פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זריקת ביטחון עצמי

      לעודד ילד במצבי שגרה זה אולי הדבר הכי חשוב שאתם יכולים לעשות למען הדימוי העצמי שלו והצלחתו בהמשך הדרך. אבל במה שונה עידוד מדברי שבח? המדריך להורה המעודד

      אמא מחבקת ילדה (ShutterStock)
      העמדה האופטימית והמעודדת תאפשר לילד את הכוח להשתלב ולהתגבר על אירועים בחיי היום יום (צילומים: Shutterstock)

      "עידוד היא הנקודה החשובה ביותר בגידול ילדים – כל ילד זקוק לעידוד מתמיד, כשם ששתיל זקוק למים" – רודולף דרייקורס, מתוך ספרו "ילדים האתגר".

      לדבריו של דרייקורס, תלמידו של אדלר, ומפתח התיאוריה האדלריאנית: "עידוד הוא המזון להתפתחות הנפשית של הילד". לדעתו, ילד לא יוכל להתפתח ולחוש תחושת השתייכות ללא עידוד. לפי הגישה האדלריאנית, תחושת השתייכות היא צורך קיומי בסיסי, בבחינת פוטנציאל מולד. אדם שמרגיש שייך, פנוי להתמודד עם משימות החיים.

      הילד הרך, יפתח את הזיקה החברתית באינטראקציה בינאישית, בתוך מערכת היחסים המוקדמת המשמעותית בחייו (כלומר משפחתו) ובהמשך בחברה במעגליה השונים (גן, ביה"ס ועוד). מדובר בתחושה עמוקה של צורך בחום אנושי, בהקשבה, בהתייחסות אישית ובקבלת ביטחון. הילד זקוק להרגיש שהוא אהוב, נחוץ ויכול, בעל ערך ומשמעות. ללא מילוי צרכים אלה, לא תתאפשר גדילה והתפתחות תקינים.

      כהורים, עלינו להבין את חשיבות מתן העידוד, שמטרתו חיזוק הדימוי העצמי והיכולת, הגברת תחושת האופטימיות ושיפור דעתו של הילד על עצמו. עידוד הוא תהליך שיש להמשיך ולהתמיד בו שוב ושוב במטרה להקנות לילד הכרה ביכולותיו ולטעת בו אומץ להיות בלתי מושלם, לשוב וללמוד ולנסות פעם נוספת. העמדה האופטימית והמעודדת תאפשר לילד את הכוח להשתלב ולהתגבר על אירועים בחיי היום יום : בגן, בבית-הספר, בין חברים ועוד.

      הרעיון בעידוד נובע מנקודת המבט שבוחרת להתמקד ב"יש", בחיובי. המסרים המועברים באמצעות העידוד הם קבלה, הערכה, כבוד הדדי, כנות, הקשבה, רגישות, התייחסות אישית לצורך הספציפי שעולה מהילד, אמפתיה, כנות ואמון.

      איך תעודדו את הילד שלכם?

      כדי שהעידוד יישא פרי, צריך להבין שהוא מאד סובייקטיבי – מה שמעודד אחד מייאש את האחר, ולכן, חשוב להבין את הראייה הסובייקטיבית של הילד, כלומר, איך הוא מפרש, רואה ומרגיש את הדברים. העידוד ייעשה באופן אישי, מנומק, מפורט, ומיוחד לאותו ילד.

      עידוד יכול לבוא לידי ביטוי במילים, בהקשבה, במבט, בחיוך, בחיבוק, בנשיקה, וכל דבר המתמקד בחיוב ויוצר קרבה בין הורה לילד.

      מתי צריך לעודד?

      • בכל התמודדות עם מצב חדש.

      • בלווי תהליכים שילד עובר.

      • בעת קושי או הצלחה, כדי לאפשר לילד לגלות אומץ, לנסות, להיכשל, להסיק מסקנות, ובעיקר לא לפחד לנסות שוב.

      יש להתייחס למעשה ספציפי ולקשר אותו להישג. לדוגמה: ילד שמאוד רוצה את המוצץ/צעצוע/ממתק שלו עכשיו, ומצליח לחכות ולהתאפק עד שההורה מתפנה - אפשר לחזק אותו על יכולת האיפוק שהפגין (מסר חיובי שיוצר חוויה חדשה לילד המעצימה אותו).

      משפטי עידוד שמחזקים ילדים

      בתחילה, אולי, האמירות ייראו טכניות, אך עם הזמן יהפכו לשגורות בפינו וישתכללו תוך כדי ובהתאם לסיטואציות:

      * מה שעשית /חשבת עזר לי מאד.

      * אני מעריך את המאמץ שהשקעת.

      * זה באמת מרגיז שהדברים לא מסתדרים כמו שרוצים.

      * רוצה שנבדוק ביחד מה קרה, אולי יחד נצליח.

      * היה כיף לנסות אפילו שלא הצלחנו... בפעם הבאה נבין יותר.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      "זה באמת מרגיז שהדברים לא מסתדרים כמו שרוצים"

      ההבדל בין דברי שבח לעידוד

      בניגוד לדברי עידוד, דברי שבח מכוונים אישית ולא אל המעשה. יש בהם סופרלטיבים כמו: "אתה נהדר", אתה צייר גדול", וכדומה. דברים אלה עשויים ליצור חוסר אמון, ומציבים דרישה או תנאי שהוא מאוד מחייב לגבי העתיד ואלה יכולים להלחיץ, לחסום או להכשיל.

      עקרונות העידוד

      עקרונות העידוד מתאימים בכול שלב וגיל, העידוד יינתן בהתאם לגיל וליכולת ההבנה של הילד. בגיל הינקות אפשר להביע זאת במבט, חיוך, קריאת שמחה והתפעלות ובגיל מאוחר יותר במלל רגיש, מנומק וספציפי לצורך הילד.

      קבלת הילד כמו שהוא ללא כל תנאי - כל ילד/אדם טוב למדי כמו שהוא, וככזה זוכה להערכה.

      דגש על החיובי - על ה"יש" ולא על החסר. להתייחס אל הכוחות ולא אל החולשות. ההכרה בכוחות מחזקת את הבסיס לאמונה עצמית, לבנייה ולהתקדמות.

      כבוד הדדי - לא לפגוע, לא לזלזל, לא להשפיל, להימנע מביקורת (רצוי לתת משוב). עלינו ללמוד להקשיב ולקבל את העובדה שיש שוני בעמדות ובדעות בין ילדים ובני אדם.

      הפרדה בין העושה למעשה - להימנע מתוויות, התוויות מקבעות את המצב ולא מאפשרות תזוזה. כל כישלון מורה על חוסר מיומנויות והאומץ להיות בלתי מושלם.

      הכרה במאמץ ובהשקעה (לא רק על התוצאה) - ילד שעשה והשקיע ככל יכולתו ראוי שנתייחס למעשיו גם אם הצלחה חלקית/או תוצאה אינה רצויה.

      לא להיבהל משגיאות - טעות כמקור ללמידה. כשיש בעיה לא להעביר ביקורת, אלא להתייחס לבעיה באופן ענייני ולחפש יחד את הפתרונות. גם אנחנו טועים לפעמים. טעות היא נקודתית ומהווה מקור להתנסות.

      התקדמות במידה - גם צעד קטן הוא צעד משמעותי. יש להציב מטרות לטווח קצר ולהדגיש כל התקדמות לקראת המטרה. ההתקדמות צריכה להיעשות לפי קצב אישי.

      לעודד ולא להעיר

      עידוד מצריך מההורים להיות קשובים לצורכי הילד, להשקיע ולחשוב, להקדיש תשומת לב ולהפגין רגישות, התכוונות וכנות רבה. זו איננה פעולת קסם להשגת מטרות, מדובר בתהליך תמיכה הדרגתי כדרך חיים.

      דימוי עצמי נפגע מביקורת של ההורים או של הסביבה כלפי הילד, ושל הילד כלפי עצמו כתוצאה מכך. בביקורת התגובות מתייחסות לאישיות: אתה עצלן/ פחדן/ מפוזר, ולא מאמינות ביכולת. כתוצאה משיטת חינוך זו ה"מעירה" כדי לתקן, עשוי הילד יסגל לעצמו תפיסת עצמי של אי יכולת ופקפוק בעצם יכולתו ואז בהדרגה עשוי לוותר, להתייאש ולא להצליח.

      מעל לכל אין אנו חותרים לקראת שלמות – אלא לקראת התקדמות. היכולת להפעיל את העקרונות תבוא במשך הזמן, אי אפשר להשיג הכול מיד. "כל שיפור קטן מהווה צעד נוסף קדימה, כל צעד קדימה מהווה מקור לעידוד". (דרייקורס מתוך "ילדים: האתגר").

      עידית מאיר היא יועצת ב"קול להורה" – קו הייעוץ להורים לילדים בגיל הרך בויצו העולמית – 6968*