הפריה חוץ גופית: כל מה שצריך לדעת

הפריה חוץ גופית (IVF) היא אחד הטיפולים השכיחים ביותר בקרב טיפולי הפוריות. הפריה החוץ גופית מאפשרת הורות ביולוגית להרבה זוגות (ויחידים) שרק עד לפני שלושה עשורים הוגדרו עקרים.

בהפריה חוץ גופית למעשה מפגישים בין ביצית לתא זרע בתנאי מעבדה. לשם כך שואבים ביציות מגוף האישה, ומפרים אותן עם תאי הזרע בתנאי מעבדה. בהמשך מחדירים את העובר אל הרחם.

אז איך זה עובד?

אחת מהמטרות של טיפול IVF היא השגת הפריה של כמה שיותר ביציות במקביל, על מנת לאפשר בחירה של הביציות המופרות הטובות ביותר לצורך העברה לרחם.

כדי להבין איך עושים את זה, צריך לדעת איך הביציות מגיעות לשלב שבו ניתן להפרותן: ביציות מתפתחות ומבשילות בשחלות בתוך גופים קטנים שנקראים זקיקים. אצל אישה בגיל הפוריות, מבשילה בכל חודש קבוצה של זקיקים, שמתחרים ביניהם על התקדמות לקראת ביוץ. ללא טיפול תרופתי רק זקיק אחד או שניים יבייצו.

בהפריה חוץ גופית נעזרים בטיפול הורמנלי כדי לגייס ולגדל כמה שיותר זקיקים, במטרה לשאוב בהמשך כמה שיותר ביציות. במקביל ניתנות תרופות למניעת הביוץ הטבעי, על מנת להבטיח שהביציות יישאבו לפני פקיעתן מהשחלה.

המעקב אחר תהליך הגירוי השחלתי והתפתחות הזקיקים מתבצע באמצעות בדיקות אולטרסאונד ובדיקות דם תכופות. המעקב נועד לוודא שהתגובה לטיפול לא חלשה או חזקה מדי.

אין סיבה להתנזר מקיום יחסי מין במהלך הטיפולים, וזה אפילו מומלץ, עד יומיים-שלושה לפני השאיבה (למעט מקרים של אבחון גנטי טרום השרשתי, או אם התפתח גירוי יתר שחלתי).

בבוקר השאיבה של הביציות יש להעביר את הזרע בכוס סטרילית ובתוך שעתיים אל המעבדה. אם יש קושי במתן זרע או הגבלה אחרת, אפשר להקפיא זרע מראש במעבדה כגיבוי ליום השאיבה.

שאיבת הביציות מהזקיקים מבוצעת בהרדמה כללית קצרה הנמשכת כעשר דקות.

תוך כדי מעקב באולטרסאונד, נשאבים באמצעות מחט הזקיקים שבשחלה דרך דופן הנרתיק. בשל הטיפול ההורמונלי, בשתי השחלות יש זקיקים רבים, ולכן הן קרובות לקצה הנרתיק ולמחט, וקל לבצע את השאיבה.

אחרי סיום תהליך השאיבה נדרשת התאוששות של חצי שעה, ואחרי השגחה של שעתיים עד ארבע שעות בבית החולים אפשר ללכת הביתה. תיתכן עייפות אחרי הטיפול, ולכן כדאי להימנע מפעולות שמחייבות ערנות וריכוז.

אבחון גנטי טרום השרשה נערך לזוגות נשאים של מחלות גנטיות, עם או ללא בעיות פוריות, שאותרו בבדיקות הסקר הגנטיות או לאחר לידה של ילד חולה במחלה גנטית.

האבחון הגנטי של העוברים נעשה לאחר ההפריה ולפני ההשרשה. לאחר הבדיקה מוחזרים לרחם רק עוברים תקינים מבחינה גנטית. הבדיקה נועדה לצמצם את הצורך בהפסקת הריון במקרה של עובר הלוקה במחלה גנטית.

בניגוד לזוגות שסובלים מקשיי פריון, על זוגות פוריים העוברים תהליך הפריה חוץ גופית למטרה זו, מוטלות מגבלות בקיום יחסי מין על מנת שלא יסתכנו בהריון ספונטני.

רק עוברים שאיכותם טובה מאוד יכולים לשרוד את תהליך ההקפאה וההפשרה ולהוביל להיריון, ולכן על פי רוב יוקפאו רק עוברים כאלה. עוברים מוקפאים יוכלו לשמש את בני הזוג או את האישה במחזורי הטיפול הבאים או בשנים הבאות. לעיתים מקפיאים עוברים בשל סיבות רפואיות, כמו הקרנות עקב גידול או מחלה פתאומית של האישה.

העוברים המוקפאים שייכים לשני בני הזוג ויכולים להישמר בהקפאה עמוקה לתקופה של חמש שנים ללא תשלום. בהמשך, באמצעות בקשה בכתב של שני בני הזוג או של האישה אם מדובר בתרומת זרע, יוכלו העוברים להישמר בתשלום למשך חמש שנים נוספות.

עוברים שתהליך החלוקה וההתפתחות שלהם תקין, מועברים לרחם כעבור יומיים עד שישה ימים מההפריה. ההמלצה על מספר העוברים להעברה מתבססת על איכות העוברים, גיל האישה, עברה הרפואי, מספר הטיפולים שעברה ועוד. יש לזכור שהטיפול בכלל ומספר העוברים המוחזרים לרחם בפרט הם ייחודיים לכל אישה ומבוססים על כל הנתונים שברשות הצוות הרפואי.

עקב הסיכון המוגבר להריונות מרובי עוברים - גם לעוברים וגם לאם - על פי רוב מגבילים את מספר העוברים המוחזרים לרחם לשניים עד ארבעה. בכל מקרה, ההחלטה הסופית לגבי מספר העוברים מבוססת על המלצות של האגודה לפוריות בישראל.

על פי רוב, מטרת הטיפול היא היריון של עובר אחד, שכן להיריון כזה יש הסיכויים הטובים ביותר להסתיים בצורה מוצלחת ולהגיע ללידה במועד. לנשים צעירות במחזור הטיפול הראשון מומלץ להחזיר עובר אחד. לעומת זאת, למטופלות מבוגרות יותר, עם היסטוריה של כישלונות חוזרים, מומלץ להחזיר יותר מעובר אחד.

לאחר העברת העוברים לרחם, אפשר לחזור לשגרת החיים הרגילה ולפעילות היומיומית, אם כי מומלץ להפחית מעט את רמת הפעילות הגופנית עד למועד בדיקת ההיריון. אין המלצה לשכב במיטה במהלך תקופה זו, כיוון שלא הוכח שזה משפיע על הסיכוי להרות, וזה אף עלול להעיק על המטופלת ללא צורך.

חשוב להמשיך בטיפול ההורמונלי התומך במשך כל התקופה שלאחר החזרת העוברים לרחם, עד לקבלת תוצאות בדיקת ההיריון בהתאם להוראות הרופא המטפל. זאת, על מנת לשמור על רמה הורמונלית שתבטיח התפתחות תקינה של רירית הרחם והתאמתה לקליטת ההיריון.

כמו כל הליך רפואי, גם טיפולי הפריה חוץ גופית כרוכים בסיכונים ובסיבוכים, אם כי רובם נדירים.

1. הסיבוך הנפוץ יחסית הוא גירוי יתר שחלתי שמתאפיין בהגדלה ניכרת של השחלות ובמעבר של נוזלים והצטברותם בחללים שונים בגוף.

גירוי יתר קל מתבטא בנפיחות בבטן, בכאבי בטן, בהגדלת השחלות ובהצטברות קלה של נוזלים בבטן. התופעות חולפות, בדרך כלל, ימים מספר אחרי שאיבת הביציות. גירוי יתר בינוני כולל גם בחילות, שלשולים וריכוז יתר של הדם. בגירוי יתר קשה קיים סיכוי לתפליטים בריאות ולתסחיפים, ובמקרים נדירים לאי ספיקת לב או כליות. גירוי יתר קשה הוא נדיר, ולעתים רחוקות מאוד מצריך אשפוז.

2. בעיה נוספת שעלולה לעלות במקרים נדירים היא רגישות לתכשירים ההורמונליים. במקרה כזה יש לפנות מיד לרופא המטפל.

3. הסיכון בהרדמה הוא נמוך. אף שברוב המקרים מתבצעת הרדמה כללית, מדובר בהרדמה קלה ופשוטה.

4. דקירת השחלות במהלך שאיבת הביציות עלולה, לעתים נדירות, לגרום לדימום ולהוביל לניתוח על מנת לעצור את הדימום. מאחר שהדקירה נעשית בהנחיית אולטרסאונד, דימום חמור המצריך ניתוח או קרע בשחלה נדיר מאוד.

5. זיהום ודלקת עלולים להופיע באזור דקירת השחלות. על מנת להימנע מהן, השאיבה מבוצעת בתנאים סטריליים בחדר ניתוח, ובמקרים המצריכים זאת ניתנת אנטיביוטיקה לצורך מניעה.

חשוב לציין כי עד כה לא הוכח קשר סיבתי בין עלייה בשכיחות סרטן השחלות, רירית הרחם והשד ובין טיפול הורמונלי להשראת ביוץ.

המדינה מממנת טיפולים חוזרים ללא הגבלה עד שני ילדים עבור נשים עד גיל 45, במסגרת סל הבריאות הממלכתי. לטיפולים החוזרים זכאים בני זוג שאין להם ילדים בנישואיהם הנוכחיים או אישה ללא ילדים שמעוניינת להקים משפחה לבדה.

בנוסף, קיימים הסדרים דרך הביטוחים המשלימים בקופות החולים למימון טיפולים לצורך הולדת ילדים נוספים.

לאחרונה הוצאה הנחיה על ידי משרד הבריאות המחייבת קיום הערכת מצב מסודרת במטופלת הפריה חוץ גופית שלא הרתה לאחר שמונה מחזורי טיפול בהם הועברו עוברים, או שלושה מחזורים שבהם לא עמדו לרשותה עוברים להעברה. הנחיה זו לא אוסרת או מגבילה את המשך הטיפולים או מימונם, אלא מחייבת קיום של דיון מקצועי והערכת מצב סדורים במקרים אלו.

המידע בכתבה לא מהווה תחליף לייעוץ רפואי אישי, שבמקרים מסוימים יכול בהחלט לחרוג מהאמור לעיל.

ד"ר יואל שופרו הוא מומחה במיילדות, גניקולוגיה ופריון