מה השתנה מאז הגדלת החזה הראשונה?

בעולם שבו אנו חיים מודל היופי משתנה בקיצוניות מעת לעת. בעת העתיקה חזה היה סמל לפריון, והאלות צוירו ופוסלו כשמגופן מתנוסס חזה שופע. ברנסנס השתנה מודל היופי, ובא לידי ביטוי באמנות הנשקפת אלינו במוזיאונים - נשים מלאות בעלות שדיים בינוניים. בתחילת המאה ה?20 נחשבו שדיים קטנים למודל היופי לנשים בעלות גזרה רזה.

אישה איקונית כמו מרילין מונרו לא היתה "עוברת מסך" היום. לעומת זאת, גם מודל הדוגמנית השדופה משתנה בעקבות מודעות גוברת לבריאות ובעקבות שינויי חקיקה.

מותו של אידיאל היופי כפי שהכרנו אותו

אצל בני האדם נחשב השד איבר מיני משני מכיוון שהוא מסייע לעוררות המינית. במרבית התרבויות בעולם השדיים הנקביים נתפסים כסמל מיני. בשל כך נולדו מגוון ניתוחי השד, הפותרים בעיות רבות ומגוונות - שחזור לאחר כריתה עקב טיפולים בסרטן השד, טיפול באסימטריה מולדת, הקטנת שדיים גדולים מאוד, הרמת שדיים נפולים, והגדלת שדיים קטנים.

ניתוח להגדלת שדיים באמצעות שתלי סיליקון הוא הניתוח הפלסטי הנפוץ בעולם, וגם לו יש היסטוריה מפתיעה.

בשנת 1865 נרשם התיאור הראשון לניסיון הגדלת שד על ידי שימוש בגידול שומן שפיר - ליפומה - הנלקח מישבנה של אישה והועבר לשדיה. לאחר מכן התנסתה הקהילה הרפואית בחומרים שונים - פראפין, שמן סויה וסיליקון חופשי - אך ללא הצלחה.

בשנות השישים הוציאה לשוק חברת דאו קורנינג את שתל הסיליקון הראשון. הגברת שעברה את הגדלת השד הראשונה עדיין חיה ובשדיה שני השתלים המקוריים. היא מרוצה מאוד מהניתוח.

שתל הסיליקון המודרני שאותו אנחנו מכירים השתנה רבות משנות השישים. ב?1991 אסר מינהל המזון והתרופות האמריקאי על שימוש בשתלי הסיליקון, אך השימוש בהם המשיך באירופה. מכיוון שלא היתה אופציה אחרת, הפך השימוש בשתלים המלאים מי מלח לפופולרי בארצות הברית, אך היו בהם בעיות, הגדולה שבהן מראה ומגע לא טבעי.

לפני כמה שנים, בעקבות פיתוחים חדשים בתחום שתלי הסיליקון, הותר מחדש השימוש בשתלי הסיליקון בארצות הברית. השינוי הגדול ביותר היה השימוש בסיליקון קוהסיבי - סיליקון דמוי ג'ל מרמלדה (להבדיל מהסיליקון הנוזלי שקדם לו). שינויים נוספים התרחשו במעטפת השתל ובצורת השתלים, היוצרים מגוון ענק של אופציות, להתאמה לפי הדרישות, הציפיות ומבנה גופה של כל מטופלת.

בפנייה לכירורג פלסטי יש לדון ברצונות של המטופלת - נפח, מראה ומבנה - ולהבין היכן צריך להתפשר בשל מבנה הגוף. יש לבחור את מיקומו המדויק של השתל.

חשוב להבין שיכולים גם להיות סיבוכים בניתוח: זיהום, כאבים וצלקות, למשל. שתל גדול מדי יכול לגרום לסימני מתיחה, צלקת פנימית יכולה לגרום לעיוות, לנוקשות ולכאבים בשד. השתל יכול גם להסתובב ובמצב כזה נדרש ניתוח נוסף.

השתלים של ימינו שייכים לדור 5 ונחשבים בטוחים. הניתוח אינו מפריע להנקה, למעקב שוטף ולגילוי מוקדם של סרטן השד ומשפר את איכות החיים של המטופלות.

עם זאת, תהליך ההזדקנות, ההיריונות וההנקות ישנו את מבנה השד הטבעי, המצוי סביב השתל, שאיננו משתנה. מדובר בגוף זר, ויש לשקול את החלפתו כעבור 10?15 שנים כדי להחזיר את המראה ההרמוני המתקיים בין רקמת השד והשתל.

ד"ר אייל שפירא הוא רופא מומחה לכירורגיה פלסטית