איך מרגיש התקף לב?

הגורם העיקרי להתקף לב הוא מחלת לב שבה מתרחשת היצרות של כלי הדם הכליליים בשל הצטברות שומן בדופן שלהם.

כאשר החסימה לא מלאה, הירידה באספקת הדם עלולה לגרום ללחץ או לכאב בחזה - תעוקת לב. כאשר הרובד השומני ניתק מדופק כלי הדם נוצר קריש דם שיכול לחסום את כלי הדם באופן חלקי או מלא ולמנוע אספקת דם תקינה לאזור מסוים בלב.

הסיכוי להיצרות כלי הדם ולהתקף לב עולה עם היסטוריה משפחתית של מחלות לב, אורח חיים לא בריא (עישון, השמנת יתר) ומחלות כמו סוכרת.

כמו כל איבר אחר בגוף, הלב זקוק לחמצן כדי לפעול. החמצן מובל אליו באמצעות הדם. כלי הדם שמובילים את הדם ללב נקראים העורקים הכליליים, כי הם מקיפים את הלב כמו כליל, שהוא כתר.

התקף לב - אוטם שריר הלב - הוא נזק שנגרם לאזור מסוים בשריר הלב כתוצאה מחסימה של אספקת דם באחד או כמה מעורקי הלב. החסימה גורמת להרס של תאי שריר ולסכנת חיים.

התסמינים הטיפוסיים לאירוע לב הם כאבים בחזה. הכאב יכול להקרין לבטן, לכתפיים, לצוואר, לגרון, ללסת התחתונה או לשיניים. הכאב יכול להיות עדין בהתחלה ולהתפתח בהדרגה במשך דקות עד שעות.

תסמינים נוספים הם קוצר נשימה, בחילות, הקאות או גיהוקים, דופק חזק ותחושה של פעימות חסרות, עייפות או תחושת עילפון.

אם חשים כאב חדש בחזה - כאב לוחץ וחזק, כאב ממושך או כאב שמזכיר כאב מאירוע לבבי קודם - יש להתקשר מיד לאמבולנס או להגיע לחדר המיון בהקדם. במקרה של "אזעקת אמת" כל דקה חשובה.

אמנם לא כל כאב בחזה הוא ביטוי לאירוע לב, אבל לעתים קרובות הטיפול הראשוני שיתקבל יהיה זהה לזה שניתן במקרה של התקף לב.

כבר בבית, צוות האמבולנס יוכל לתת לחולה תוספת חמצן. מוקדם ככל שניתן תבוצע בדיקת אק"ג - בדיקת דפוס הפעילות החשמלית של הלב. נזק לשריר הלב מתבטא בשינויים בפעילות זו.

עם ההגעה לחדר המיון מתבצעות גם בדיקות דם. החשובה שבהן היא בדיקת טרופונין - אנזים שמצוי דרך קבע בתאי שריר הלב. כאשר מתרחש נזק בתאים תאי שריר הלב מתים ומתפרקים והתוכן שלהם נכנס למחזור הדם. כך מגיע הטרופונין למחזור הדם ומשמש אינדיקטור לנזק לתאי הלב. ככל שריכוז הטרופונין בדם גבוה יותר כך נגרם נזק גדול יותר. לשריר הלב.

אספירין, ניטרוגליצרין ומורפין: לעיסת אספירין מונעת את היווצרותם של קרישי דם נוספים ואת התרחבותם של הקיימים. ניטרוגליצרין יכול להפחית את הכאב בחזה, ומורפין מקל על הכאב ועל החרדה שכרוכה באירוע לבבי.

בשלב הבא הטיפול תלוי בסוג ההתקף, הנקבע לפי תוצאות האק"ג, והאזור שנפגע. שני הסוגים העיקריים של ההתקף הם אוטם לב עם עליית מקטע st ואוטם לב ללא עליית מקטע st.

הטיפול באוטם ללא עליית מקטע: טיפול בתרופות למניעת קרישי דם, כדוגמת אספירין. לעתים יוסיפו הרופאים תרופות שמסייעות בהאטת פעילות הלב ולפיכך בהקטנת צריכת החמצן שלו. תרופות ממשפחת הסטטינים יורידו את הכולסטרול, שהצטברותו בדופן כלי הדם היא הגורמת למחלה.

המשך הטיפול יכול להתבצע באמצעות צריכת תרופות ומעקב של רופא לב (קרדיולוג), או באמצעות צנתור כלילי – בדיקת זרימת הדם בכלי הדם של הלב בבדיקה פולשנית.

הטיפול באוטם הכולל עליית מקטע: בשלב הבא פותחים את החסימה בכלי הדם. מטרת הפתיחה המהירה היא מניעת נזק בלתי הפיך לשריר הלב. מבצעים אותה תוך פחות מארבע שעות מהופעת התסמינים הראשונים ומתשתדלים לבצעה תוך 90 עד 120 דקות מהם. את התהליך מבצעים בצנתור כלילי. כאשר אי אפשר לבצע צנתור משתמשים בתרופות להמסת הקריש החוסם.

לאחר אירוע לבבי יש להקפיד על נטילת התרופות שהומלצו בשחרור, ולשנות הרגלים קשים: להפסיק לעשן, לרדת במשקל ולהקפיד על פעילות גופנית בפיקוח רפואי. חולים לאחר התקף לב נדרשים למעקב אצל קרדיולוג.