כשמישהו מת

אל תסתירו מילדים כשמישהו בקרבתם מת. זה קשה, אבל אם תתעלמו מזה או לא תסבירו להם – זה רק יהיה מסובך יותר ויעורר אצלם פחדים ובדידות רגשית. איך עוזרים לילדים להתמודד עם מוות ואובדן?

  • מוות
  • אובדן
עידית מאיר
(אילוסטרציה: Shutterstock)

אובדן במשפחה וההתמודדות עם שאלות הנוגעות למוות אצל ילדים בגיל הרך הוא נושא חשוב ורגיש שמעסיק הורים רבים המתלבטים כיצד להגיב לגביו.

המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים ונוכח גם בעולמם של הילדים (מות חיית מחמד, אובדן קרוב משפחה של חבר/ה מהגן, במשפחה, בחדשות ועוד). ילדים מגלים סקרנות לגביו, שואלים ומתמודדים עמו בדרכים שונות. חשיפה מושכלת, רגישה והדרגתית מאפשרת לילדים לשאול שאלות ולהכיל את הנושא בהתאם ליכולתם, מבלי "לג?מ??ד" את הנושא.
לעומת זאת, מה שלא מוסבר כיאות ובזמן, עלול להתפתח לתפיסות מוטעות, חשש גדול, מקום לדמיון מופרז שמייצר עוד פחד, סימני שאלה ואלו גורמי נזק לכשעצמם. כמו כן, התעלמות מהנושא ואי מתן הסבר בנושא עלול להשאיר את הילדים להתמודד בבדידות רגשית המלווה בחרדות ורגשות אשם. מנקודה זו לא יתאפשר להם לפתח מנגנוני ההתמודדות וכוחות ההכרחיים מול סיטואציה של אובדן שנמצאת במעגלי החיים.

טוב לדעת (תוכן מקודם)

צעד תקדימי: החברה שנותנת למבוטחיה מענק כספי

על-ידי WE SURE חברה לביטוח
לכתבה המלאה

שינה או יציאה לטיול – תפיסת המוות אצל פעוטות

ילדים בגילאי 3-5 נמצאים בשלב הראשון בשלבי המודעות למוות. הם אינם תופסים את המוות כתהליך הכרחי וסופי. לילדים אלה המוות הוא כמו שינה, מתים ומתעוררים שוב לחיים, או כמו יציאה לטיול, נעלמים ושוב חוזרים. ממבטם המוות נתפש כחיים בתנאים אחרים: הילד נוטה לפרש באופן מסולף ומוטעה סימנים שונים כגורמים סיבתיים למוות, למשל אשפוז בבית חולים עלול להיתפס על ידו כמצב שסיומו בהכרח מוות.

יחד עם זאת, הילד רואה את המוות כהפיך ומרוחק ממנו עצמו ומאנשים הקרובים לו. בתקופה זו, תפיסת המוות קיימת במושגים קונקרטיים בלבד. לכן בגילאים הללו הילדים מתעניינים וישובו להתעניין בנושא מחדש בהתאם ליכולת התפיסה והחשיבה המופשטת המתפתחת אצלם ככל שגילם עולה. מה שמורגש בעיקר בשלב הזה, אלו אותם תחושות שנוכחים במשפחה, מועברים דרך האווירה המשפחתית, במסר לא מילולי.

הגורם המשפיע והמשמעותי ביותר עבור הילד בשלב זה, הוא ההורה, תיווך ההורה והתנהגותו תאפשר לילד להתמודד ולעבד את המידע בצורה נכונה ומותאמת ביותר לשלב ההתפתחותי המתאים לו. שיתוף הילד במציאות המתרחשת במשפחה מאפשרת לו להרגיש שייכות וחלק מהמעגל המשפחתי. שמירה על תחושת ביטחון והשגרה היומיומית, תקל על התמודדותו של הילד עם האובדן.

עבור הילדים תהיה זו ידיעה חדשה שבחיים מצויים מוות וסופיות. זו אכן חוויה לא קלה לעיכול ובהחלט מצערת. אף על פי כן, אנשים מוצאים דרכים מגוונות כדי להתגבר על מציאות כאובה זו. התפקיד ההורי הוא לסייע לילד למצוא את הכוחות שבתוכו להתגבר על הפחד והכאב, לצד מתן לגיטימציה לרגשות אלה.

אל תחששו מבכי וצער

ככל שהנושא יהיה פתוח לדיון ומדובר תהיה אפשרות רבה יותר להקנות לילדים כלים להתמודדות. לכן, חשוב לתת לילדים הרגשה שהם יכולים לשאול שאלות ולהביע את רגשותיהם וזאת על מנת להפחית מחרדתם. הדבר החשוב ביותר הוא לשוחח עם הילד בכנות, בהבנה, להביע רגשות בלי לחשוש מבכי וצער ולא להסתיר את הדבר. גם כאן ההדגשה לשיחות היא בהתאם לשאלות הילד, לשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא וביכולתו לקלוט את ההסבר. על ההורה מוטל תפקיד חשוב בתמיכה, בתיווך ובמתן תשובות לשאלות שעולות מתוך השיח שנוצר ומתן לגיטימציה לשאלות הילד המגלה עניין סביב הנושא.

במקביל לשיתוף ולחשיפה, כדאי לשתף את הילד במחשבות ותחושות אישיות של ההורה בנושא לצד האופן האישי שמסייע לו למצוא נחמה. ניתן לשתף את הילד במחשבות שעוזרות להורה לשמור על אופטימיות על חשיבות של מימוש יעיל של הזמן שעומד לרשותנו בחיים, על ציוני דרך חשובים ומשמעותיים שלנו ועוד. אפשר ורצוי להתקדם בהתאם "לקצב" שהילד מכתיב מבלי להכביר במילים מיותרות.

אפשר גם לספר ולהיות קשוב לצורך שעולה מהילד, לעצור, להקשיב, לשאול - מה אתה יודע? מה אתה חושב? מה אתה מרגיש? ליצור השהייה, להמתין לתגובה, ולאפשר להביע שאלות.

שיח זה, בין היתר, מהווה מודל והקנייה לילד אודות דיאלוג רגיש ומכבד. התחושה שהילד מקבל היא שיש מי שמקשיב, מסביר, תומך, מעודד ומכיל את רגשותיו ושהילד הוא לא לבד. זו עשויה להיות מתנה גדולה לשני הצדדים בו ההורה מבסס יסודות לתקשורת פתוחה ומקדמת דיאלוג מראשית שנותיו של הילד הסולל את הקשר המשותף להמשך ההתבגרות.

רגע, ברור קודם עם עצמכם מה אתם מרגישים

ילדים בגיל הרך חשים בדרך כלל את האווירה סביב הנושא. הכאב והצער שקיים במשפחה, עוברים לילדים בלי מילים, מתוך האווירה המשפחתית והמסר הבלתי מילולי שנוכח ברגע זה במשפחה. חשוב להשתמש במילים פשוטות. לא להיכנס לפרטי פרטים אלא לתת הסבר קצר ומבוקר המותאם לגילו ויכולתו של הילד להכיל את המידע. בן שנתיים-שלוש יבין מעט מאד מבחינת התוכן, אבל ירגיש את האווירה, הצער והאבל ואת חסרונו של האדם האהוב ויגיב על כך.

כדאי להורה לחשוב על הנושא עם עצמו קודם לכן ואולי לשתף דמות קרובה ולברר את עמדותיו טרם השיחה. התכנון והמחשבה יסייעו ביצירת האווירה הנכונה בעת העברת המסרים.

כשאתם יושבים לספר לילד חשוב שיהיה ברור לכם איך אתם מגיעים לשיחה מבחינת התוכן-והתחושות. בסופו של דבר, הדרך שבה הורים מעבירים את הנושא לילדים היא תלוית תרבות, אבל ככל שהנושא פתוח ומדובר - מקבלים הילדים יותר כלים להתמודדויות. חשוב שההורים ידברו עם הילד על הצער והכאב שלהם וכדאי להדגיש שמוות אינו דבר הצפוי לילדים צעירים ושהוא קשור בזקנה או במחלה קשה.

עידית מאיר היא מנחה פרטנית במשפחה, לקבוצות הורים ולזוגות ויועצת ב"קול להורה" – קו הייעוץ להורים לילדים בגיל הרך של ויצו העולמית 6968*.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully