קשר, "חרדתו הייתה שהוא הומו ושחייו כפי שהכיר אותם היו שקר?.

במהלך הטיפול הוסבר לו שלרוב בני האדם יש מחשבות חולפות על תכנים אלו, שאותן הם פותרים מבלי משים. אולם הוא, בניגוד לאנשים אחרים, מייחס למחשבות האלה אמת צרופה ומשמעות ביחס להעדפות שלו. הספורטאי שהיה שחקן בקבוצה תחרותית, חש מצוקה גדולה במצבים יומיומיים כמו יציאה עם חברים וצפייה משותפת באירועי ספורט (חשש שיחוש מגורה בעקבות מראה של גבר מזיע), אך בעיקר היה לו קשה להתארגן למשחק בחדר ההלבשה, שכן החשש שיחווה זקיפה היה בלתי נסבל מבחינתו.

קשר מסבירה כי במהלך פגישותיהם הם בנו סולם של 10 הפחדים הגדולים ביותר שלו, מהקל אל הכבד. "באמצע ברשימה היה מגע גופני קל עם גבר כמו לחיצת יד, ובראש הרשימה היה חיבוק עם גבר ושהות ליד גבר ערום", היא מספרת, "המטופל נמנע מכל הדברים שהוזכרו, במחיר גבוה של התנהגות שנתפסה כמוזרה או אנטי חברתית. הוא נרתע מחיבוקים, ועל מנת להימנע מחדרי הלבשה הוא הגיע לבוש ועזב מבלי להחליף בגדים. כדי להקל על סבלו ולהוכיח לעצמו שהוא לא הומו, הוא צפה בתכנים פורנוגרפיים בצורה כפייתית - אחרי כל פעם שעלתה בו מחשבה הומוסקסואלית הוא חש דחף עצום לצפות בפורנו.

"הטיפול במקרה שלו כלל צפייה בירחונים בהם מופיעים גם גברים חשופים, שעורי בית שלו היו בהתחלה לטפוח על כתפם של חבריו לקבוצה, במקום לחבקם, ובהמשך, לאחר שעבר בהצלחה את המדרג כמובן, להשתתף עם בני קבוצתו בהתארגנות לפני ואחרי משחקים. לאורך כל החשיפה נתבקש להימנע, באופן מדורג, מהצפייה הכפייתית בפורנוגרפיה, ששימשה לו הקלה זמנית מהחרדה" מספרת קשר, "בסופו של התהליך הוא למד להתייחס למחשבות האובססיביות שלו כעוד מחשבות חריגות, חלק מהרבה מאוד שעוברות במוחנו במהלך היום, ולנהל שיח פנימי שמאפשר למחשבה הזו להיות מחשבה לא סבירה מבלי שניתן או צריך להוכיח אחרת".

סובלים מהפרעה טורדנית כפייתית? אתם לא לבד
אם אתם חוששים כי גם אתם סובלים מ-OCD של נטייה מינית, אין סיבה להתמודד עם זה לבד. באתר האגודה הישראלית לטיפול מיני תוכלו למצוא מטפל שיעזור לכם, וכן פורום שיענה לשאלותכם. בשאלות לד"ר בן ציון, ניתן לפנות לפורום שהוא מנהל, או לאתר האינטרנט שלו. לעינב קשר ניתן לפנות דרך אתר האינטרנט שלה.