אין לנו מערכת בריאות אחרת

מערכת הבריאות בישראל היא ביורוקרטית ומסורבלת. ההתמודדות עם בעיות מורכבות דורשת מהחולים לדעת איך לפנות למערכת ולהכיר את זכויותיהם. לא תמיד ברור אילו שאלות יש לשאול ומי הגורם המתאים שאליו יש להפנות את השאלות. ואם כל זה לא מספיק נראה שהזכויות שלנו, מבוטחי קופות החולים, מצטמצמות מרגע לרגע.

לפני כמה חודשים פרסם משרד הבריאות נתונים מדאיגים המצביעים על אובדן אמון הציבור במערכת הבריאות. הדו"ח חשף כי מי שיכול לשלם מכיסו על שירותי בריאות עושה זאת ואף רוכש ביטוחים נוספים ותרופות, ומי שאין ביכולתו לעשות כן ניצב מול קופות החולים והגירעון התקציבי שלהן.

הגירעון פוגע ביכולת הקופות לשלם לספקים שונים, ובשל כך לצמצום זמינות השירותים והארכת תורי ההמתנה. גם התוספת לתקציב סל התרופות יורד בהדרגה, ותרופות וטכנולוגיות חדשות נותרות מחוץ להישג ידם של האזרחים.

היקף הגירעון עומד על כשני מיליארד שקלים בקופות החולים ומיליארדי שקלים בבתי החולים. לפי ראשי המערכת בשנה הבאה צפוי להיווצר קושי תזרימי בקופות החולים בהיקף שיפגע ביכולתן לתפקד ולממן שירותים וטיפולים.

לדברי שרת הבריאות יעל גרמן הסיבה המרכזית לגידול בגירעונות היא אי התאמה של מדד יוקר הבריאות ומדד הדמוגרפיה, כפי שנקבעו על ידי הממשלה, ואליהם צמוד תקציב קופות החולים. גם הגידול בתחלואה כרונית ושימוש מוגבר של הציבור בשירותים הובילו להגדלת הגירעון של קופות החולים. משמעות הדבר היא פגיעה ישירה בשירותים הניתנים לכולנו: בדיקות מעבדה, תרופות, שירותי רנטגן, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וכיוצא באלו.

בעולם המערבי כולו עוסקים בביסוס רפואת הקהילה ובחיזוקה, על מנת לצמצם את העומס על מערכת הבריאות הציבורית. כך צריך להיות גם בישראל, אלא שעל פי הנתונים שמציגות קופות החולים, לא זו בלבד שתקציביהן לא מאפשרים ביסוס כזה, אלא שגם השירות שכבר ניתן לנו הולך ונשחק.

כבר לפני כשנתיים קבע בג"ץ שצמיחתו הטבעית של השירות שהקופות נדרשות לספק איננה מתוקצבת כראוי על ידי המדינה, וקיים פער הולך וגדל בין תקציב הקופות לבין הוצאותיהן בפועל. בשנתיים שחלפו מאז הקביעה הנחרצת, לא התבשרנו על פתרון לבעיה.

יש לשער שאם קופות החולים יידחקו כלכלית באופן קיצוני, הן יצמצמו את ההתקשרויות שלהן עם רופאים ועם מכונים שונים שאמורים לשרת את בריאותנו. מנגד, האוכלוסייה המבוטחת רק גדלה ומתבגרת, וצרכיה הבריאותיים הולכים וגוברים.

גם בתי החולים טוענים למצוקה תקציבית קשה ההולכת וגוברת. עד לא מזמן, אפיינו תמונות המאושפזים הרבים במסדרונות את תקופת השיא של החורף, אולם כיום מדובר בתמונה שגרתית בכל ימי השנה.

בריאותנו וזכויותינו הבסיסיות נפגעות ונרמסות, בניגוד לחוק, בניגוד למוסר, ואף בניגוד להיגיון הכלכלי שלפיו אוכלוסייה בריאה היא אוכלוסייה עובדת, יצרנית ותורמת, שאיננה הופכת לנטל על הציבור ונזקקת פחות לשירותי המדינה.

אסור להשלים עם מצב שבו בריאות הציבור נמצאת בתחתית סולם העדיפויות הלאומי ומערכותיה מתוקצבות כאילו מדובר במותרות. בלתי מתקבל על הדעת שבמדינה מערבית תתקיים מערכת בריאות קורסת ומקרטעת, באופן שפוגע בראש ובראשונה בחלשים – החולים הזקוקים לשירותי הבריאות של המדינה, ותלויים בהם לחלוטין. אסור לעבור על זעקותיהם של מנהלי הקופות ובתי החולים, לסדר היום.

שירלי זילבר היא מנכ"לית האגודה לזכויות החולה