שעות הבוקר המוקדמות אתמול בישרו על בוקר קיצי המבשר את סוף השבוע, אבל עד מהרה התברר שזה בוקר קשה, עקוב מדם, מטריד ובלתי אפשרי להבנה. שוב אירוע בו הורה נוטל באכזריות את חיי ילדיו על לא עוול בכפם. איך נוכל לדבר על זה עם הילדים כשאנו עצמנו לא מצליחים לתרגם את גודל הזוועה?
הילדים שלכם עשויים לשמוע על המקרה ולהיות טרודים ומלאי שאלות. למה? איך זה קרה? מה הם עשו לו? הם הכעיסו אותו? האם גם אתם תעשו את זה לנו? הם ישנו? כאב להם? הם הרגישו? איך אמא שלהם נתנה לו להרוג אותם? למה היא לא שמרה עליהם? תשובותיכם ותגובותיכם לשאלות שיציפו ילדיכם חשובות מאוד.
נתחיל בכך שילד שלא שמע על האירוע אין טעם לשתף אותו בכך. כל העצות הבאות מתייחסות לילד ששב הביתה עם מידע אודות הרצח או לחלופין נחשף למידע בבית.
מדברים עם הילדים גם על הדברים הקשים
מטרת השיחה - להרגיע את הילד, להעניק לו תחושת ביטחון בהוריו. לצמצם אפשרות של פיתוח חרדות או דאגה שמא , אכעיס את הורי וגם הם יעשו את זה. מתוך מטרה זו יש לוותר על ציניות, על ביטול התחושות והחששות של הילד או לפתור במענה כזה המותיר אותו בתחושת אי וודאות.
להלן כמה הצעות
התאימו את ההסבר לגיל הילד - ככל שילדכם קטן, צמצמו בפרטים המתוארים, הרחיקו אותו ממהדורות החדשות כדי להימנע מחשיפה למראות ולזוועה.
החזירו בשאלה כשהילד פונה אליכם חשוב שתבינו מה הוא יודע, מה הוא הבין, מה הגיע לאוזניו ואיזו פרשנות משלו הוא הכניס לסיפור. "מה שמעת?" / " מה הבנת?" / " מה אתה יודע?"/ "על מה דיברו אתכם?" / "מה סיפרו החברים?" חשוב מאד לדעת מה יודע הילד לפני שמתחילים לספר את מה שאנחנו יודעים.
פנו מקום לשיחה - שבו אתו, הקשיבו לו, תנו לו זמן לספר לכם, פעולה זו תאפשר לו לשחרר את המידע שאסף ותאפשר לכם להבין לאן הוא לקח את זה ולכמה פרטים נחשף.
תנו לגיטימציה לרגש ולדאגה הגידו משפטים כמו: "זה באמת מפחיד/בלתי נתפס..". מענה כמו: "אין לך מה לדאוג בבית שלנו זה לא יקרה" אינו מהווה משפט הרגעה.
שתפו את הילד בתחושותיכם עצם העובדה שגם אתם מתפלאים מהמקרה יעביר לילד מסר שעשוי דווקא להרגיע אותו. הוא יבין שגם אתם לא רואים בזה אירוע טבעי או הגיוני.
חזרו שוב למטרת השיחה השתמשו בה כדי להגיד לילד שהורים תפקידם לדאוג ולהגן על הילדים שלהם, שהורים לא עושים דברים על מנת לפגוע בילדיהם. אפשר בנקודה זאת לשאול אותם למשל, "אתה זוכר שרצית לעזוב את ידי כשחצינו את הכביש ואני סירבתי בתוקף?, "יש לך דוגמה שרצית לעשות משהו ואני הגבלתי אותך?" - "אתה זוכר מה הסברתי לך? אתה קצת כעסת אז ואני הסברתי שתפקידי הוא לשמור עליך".
דוגמאות מסוג זה מעולמכם, יחברו אותם לחוויה שאתם עושים את הדברים מתוך חשיבה, מתוך הפעלת שיקול דעת ומהכוונות הכי טובות.
הזמינו אותם לחזור ולשאול - תנו להם את התחושה שאתם תמיד כאן לענות להם. שלא ישמרו בבטן. אמרו להם, שאצלכם בבית מדברים וכשמדברים יש מקום לכל קול. זיכרו ששיחה מאפשרת אוורור, שחרור תסכולים וכעסים.
לגבי המקרה עצמו - ספרו שאתם יודעים מעט מאד פרטים ושכל ההשלמות שאתם עושים לעצמכם בראש אין משמעות, ולכן חשוב להיצמד לעובדות אובייקטיביות. הגידו שבשלב זה יש מעט פרטים ואולי אחרי שהמשטרה תחקור אתם תדעו יותר. הכוונה היא לשדר אמינות לילדים שלנו ולמעט בהשערות.
ניתן לסיים את השיחה בחיבוק ובאמירה מסוג " אני שמחה ששאלת ושפנית אליי.
ולבסוף, הילדים שלנו הם צופים מעולים אך הם פרשנים גרועים. אני ממליצה מאוד לחסוך מהם את הצפייה במהדורות החדשות במשך היום. בייחוד לפני כניסתם לשנת לילה.
רוית גוטמן היא מנחת הורים בכירה ומורה במדרשה של מכון אדלר