כמה ווטסאפים שלחתם בזמן הארוחה המשפחתית?

מאז שנכנסו הטלפונים החכמים והטאבלטים לחיינו הם גם חלק בלתי נפרד משגרת היום יום של הילדים. נראה היום שלכל ילד יש הבנה מולדת במסכי מגע, הוא יודע מגיל צעיר בדיוק מה עושים עם האצבע ולומד במהרה את פוטנציאל הבידור הטמון במכשיר. רוב ההורים מוטרדים מהזמן הממושך שילדים ופעוטות מבלים בחברת מכשירים ניידים, אבל פחות נפוץ לעסוק בשאלה כמה זמן הורים מתעסקים עם הטלפון שלהם בנוכחות ילדיהם ואיזו השפעה יש לכך על היחסים ביניהם.

את הנושא הזה בדיוק בדק מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת של האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (Official journal of the American Academy of Pediatrics). החוקרים צפו ב-55 משפחות מאזור בוסטון בזמן שסעדו יחד במסעדות מזון מהיר ביולי-אוגוסט 2013. החוקרים תיעדו את הזמנים ואת אופן השימוש של ההורים במכשירים הניידים ואת התנהגות הילדים באותו הזמן.

מהתצפיות עלה ש-40 הורים השתמשו במכשירים במהלך הארוחה. המחקר בדק עד כמה ההורים היו שקועים במכשיר שלהם והעריך זאת על פי מדדים של תדירות, משך ואופן השימוש. כמו כן התצפיות תיעדו את התגובה של הילד לעיסוק של ההורה, שבאה לידי ביטוי בבידור עצמי או בניסיונות בעלי עוצמה משתנה לקבל תשומת לב. גם תגובת ההורה להתנהגות של הילד נצפתה ונותחה. ניכר היה שלעיתים התגובה להתנהגות בלתי הולמת של הילד החריפה ככל שההורה היה שקוע יותר במכשיר שלו.

ההנחה בבסיסו של המחקר הייתה שהמכשירים הניידים מסיחים את דעתם של ההורים מה שיכול להשפיע על ביטחון הילד או על מצבו הנפשי. אך בעוד שהמחקרים עד כה הראו שהשימוש בטלפון נייד הופך את הנהיגה וההליכה ברגל למסוכנות – טרם נחקרה ההשפעה שיש לעיסוק על ההתנהלות ההורית.

המחקר אינו מבטל את התרומה החיובית שיש למכשירים ניידים, אך טוען שהם גם מצמצמים את האינטראקציה בארבע עיניים, פנים מול פנים, בין הורה וילד, מה שידוע שתורם להתפתחות הקוגניציה, השפה ועולמו הרגשי של הילד.

מהתצפיות עלה שרבים מההורים משתמשים במכשירים הניידים לאורך כל הארוחה וגם אם המכשיר מונח על השולחן הם מתבוננים בו לא מעט בזמן שהם אוכלים ומדברים. הדפוס חזר על עצמו (הקלדה ותנועות אצבע על המסך) גם כשהיה מבוגר אחד נוכח וגם כשסביב השולחן ישבו יותר מבוגרים. חלק מהמבוגרים השתמשו במכשיר לשיחות קצרות ובמהלך השיחה שמרו על קשר עין עם הילדים וחלקם החזיקו את המכשיר ביד, אך ניסו לחלק את תשומת הלב בין ההתרחשות סביב השולחן ומה שקורה על המסך.

ניתוח התצפיות הצביע על כך שילדים רבים החלו לבחון גבולות ולהתנהג לא יפה ככל שההורים או המבוגרים האחראיים היו עסוקים יותר עם המכשיר. עיסוק "כבד" של ההורה נמדד כשזה לא הסיר את עיניו מהמסך גם כשענה על שאלות שהופנו אליו או נתן הוראות לאחרים. כמו כן, לקח לו זמן רב יותר להיענות לבקשת קשר וקשב מהסביבה.

חלק מההורים היותר שקועים במכשיר התעלמו מהתנהגות הילדים לזמן מה ואז הגיבו בטון זועף או שחזרו על ההוראות שלהם בצורה מעט רובוטית וגילו חוסר רגישות לצרכים של הילדים ואף הגיבו באופן פיזי כדי להרחיק את הילד.

התנהגות נוספת שנצפתה הייתה לתת לילד את המכשיר כדי שישחק ויירגע לפני האוכל או לאחר שסיים או כשההתנהגות שלו הפכה אקטיבית יותר. חלק מהילדים גם הסתכלו במכשיר של ההורה בזמן שהוא השתמש בו ונשבו בהתבוננות.
לעיתים, השימוש במכשיר נעשה תוך כדי שיחה עם הנוכחים בארוחה כדי לבדוק משהו או להתבונן בתמונה, אבל במקרים האלה השימוש קוטלג כ"קל" יותר משום שמירב תשומת הלב הייתה קשורה לאינטראקציה סביב השולחן ולא למכשיר.

הממצאים ראשוניים ודורשים עבודת מחקר נוספת, אך הם צעד חשוב בבחינת ההשפעה שיש לטכנולוגיה על האינטראקציה היומיומית המשמעותית כל כך להתפתחות הילד. החוקרים טוענים שחשוב לבדוק בעתיד איזו פעילות במכשיר הנייד הופכת את השימוש של ההורה ל"כבד" יותר, האם יש להורים כללים לגבי השימוש במכשירים הניידים בשעות שהם עם המשפחה ומה דעתם על העסוק שלהם המכשיר.

אחת האמירות החשובות של המאמר המסכם את המחקר היא שהורים תמיד נאלצו לתזמר בין תשומת הלב שהם מעניקים לילדים ובין משימות אחרות, אך התהייה הגדולה היא האם שימוש במכשיר הנייד היא משימה "סוחפת" במידה רבה יותר ממשימות אחרות המקשה פי כמה על נוכחות פעילה של ההורה עם הילדים.

החוקרים שהובילו את המחקר מציינים, כי מאחר שהנושא לא נבדק לפני כן מטרתם הייתה לערוך מחקר קטן ומדגמי שיעזור להבין כיצד מבוגרים מאזנים בין תשומת הלב שהם נותנים לילדים ובין העיסוק במכשירים טכנולוגיים ניידים. החוקרים הביעו תקווה שהעבודה תעודד מחקרים נוספים שייבחנו יותר לעומק את הקשר בין מכשירים ניידים וטיפול בילדים ויעודדו את השיח על שימוש בטכנולוגיה בסביבת ילדים.