דעה: האם סחר בכליות הוא כורח מציאות?

החשיפה האחרונה של רשת סחר ישראלי בכליות שפיתתה נערות צעירות לתרום כליה עבור תשלום נדיב היא חוליה נוספת בשרשרת פרשיות פליליות חמורות בתחום השתלות איברים שנחשפו בישראל בשנים האחרונות. גם במקרה הנוכחי החולים הם קורבנות של השיטה והם שמשלמים את המחיר, במקרה הטוב הם משלמים ל"מאכערים", במקרה הרע הם משלמים בחייהם.

מאז 2008, עת נחקק חוק ההשתלות, נאסר על קופות החולים וחברות הביטוח לממן השתלות מן החי מתורמים בחו"ל והותרה תרומה מן החי רק לקרבה משפחתית בדרגה ראשונה או שנייה, או ב"תמורה מוצלבת". החוק נולד מתוך כוונה טובה להסדיר את התחום ולהיטיב עם החולים, אך בפועל המחסור החריף בתרומות כליה חוקיות מאלץ את המשפחות לעבור על החוק כדי להציל את חיי יקיריהם.

במצבים רבים בני משפחה מדרגה ראשונה לא יכולים לתרום לחולה. כך במקרים של מחלת כליה על רקע גנטי, חולים עריריים או פסילת קרובי המשפחה לתרומה בגלל גיל מבוגר או מצב בריאותי. יש גם מצבים שבהם משפחות חוששות לתרום לבני משפחה על רקע בורות ודעות קדומות.

לצערנו, אין הסברה ברמה הלאומית בנושא תרומת איברים מן החי, כל המשאבים מנוצלים כיום רק לעידוד חתימה של כרטיסי אדי. בפועל, חרף הקמפיינים התקשורתיים ותיקון החקיקה באופן המעניק קדימות בתור להשתלה לחותמים על כרטיס אדי, עדיין רק כ-10% מהציבור בישראל חתום על הכרטיס. למרות שמספר החתימות על הכרטיס עולה, בפועל מספר התרומות מנפטרים עדיין קטן מדי.

762 חולים ממתינים לכליה
בראשית 2014 מספר החולים הממתינים לתרומת כליה עמד על 762. חולים רבים לא שורדים את תקופת ההמתנה הארוכה וכ-20% מהם נפטרים מדי שנה. במציאות קשה זו, צריך לייצר סל הטבות שיעודד את הציבור לתרום איברים של קרוב משפחה נפטר. ניתן לכלול בו סוגים שונים של הטבות שהמימון שלהן יגיע מהחיסכון הצפוי בהוצאות הטיפול בחולה המושתל וכן מהאחוזים המופרשים כיום למרכז הלאומי להשתלות עבור כל השתלה שיוצאת לפועל.

הטבות אפשריות הן מתן קדימות בתור להשתלה לכל בני המשפחה מדרגה ראשונה; מתן קצבה למוטב של התורם בגובה שכר ממוצע במשק לפרק זמן של שנה מיום ההשתלה.; נקודות זיכוי במס הכנסה לבני משפחה מדרגה ראשונה של התורם הנפטר; והנחות בארנונה לבני משפחה מדרגה ראשונה של התורם.

במקביל, חשוב להגדיל את מספר תרומות הכליה מן החי. בעמותה לקידום ושמירת זכויות חולי הכליות מעודדים משפחות לתרום לקרוביהם, מלווים בתהליך ומסייעים להם לממש את כל הזכויות הרפואיות והסוציאליות שלהם. אולם אין בכך די, כדי להביא לגידול משמעותי של מספר התרומות מן החי יש לתקן את חוק ההשתלות באופן שיאפשר גם לתורמים שלא מקרבה ראשונה לתרום תחת פיקוח של המדינה.

יש להעביר את האחריות לאיתור התורם מהחולה למדינה, כך שהמדינה תייצר ותפקח על מאגר לאומי של תורמים פוטנציאליים ותתאים בין התורם לנתרם, גם מבלי שיכירו האחד את השני. התמורה לתורם וביטוחו הרפואי יתבצעו על ידי, המדינה ולא על ידי הנתרם.

לאור הזדקנות האוכלוסייה והצמיחה במספרם של חולי הסוכרת, צפוי בשנים הקרובות המשך מגמת עליה במספר מטופלי הדיאליזה הנזקקים להשתלת כליה. כל עוד לא יתוקן חוק ההשתלות צפוי להמשך הסחר בכליות בישראל ובחו"ל.

אבי אברהם הוא יו"ר העמותה לקידום ושמירת זכויות חולי הכליות