אחד האתגרים המורכבים ביותר בהורות המודרנית הוא הצבת גבולות לילדים. הורים הרבה פעמים בטוחים שהם הציבו גבולות ברורים, אבל אז מתאכזבים מהתוצאה.
מה זה גבול במשפחה?
גבול הוא הגורם שמאפשר מסגרת עבודה נעימה ובטוחה לכל בני הבית. זהו הדבר שדרכו הילד מבין מה נכון ומה לא. זה מתחיל בקירות הבית, הגבול בין הפנים לחוץ, ממשיך בקירות בתוך הבית, הגבול בין חדר לחדר כשבכל חדר מוגדר מה עושים. עד כאן זה קל. זה הופך למורכב יותר כאשר מדובר על גבולות שאינם נראים. אותם גבולות שאנחנו רק במקרה הטוב מצליחים לדמיין, במקרה הפחות מוצלח אנחנו לא בטוחים בקיומם ובמקרה הגרוע אנחנו לא רואים אותם בכלל.
עניין של ביטחון
הכל מתחיל ומסתיים בביטחון שלנו בגבול. נסו לחשוב מתי הגבול עובד לכם. מתי אתם מצליחים להציב גבול וזה ממש עובד. בלי מאבקים, בלי ויכוחים, ובלי סמיני שאלה. אם תחשבו על זה באמת תראו שהצבת הגבולות עובדת רק כשאתם מאוד בטוחים בעצמכם.
לדוגמה: ילד בן שנתיים מגלה פתאום שכשעוזבים את האוכל, הוא נוחת ישר על הרצפה. הוא מנסה את זה שוב, ושוב ושוב. אמא אומרת לו לא. אבל בתוך תוכה היא שואלת את עצמה "אולי הוא עוד רעב? אולי עוד שני ביסים?". בזמן ההתלבטות הזו היא ממשיכה להגיד לו לא, והיא אומרת לא עד שכל האוכל מוצא את דרכו לרצפה. אז האמא כבר ממש מתעצבנת וכועסת, "איך זה שאמרתי לא כל כך הרבה פעמים והילד המשיך לזרוק אוכל? הייתי מאוד ברורה בלא שלי".
הורה שבטוח בגבול שהוא מציב יגיד לא פעם אחת, ובפעם השנייה יגש לילד, יקח את הצלחת בלי כעס, ויגיד "אני רואה שסיימת את הארוחה, בוא ניגש לשטוף ידיים". זהו גבול ברור. במקום שבו הגבול ברור להורה, הגבול יהיה מאוד ברור לילד. במקום בו ההורה מבולבל - הילד לא מבולבל בכלל ומבין שהוא יכול לפעול כרצונו.
אז מה עושים?
1. בידקו אילו גבולות באמת חשובים לכם ואיזה ערך עומד מאחוריהם. אם אתם מבקשים מהילד שלכם משהו, נסו להסביר לעצכם למה זה חשוב. אם גבול מסויים לא מאוד עקרוני לכם, עדיף לא לנסות להתעקש עליו. אם מדובר בנושא שחשוב לכם, עליכם להיות עקביים ונחושים ולעביר את המסר באופן ברור.
2. להמעיט בדיבורים, ופשוט לפעול. אל תאמרו סתם לא, תבהירו את האיסור - "לא זורקים משחקים". אם אחרי הבהרת האיסור הילד ממשיך, קומו וקחו את המשחק.
3. תסבירו לילד איך תנהגו בתגובה להתנהגות שלו - "כשאתה צועק אני לא יכול להקשיב לך". אנחנו לא יכולים להחליט בשביל הילד אם לצעוק או לא, אנחנו כן יכולים להגיד איך ננהג כשהוא יעשה את זה. הילד לאחר מכן ישקול אם התנהגות כזו או אחרת משתלמת לו.
4. קחו בחשבון שילדים לא אוהבים שאומרים להם לא, לכן הם כועסים בוכים ומתוסכלים. כשההורה בטוח בגבול, מחאה לא תשנה את ההחלטה שלו, ואז הוא פנוי להבין את התסכול של הילד ופחות להיבהל ממנו. חשוב לא לפחד להגיד לא רק מפני שהילד יכול לכעוס ולהשתולל. העבירו מסר שמותר לילד לכעוס ושאתם לא מתמוטטים בכל פעם שהוא כועס. להיפך, אתם יכולים לחבק, ללטף ולגלות הבנה.
5. ברגע שההורה מוצא את עצמו כועס, מתוסכל או מעוצבן - סימן שהגבול לא עבד. ואז יש לחכות לשידור חוזר והפעם לתכנן את התגובה בצורה טובה יותר. בדרך זו אנחנו מחנכים ולא רק מגיבים.
חופית אורנשטיין ייעוץ והדרכת הורים