הורים תמיד מנסים להתעניין בשגרת היום של הילדים שלהם ובחוויות מהגן או מבית הספר. חלק מההורים - בעיקר אלה שרואים את הילדים שלהם רק בקצוות של היום - צמאים לכל פירור מידע שיעזור לכם להכיר את עולמם הפנימי של ילדיהם טוב יותר.
אבל הרצון להתקרב, להכיר ולדעת דרך שאלות והבעת התעניינות לעיתים קרובות נכשל. אחת הסיבות לכך היא האופן שבו אנחנו שואלים, והשיח שאנחנו יוצרים.
אם נודה על האמת, הרבה מהשאלות שאנו שואלים את ילדינו, הן למעשה שאלות מבחן שכל המטרה שלהן היא לוודא שהילד עומד במשימות שלו. התשובות האופייניות של הילדים הן בהתאם: "כיף", "היה בסדר", "אחר-כך".
שאלות מסוג בדיקה משמשות אותנו לשמירה על סדר היום ועל ומסגרת פעילות יומית קבועה ושגרתית. אבל הן גם מזמינות תשובות קצרות שנועדו לסלק את חוסר הנחת שנגרמת לילד כתוצאה מהבדיקה.
אז איך משוחחים?
כדי לערוך עם ילד שיחה אמיתית על חוויה שעבר או על מחשבות שיש לו, עלינו קודם לשאול את עצמנו: מה מסקרן אותי לדעת? מה הייתי רוצה שהילד יידע עליי? אני פתוח לקבל דעה שונה משלי? האם אני פנוי להקשיב? והאם הילדים נראים פנויים להקשבה?.
שאלות אלה מאפשרות לנו להתכונן וליצור תנאים מתאימים להתפתחות של שיחה: פניות, ריכוז, הקשבה לצרכי הילד, רגישות לכיוון ההתפתחות של השיחה.
כדי לפתוח שיחה, ולהמשיך אותה בתנאים "מקדמי שיחה", מומלץ לשאול שאלות פתוחות. הכוונה היא לשאלות שאנו לא יודעים את התשובה שלהן, ושיש להן אפשרויות תשובה שונות. הן יוצרות שיחה שמקדמת הקשבה, קרבה וקשר. הן מלמדות את ילדינו שאנחנו מתעניינים בהם וכי הם חשובים לנו.
שאלות שמעודדות הכרות עם הילד יכולות להיות למשל: איזה שיעור הוא הכי אוהב? מה הסיבות לכך? באיזה מידה הוא פעיל או מעורב בשיעור הזה? מי המורה? איזה נושא הוא זוכר שעניין אותו במיוחד? מתי וממה התרגש?.
שיחה אישית המתנהלת במרחב רגוע מאפשרת איסוף של מידע רב ערך ומשמעותי. הבנת העולם הפנימי של הילדים, הכרת הדברים שחשובים להם, איך התכונות שאנחנו מכירים באות לידי ביטוי בעיסוקים שלהם ואילו תכונות שלהם אנחנו למדים באמצעות השיחה עימם.
שיחה אישית הנפתחת בשאלה פתוחה, מזמינה חיזוק של הקשר, תחושות שיתוף, ערך ושייכות. בנוסף, היא מאפשרת לנו ולילדים לחשוב על האירועים חשיבה נוספת בפרספקטיבה של זמן.
שאלות פתוחות הן, לדוגמה, "היום התקיים שיעור תנ"ך, למדת משהו חדש?", "אני יודעת שחשבון קצת קשה לך, מה את עושה כשאת לא מבינה או משתעממת?", "איזה יום אהוב עלייך בשבוע?", "מה הפעילות האהובה עלייך בהפסקה?".
חשוב לזכור שבתהליך ההקשבה והשיח לא חייבים להגיב בקריאת התפעלות אוטומטיות כמו "איזה יופי", "מקסים" או "כל הכבוד". לפעמים ההקשבה שלנו היא כל מה שהילדים צריכים. אם הילד מצפה לתגובה, כדאי להיות יותר אותנטיים ולתאר בצורה עדינה מה הרגשנו בזמן הסיפור שלהם, להגיב כך: "תודה, היה לי מאד חשוב ששיתפת אותי", "למדתי עליך משהו חדש".
ענבל מרש היא מנהלת יחידת הדרכה ויחידת גני ילדים בתכנית קרב למעורבות בחינוך