ביום בו הפכנו להורים אחזנו בידינו הרועדות תינוק התלוי בנו במאת האחוזים. תלות מוחלטת. התפקיד העניק לנו תחושת משמעות רבה, אהבה עצומה ואחריות אינסופית. אך אף לא אחד לא גילה לנו, שעוד רגע את התלות הזו תחליף עצמאות.
אחת המשמעויות של להיוולד בשנות האלפיים, היא שכל שנה לצד חגיגות יום ההולדת המעידות שהופ הוא גדל בשנה, חוגגים גם את הולדתו של גאג'ט טכנולוגי חדש. עוד ערוץ תקשורת אל העולם הגדול. עוד אמצעי חשיפה.
אם בעבר למד ילד בשנות חייו הראשונות על העולם דרך מה שהוא רואה בתוך הבית, היום ילד בשנות חייו הראשונות רואה את העולם בתוך הבית.
לאור השינויים הטכנולוגיים המהירים, החשיפה המוגברת - ויש לומר גם המוקדמת - לאמצעי התקשורת - התפקיד ההורי שלנו מקבל ממד אחריות נוסף. עלינו לחבר בין הפנים אל החוץ ולהיפך, לתווך את המידע הרבגוני המצוי בסביבתו של הילד ולהבין כי מוטל עלינו ללמד את ילדינו לנפות "רעש" -לתת להם את הכלים להבחין בין טוב לרע, בין הגיוני למוגזם, בינו ובין הסביבה.
גם שאתם לא מעניינים אותם - אתם חשובים
התפקיד ההורי שלנו, מלווה אותנו כל עוד אנחנו הורים, יחד עם זאת הוא נדרש בשינויים לא מעטים במהלך השנים. עלינו לעשות שינויים והתאמות בהתאם לגילו של הילד, יכולותיו וכישוריו. התפקיד הזה עובר מהפך בעיקר כשילדינו מגיעים לגיל ההתבגרות. גם אם נדמה כי אין לנו טיפת משקל והפכנו בין לילה ללא רלוונטיים, לא מעניינים ואפילו כאלה שמפריעים, מציקים ומחזיקים בדעות מיושנות - גם בנקודת זמן זו, בפרט בנקודה זו, יש לנו מידה רבה של חשיבות.
בתוך כל סערת הרגשות שכל כך מאפיינת את המתבגרים באשר הם, אנו מסמנים את הקו בו יורד העוגן. אנו ההורים שלהם הופכים להיות היישות הבטוחה והיציבה בחייהם. לא תמיד אנו חשים זאת, אך הם עצמם בהחלט זקוקים שנתפקד ככאלה.
עצמאות מקפלת בתוכה אחריות
אנו לא נולדים מתורגלים באחריות. בטח ובטח לא מגיעים לעולם מצוידים בעצמאות. את אלו אנו רוכשים עם השנים.
איך מפתחים אחריות ועצמאות בקרב מתבגרים?
- מתחילים כשהם צעירים. אפשרו להם להתנסות, לטעות וללמוד מטעויות קטנות כגדולות.
- מהווים עבורם מודל לאומץ להיות בלתי מושלמים.
- ההבנה של משמעות הבחירה. בכל בחירה יש ויתור. אם אני לא "כאן " אז אני "שם". כשאני "שם" אני מוותר על ה"כאן". בדרך כלל אנו חיים את הויתור שבבחירה ומתקשים לחיות את לקיחת האחריות על התוצאות.
גיל ההתבגרות מזמן למתבגרים מצבים רבים בהם הם נדרשים לשיקול דעת, לבחירות, לקבלת החלטות , כל דילמה קשה מקודמתה גם אם אנו ההורים חושבים שזו "סתם " שטות, ובעצם הם עושים מכל דבר כזה עניין. עבורם, אם להיות במסיבה אצל שני או אצל עדי זו החלטה קשה וכמעט בלתי אפשרית. אם לבחור בביולוגית או בפיזיקלית, בטיול או במסלול. כל בחירה באשר היא מחייבת אותם בוויתור. והויתור קשה, כואב ולעיתים נתפס כבלתי אפשרי.
- מאפשרים להם לשאת בתוצאות של הבחירות שלהם. לא פעם כואב לנו בלב שהם יחוו תוצאה בגין התנהגות לא מקובלת. אנו מנסים לחפות, לגונן, לדבר בשמם. כל עוד אנחנו שם, במקומם מגנים ומכסים הם לא יחוו את התוצאות של מעשיהם, את המחירים של אותן הבחירות.
- מביעים עמדה. הדעה שלנו חשובה. גם אם הם לא מקבלים אותה.
- מוותרים על הטפות, האשמות ומילים בנוסח "אם הייתם מקשיבים לנו..."
- נמצאים שם כדי להחזיק את הנפילה ולתמוך לקראת הקימה.
- נמצאים שם לשיח סביב האפשרויות שעמדו בפניהם, ההשלכות והאופן בו נעשו הבחירות.
- לוקחים כל התמודדות כזו ללמידה.
- מבינים כי מאבקי כוח לא יאפשר יחסים טובים עימם, ויחסים טובים יאפשרו ההדדיות והקשבה.
- מזכירים לעצמכם שהלמידות הכי משמעותיות שלכם, היו מתוך ההתנסות על בשרכם ולא מתוך התנסות של אחרים.
רוית גוטמן היא יועצת משפחתית ומנחת הורים בכירה במכון אדלר