למה ירושלים מוציאה אנשים מדעתם?

השנה 1992. אני עומד כמדריך עם קבוצת חיילים בירידה אל רחבת הכותל המערבי ומבחין ברחש קצת עצבני וקבוצת מגבניקים מתגודדת סביב דמות לבושה לבן. האינסטינקט הראשוני שלי אומר אירוע בטחוני ואני מיד סוחב את הקבוצה למטה הצידה במטרה להתרחק. חמש דקות מאוחר יותר אני מבין שמדובר בבחור צעיר, גבוה וחסון שכל חטאו היה בדחיפת קיר אבן עתיק מתחת לישיבת הרב גורן דאז, בכניסה אל רחבת הכותל מהרובע המוסלמי, תוך כדי שהוא מכריז שהוא שמשון הגיבור.

מסתבר שלא כולם עומדים תחת כובד ההיסטוריה והחוויה האישית בבואם לראשונה אל ירושלים. מעל 40 איש בממוצע בשנה - לרוב אנשים המבקרים בה לראשונה בחייהם - מאבדים קצת את המציאות בלשון המעטה, או במילים אחרות - מתחרפנים בה. יש המכנים זאת תסמונת ירושלים, סינדרום ירושלים או תרעלת ירושלים. משהו בעיר הזו גורם לאנשים שכל חייהם קראו ושמעו על קדושתה של ירושלים, ציפו לירושלים של מעלה בבואם אליה וגילו את ירושלים של מטה - הלם תרבותי ואכזבה.

לפני כעשרים שנה נפגשתי עם ד"ר קרלוס בראל ז"ל אשר חקר וטיפל בתופעה. מלבד הסבריו על התופעה, הוא סקר ונתן דוגמאות אינספור על מקרים מאותם שנים ואף סיפר כי הוא וצוותו מתכוננים לקראת המילניום, שנת 2,000 המועדת לפורענות במספר מקרי הסינדרום.

בימינו אנו מובילים את המחקר והטיפול בתופעה הפסיכיאטרים פרופ' אליעזר ויצטום וד"ר משה קליאן. לאחרונה יצא לאור ספרם "ירושלים של קדושה ושיגעון - צליינים, משיחים והוזים". בספר זה מנתחים השניים את התופעה ושורשיה בשלושת הדתות ובאתרי העיר המועדים לשמש במה ללוקים בתופעה.

לדבריהם, רובם המוחלט של הלוקים בסינדרום כבר הגיעו אל עיר הקודש עם מטען נפשי קודם. חלקם אף פגשו בחלומם או בחיזיון דתי את אלוהים אשר הורה להם לעשות עלייה לרגל לעיר שחוברה לה יחדיו. אחרים גם הגיעו למסקנה כי הם דמות היסטורית כזו או אחרת. במילים אחרות, אם תסתובבו בעתיד בעיר העתיקה וסביבתה, אל תתפלאו אם תפגשו בישוע או בדויד המלך.

לדברי ד"ר קליאן, המחשבות והבעיות (אם אפשר להגדירן כבעיות) מקוננות באנשי הסינדרום עוד בטרם הגיעם אל העיר, וירושלים היא הבמה האולטימיבית למיצוי והוצאת הרגשות או השליחות אשר קיבלו בארץ מולדתם.

בדרך כלל מאבחנים מקרים של סינדרום ירושלים כאשר יש פנייה למשטרה על מקרה מוזר של אדם שנראה קצת לא שפוי עם ניחוח דתי במעשיו, על אדם המנסה בכוח לעלות להר הבית בשם השליחות או על כניסה אלימה לכנסיה כזו או אחרת. חלק מהלוקים בסינדרום אפילו פותחים בצום קיצוני כדי להיטהר, ובכך מגיעים לאישפוז.

במקרה של דיווח על התנהגות קיצונית, מפנים את הלוקה בסינדרום לבית חולים לצורך בדיקה פסיכיאטרית. אם נדרש אשפוז ניתן לאשפז בכפיה בצו חוקי. אולם בחלק גדול מהמקרים משוחרר המטופל כבר בבדיקה הראשונית לאחר שנרגע. נראה כי עצם ההרחקה מאזור העיר העתיקה והאתר הדתי שבו התחיל הסיפור - משפרת את מצב החולים.

בעזרת טיפול פסיכיאטרי, וכדורים אם נדרש, חוזר האדם לעצמו, ואז מפונה בליווי לארץ מולדתו עם המלצה להמשך טיפול. שהרי אם נהיה ריאלים, ההבראה, אם בכלל קיימת, אינה מוחלטת.

המחקר המודרני מתעד אלפי מקרים בשלושים השנים האחרונות. ידוע גם על מקרים במאה ה-19 ובימי הביניים אולם ייתכן והאזכור הראשון של התופעה מתחיל דווקא בלא אחר מאשר מלך ירושלים האולטימטיבי, דויד.

בספר שמואל ב', פרק ו', מתואר בצורה די צינית הסיפור הבא:

"ו?ד?ו?ד מ?כ?ר?כ??ר ב??כ?ל ע?ז ל?פ?נ?י י?הו?ה ו?ד?ו?ד ח?גו?ר א?פו?ד ב??ד. ו?ד?ו?ד ו?כ?ל ב??ית י?ש??ר?א?ל מ?ע?ל?ים א?ת א?רו?ן ה' ב??ת?רו?ע?ה ו?ב?קו?ל ש?ו?פ?ר. ו?ה?י?ה א?רו?ן ה' ב??א ע?יר ד??ו?ד ו?מ?יכ?ל ב??ת ש??או?ל נ?ש??ק?פ?ה ב??ע?ד ה?ח?ל?ו?ן ו?ת??ר?א א?ת ה?מ??ל?ך? ד??ו?ד מ?פ?ז??ז ו?מ?כ?ר?כ??ר ל?פ?נ?י ה' ו?ת??ב?ז לו? ב??ל?ב??ה?. ... ו?ת??צ?א מ?יכ?ל ב??ת ש??או?ל ל?ק?ר?את ד??ו?ד ו?ת??אמ?ר - מ?ה נ??כ?ב??ד ה?י?ו?ם מ?ל?ך? י?ש??ר?א?ל, א?ש??ר נ?ג?ל?ה ה?י?ו?ם ל?ע?ינ?י א?מ?הו?ת ע?ב?ד?יו כ??ה?ג??לו?ת נ?ג?לו?ת א?ח?ד ה?ר?ק?ים".

לימים ישירו הגשש החיוור את השיר מים לדוד המלך עם המשפט "למה צחקה מיכל?". האם זהו האזכור ההיסטורי הראשון של הסינדרום? האם דוד מלכינו זכה לכבוד המפוקפק?

בין אם דויד היה הראשון או לאו, אין ספק שירושלים מאז ועד היום מצליחה להוציא אנשים מדעתם. במהלך שירותי הצבאי בעיר העתיקה בירושלים אי שם בתחילת שנות התשעים זכיתי לפגוש בתופעה במספר אתרים מועדים – שער יפו, מתחם קבר דוד, הר הזיתים, כנסיית הקבר, הויאה דולורוזה ועוד. כמה מאיתנו יכולים להשוויץ להגיד שפגשו את ישוע, מריה, יוחנן המטביל, שמשון הגיבור ודויד המלך?

לאתר של רון פלד על ירושלים