אמאל'ה, ליצן

חג פורים, חג פורים, חג מפחיד לילדים...אז נכון, פורים הוא חג כייפי, שבו כל ילד יכול להיות כל מה שהוא רוצה, אבל, עבור חלק ובעיקר פעוטות, החגיגה עם המסכות והפנים המאופרות יכולה להרתיע ואף להוות איום. ילדים עשויים להגיב בבהלה ובכי למראה אנשים מחופשים או לסרב לעטות מסיכה על פניהם. מה מקור הפחד הזה, ואיך אפשר לרכך אותו?

ליצן הוא דמות שאמורה להיות חביבה ולשמח, אך במבט שני המסכה או הדרך בה הוא מאופר יכולה להפחיד. אחת ההוכחות לכך היא השימוש הנרחב של הפחד מליצנים, הקרוי קולורפוביה Coulrophobia) באנגלית) בתרבות הפופולרית. לא מעט סרטים וסדרות כמו משפחת סימפסון וסיינפלד, התייחסו לתופעה הזו.

"כולנו מפחדים מדברים לא מוכרים" אומרת עינב קשר, פסיכותרפיסטית, מומחית בטיפול בהפרעות חרדה והדרכת הורים. לילדים רכים יש העדפה ברורה לפרצופים סימטריים, לפנים אנושיות ופנים של ילדים. גם תינוקות שהראייה שלהם עדיין לא מושלמת, מתחברים יותר בקלות עם פרצופים סימטריים ואנושיים.

לכולנו יש אזור במוח שתפקידו הוא לזהות פרצופים, כל מה שמעוות וחורג מהפרצוף הקלאסי מכניס את המערכת של הילדים ללחץ ומתפרש כסכנה. "כמובן שזה קשור במנגנוני הישרדות אבולוציוניים וכשיש חריגה מהנורמה, יש עוררות וניסיון להגן על עצמנו מפני סכנה" אומרת קשר.

מלבד ליצנים, כל עיוות יכול לאיים. גם מסיכה של תינוק על אף שלכאורה היא "חמודה", אינה נורמטיבית מבחינתם ולכן מפחידה. כך גם מסיכות שצבען אינו סטנדרטי כמו פנים שחורות או ירוקות או מסיכות של חיות עם שיניים חשופות ובולטות, שכך הן נראות כשהן מאיימות. "תינוק בונה ספרייה בראשו, לכל דבר חדש הוא פותח תיקייה ומקטלג", אומרת קשר. המשמעות היא שבהתאם לחשיפה שאליה נחשף (תרבותית, סביבתית) הוא יודע כיצד לקטלג את מה שהוא רואה. ילד שלא ראה מימיו איש ירוק לא יידע איך לקטלג אותו ולכן זה עשוי לעורר בו פחד.

קשר מסבירה שמדובר בשלב התפתחותי. עד גיל שנה הילד מפנים את קביעות האובייקט, כלומר הוא לומד שברגע ששמים על הצעצוע שמיכה הצעצוע לא מפסיק להתקיים והוא עדיין נמצא מתחת לשמיכה. במשחק הקוקו, לדוגמה, תינוקות נהנים, כי הם חושבים שאתה לא שם וברגע שאתה חושף את עצמך אתה "חוזר". עד גיל 3 הם מצליחים לצבור את הידע שמאפשר להם להבין שברגע שאתה עוטה מסיכה או שאתה מאפר את הפנים שלך אתה נשאר מי שאתה, ולא הופך להיות מישהו אחר. יחד עם זאת, הם מתקשים להתארגן לזה מבחינה רגשית, כלומר למרות שבשלב זה הם כבר מבינים שמאחורי המסכה ניצב אותו אדם, הפחד ממה שהמסכה, "מעוללת" עדיין נוכח.

לטענת קשר, קיימות שתי קבוצות ילדים שיהיו בעלי נטייה לפחד ממסכות או ליצנים: ילדים שהוריהם חרדתיים וילדים בעלי רגישות חושית. הורים חרדתיים הם כאלה ששידרו לילדיהם מגיל צעיר את התפיסה ש"מסוכן שם בחוץ" והם העבירו להם את תחושת הסכנה כשהרבו להזהיר אותם מפניה. "אם יש לאם חרדה מליצנים, היא תחזיק את הילד חזק יותר או שקצב פעימות ליבה יגבר, והילד יחווה את זה דרכה", מסבירה קשר. לעומת זאת ילדים בעלי רגישות חושית הרגישים לריחות, לצלילים ולאור יחוו כל שינוי והבדלי עוצמה בצורה אינטנסיבית וקיצונית יותר.
קשר מציינת כי טווח התגובות של הפעוטות ינוע מהיצמדות להורה, סירוב להתקרב לדמות המחופשת ועד בכי והתקף אימה.

א' (39) מציינת את חג פורים באופן מיוחד. בכל שנה היא נסגרת בבית, מגיפה את התריסים ולא יוצאת לשום מקום עד שיסתיימו החגיגות. כשהייתה קטנה, הגיעה לגן בפורים והגננת שהייתה מחופשת לליצן איימה עליה. הטראומה נשארה עמה מאז. קשר מדגישה שמזהים בסיפורה של א' את ממד ההימנעות. א' ככל הנראה משוכנעת כי אם תראה שוב ליצן היא תיתקף באותה אימה שנתקפה כשהייתה ילדה בגן. כשהילד גדל הוא אמור לאפשר לעצמו באופן הדרגתי להסיר את הפחד ממקור האיום כמו חושך או ליצנים.

לקשר יש גם סיפור אישי :כשבתה הייתה בת שנתיים, היא נתקלה בגן החיות בליצן על קביים ונמלטה ממנו בריצה ובצרחות. "מבחינתה הליצן הענק היה אמיתי לחלוטין, זו הייתה האימה בהתגלמותה והדרך שלה להבריא מהחוויה הייתה בחשיפה איטית והדרגתית לליצנים".

קשר תורמת מספר המלצות להרגעה והימנעות מצבים לא נעימים:
- חשוב להביע אמפתיה, לא להמעיט מהפחד של הילד ולא לבטל אותו. להשתמש במילים כמו: "אני רואה שאתה מפחד, ומבין מה עובר עליך". מומלץ להציע דרך נוספת להתמודד עם הפחד כמו: "מה דעתך שנשב מעט רחוק יותר?"

- חשוב לא להיכנס למקום של ההימנעות ובריחה: זה בסדר להתרחק מהליצן או לשבת על הברכיים של אמא אבל לא ללכת הביתה . על פי העיקרון הזה מומלץ לא לוותר לגמרי על האפשרות להתחפש בפורים (הימנעות מוחלטת), אבל כן לאפשר ללבוש חלק מהתחפושת.

- כדאי להחזיק במהלך כל השנה ארגז תחפושות ולהוציא אותם מפעם לפעם, כך הילד יתרגל לדמויות ולמסיכות השונות.

- לקרוא ספרים על התחפשות (הביצה שהתחפשה לדוגמה) ליצור יחד מסיכות ולהשתמש בצבעי פנים. כך הילד לומד את העובדות : איפור לא משנה את המהות.

- לתת לילד לבחור את התחפושת שהוא רוצה. בגילאים הצעירים, עדיף להציע לו תחפושות שיהיו נוחות ולא מסורבלות, אולי גם להימנע ממסכות או איפור רב.

- פעמים רבות הילדים מרגישים לא נוח עם התחפושת או משנים את טעמם ברגע האחרון. מה שיכול לסייע הוא לאפשר לילד ללבוש מבעוד מועד את התחפושת בבית ולא לשמור אותה רק לפורים. כך ביום ההתחפשות ירגיש עמה יותר נוח. אך אם הוא עדיין מתעקש שאינו רוצה, לא להכריח אותו להתחפש.