וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

השאלות שכל הורה צריך לשאול את עצמו היום

לימור ארג'י

14.4.2014 / 9:29

המבוגרים מתכווננים לסדר פסח ומשתדלים שהפסגה המשפחתית תעבור ללא מתחים. והילדים? הם לא מודעים לכך שמדובר בהפקה טעונה, נוהגים כהרגלם ולעיתים מאכזבים ומכעיסים. כך תצמצמו את הפער בין הציפייה והמציאות של ליל סדר עם ילדים

כולם (כמעט) מחכים לליל הסדר. מפגש משפחתי, חגיגי, פסגת המשפחתיות. וכמו כל פסגה שמכבדת את עצמה, גם לקראת הפסגה הזו יש ציפיות והרבה. עוד בימים שלפני האירוע המשפחתי כבר יש התרחשויות והתארגנויות: זה מתחיל בשאלה הנצחית אצל מי עושים השנה את החג ואחר כך כולם עסוקים בקניות של בגדים, כלים יפים ומתנות.

כולם עסוקים בהכנות קדחתניות על מנת שההפקה תהיה חפה מטעויות והכל יהיה מוכן לקראת הערב החגיגי. לפני שכולם מתכנסים ומסובים סביב שולחן החג יש התכוונות. כולם מנסים לשמור על פרופיל נמוך, שמים את המחלוקות בצד ומתגייסים לשמירה על אווירה טובה נטולת מתחים עד כמה שניתן. מנסים.

מי שלא מודע לכל ההתכוונות הזו הם הילדים. הילדים שנוהגים כפי שהם רגילים לנהוג במפגשים משפחתיים וארוחות יום שישי. הם לא מודעים לזהירות הנדרשת. הם מגיעים קופצניים, תזזיתיים לעיתים, מרוגשים מהמפגש המשפחתי המורחב ונרגשים מהדרת הכבוד שאופפת את החג כולו ואת הערב הזה בפרט.

חוסר סבלנות סביב השולחן

כולם לבושים במיטב מחלצותיהם, והכלים החגיגיים כבר ניצבים לראווה על השולחן. הילדים נוהגים כילדים ואילו אנחנו, שרוצים להציג מפגן משפחתי למופת, מתאכזבים.

אנחנו מנסים לממש פנטזיה על איך הדברים היו אמורים להיות בחג ומתאכזבים. וככל שהפער בין הציפיות והפנטזיה למציאות גדל כך גם תחושת האכזבה והכעס: אנחנו מאוכזבים וכועסים שהם לא מסכימים ללבוש את הבגדים הכל כך יפים שקנינו כי זה הרי מתאים להם ואילו הם מעדיפים ללבוש דווקא משהו אחר (משהו נוח סביר להניח), ואם כבר הסכימו אנחנו מבלים חצי מהערב באזהרות בלתי פוסקות סביב ניקיון הבגדים ("תיזהר על הבגדים", "זה עושה כתם", "תאכל מעל הצלחת" , "אמרתי לך שזה מה שיקרה..").

ואנחנו שוב כועסים ומתאכזבים שהם לא מפגינים נימוס אירופאי, אלא בוכים וצועקים כי קשה להם לחכות לתורם או לאוכל או בכלל, התנהגות שהיא מקובלת עליכם בכל ימות השנה בעצם אבל לא היום, לא בליל סדר. היות ולרוב אנחנו מנסים להחזיק את הפנטזיה במשך כל הערב, המתח סביב השולחן עולה ואיתו הכעס וחוסר הסבלנות של כל הצדדים.

הילדים מרגישים את הדריכות שלנו ומגיבים בהתאם. ההורים מאבדים את סבלנותם ושלוותם ומהר מאד מגיעות הצעקות, הנזיפות וההטפות ("מה כבר ביקשתי...", "שנה הבאה נישאר בבית..." וכו') והערב מסתיים פעמים רבות במפח נפש.

שאלו את עצמכם מה מטרת הערב מבחינתכם

אז איך אפשר ליהנות מליל הסדר עם הילדים? לפני שנענה על השאלה הזו בואו ונשאל את עצמנו מה מטרת הערב מבחינתנו? האם המטרה היא להציג מצג של משפחה אירופאית מנומסת ומהודקת על מנת שנעבור את מבחן הגיסה והחמות או שהמטרה היא להעביר את ליל הסדר בין האנשים הקרובים לנו ואהובים עלינו, בנעימות ובנינוחות. התשובה לשאלה היא שתכריע האם נשב בדריכות ונעקוב אחרי כל תנועה של הילדים ונתקן, נעיר ונשפר או שנשב בנוח על הכיסא ונגיב במידתיות וברוגע לכל התנהגות באשר היא.

כדי שנוכל ליהנות מהערב וההתכנסות המשפחתית חשוב שנעשה תיאום ציפיות. ראשית עם עצמנו. אנחנו מכירים את ילדינו יותר טוב מכל אחד אחר ואנחנו יודעים איך הילדים שלנו מגיבים בהתכנסויות ובמפגשים עתירי אנשים ,ליל הסדר לא יהיה שונה רק כי אנחנו רוצים.

חשוב שנשאל את עצמנו כמה שאלות:

• האם הילדים שלכם נבהלים מהמולה, מסתגרים ונצמדים או שהם מרגישים מיד בנוח ומשתלבים – אם הם מתקשים להשתלב, תימכו בהם, הושיבו אותם לידכם ואל תאיצו בהם לשחק ("כי יהיה להם כיף") עכשיו זה לא הרגע לחנך!

• האם ילדיכם מתקשים לשבת סביב השולחן גם בימים שבשגרה – אם כן , במקום לכעוס עליהם שהם לא כמו כולם - שאלו אותם מה יעזור להם. לפעמים הפוגה של כמה דקות תעזור להם להירגע ותחסוך ויכוחים רבים.


• האם ילדיכם נוטים להתלכלך בכל פעם שהם אוכלים – אם כן, התכוננו מראש – הביאו חולצה נוספת או השלימו עם כך מראש.


• האם הם מתקשים להמתין לתורם, לחכות לאוכל וכו' – אם כן, בהתאם לגילם כמובן, אפשר לתת להם משהו קטן לאכול בזמן הברכות או למצוא דרך יצירתית להעסיק אותם (בייחוד בגיל הרך) עד שיגיע תורם.


• אם הילדים מפריעים לכולם ומקשים על התנהלותו של הערב, אפשר לבקש מהם להפסיק ולהציע להם לרדת מהשולחן על מנת שיירגעו ולחזור שוב כדי שירגישו שהם יכולים לשבת.

אחרי שביררתם לעצמכם את כל השאלות שלעיל, חשוב שתערכו שיחת תיאום ציפיות עם הילדים. השיחה צריכה להתנהל ברוח טובה ובאופטימיות, זו לא שיחת אזהרה. ספרו לילדכם שאתם סומכים עליהם. העמידו ציפיות ריאליות, תואמות את גילם ומאד ברורות (אם בתי בת השנתיים לובשת שמלת מלמלה לבנה, זו תהיה ציפייה לא ריאלית שהיא תישאר כזו עד סוף הערב). בשיחה חשוב שתשתפו את הילדים לגבי הערב ובידקו איתם אם יש להם שאלות. בסופו של דבר, המטרה שלכם משותפת – זיכרו, באתם ליהנות!

לימור ארג'י היא יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים במכון אדלר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully