לשון נופל על לשון

חמישית מהילדים בישראל בחינוך הממלכתי הם דו לשוניים: מלבד עברית הם דוברי רוסית, אנגלית, אמהרית ועוד וזאת מבלי לכלול את דוברי הערבית. דו לשוניות היא תופעה ההולכת וגדלה בארץ ובעולם על רקע הגירה מסיבות כלכליות, משפחתיות או מקצועיות.

ישנן גם מדינות שבהן קיימות יותר משפה רשמית אחת כגון קנדה (צרפתית ואנגלית), ובלגיה (פלמית וצרפתית). אם הגישה בעבר בישראל הייתה שכולם מדברים עברית ושפת האם הייתה "מוקצה", עם הזמן דברים השתנו וניתן מקום לכל שפה ולתרבות ולמורשת שהיא מביאה איתה. מהם היתרונות של ילדים דו לשוניים, והאם כדאי לעודד את הילדים בגיל הרך לרכוש שפה נוספת?

"דו-לשוניות או רב לשוניות מוגדרים כיכולת להשתמש (להבין ולדבר) בשתי שפות או יותר", אומרת ד"ר שרה פרמן, קלינאית תקשורת, מרצה בחוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת תל אביב, והמרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה. קיימים שני

סוגים עיקריים של דו-לשוניות:
דו-לשוניות סימולטנית - כשהילד נחשף ורוכש בו זמנית שתי שפות בשנים הראשונות בחייו. מצב זה יכול להיות בבתים שבהם כל אחד מההורים או הורים וגורם מטפל מדברים בשפות שונות אל הילד.
דו-לשוניות עוקבת - כשילד החל לרכוש את שפת אמו ולאחר גיל 2-3 הוא רוכש שפה נוספת. מצב זה קורה בעיקר על רקע של מעבר למדינה אחרת, ובארץ כשבבית מדברים שפה אחת ובגיל 3 עם הכניסה לגן עירוני, נחשפים לעברית.

"דו-לשוניות הוא מצב שמשתנה לאורך החיים" אומרת ד"ר אבוטבול-עוז, קלינאית תקשורת התפתחותית ב"מכון קשת" המתמחה בדו-לשוניות. "יכול להיות ילד שהשפה הדומיננטית כרגע היא השפה המדוברת בבית, השונה משפת הסביבה, אך ככל שהוא נמצא במגע עם הסביבה, ובמערכות החינוך, שפת המקום הופכת להיות הדומיננטית והשפה בבית עם הזמן הופכת לפסיבית.

אבוטבול-עוז מציינת שלא מעט גורמים משפיעים על דו- לשוניות לאורך השנים: יוקרתיות השפה, זהות הילד, זהות ההורים ומוטיבציה ללמידת השפה - אם הילד צריך ללמוד את השפה בגלל הסביבה תהיה לו יותר מוטיבציה

בעבר רווחו הדעות שלילדים דו-לשוניים סיכוי לעיכוב בהתפתחות השפה וללקות שפתית, אך אלו מזמן הופרכו. המחקרים העכשוויים מצביעים על כך שיש להם דווקא יתרונות על ילדים חד-לשוניים. "החשיפה לשתי השפות לא גורמת להם לבלבול, גם אם הם יערבבו ויגידו במשפט אחד את שתי השפות, זוהי תופעה שאופיינית לדו-לשוניים, בגלל המעבר בין שתי מערכות לשוניות לפי הצורך", אומרת אבוטבול-עוז.

מחקריה של של פרופ' שרון ערמון לוטם מהמחלקה לאנגלית באוניברסיטת בר אילן תומכים בכך. במחקרים השתתפו ילדים בגילאי 4-7 והממצאים הראו שמבחינת יכולות קוגניטיביות של תפקודים ניהוליים כמו מעבר בין משימות, הבנת הוראות, מיון, או עכבה – כשצריך להתמקד בגירוי אחד ולא באחר - כל היכולות האלו טובות יותר אצל דו-לשוניים.

גם הטענות כי אוצר המילים של הדו-לשוניים מצומצם יותר מזה של החד-לשוניים – הופרכו. ד"ר פרמן מציינת שכחיברו את אוצר המילים של ילדים דו-לשוניים בשתי השפות ראו כי הוא גדול יותר.

"שפה היא לא רק מילים, אלא מביאה איתה תרבות וכללים של התנהלות חברתית" אומרת ד"ר פרמן. לדוגמה: יש שפות שבהן פונים לאדם בגוף שלישי (הוא) כמו גרמנית או אמהרית. אדם שנחשף לשפה שבה פונים באופן שונה לאנשים, בהתאם לסוג הקרבה, מבין שיכולות להיות דרכים שונות להתנהלות חברתית, וזה אומר שכשיגיע לסיטואציה חברתית חדשה יגלה רגישות חברתית גבוהה יותר .

בנוסף מציינת ד"ר פרמן שלילדים יש מוטיבציה עצומה ללמוד את שפת המקום, בהנחה שהיא אינה שפת אימם, והם לא חוששים לטעות. עבורם זה עניין יומיומי ולא משהו שמהוות
מחסום. "צריך לעודד אותם לדבר גם עם שגיאות ולהתייחס לשגיאות כעניין לא חשוב. העיקר שמבינים אותם. בסופו של דבר, התרגול הוא זה המלמד ולא ההימנעות".

אבוטבול-עוז מספרת כי מקבוצת הדו-לשוניים העוקבים יש ילדים שנכנסים בגיל 3 לגן עירייה ולא דוברים עברית. לדבריה, לרוב הם יעברו שלב של שתיקה, שיכול לארוך מספר חודשים ורק אז ירכשו את השפה. מתברר שחלק מהגננות מפנות אותם לקלינאי תקשורת כי הן מניחות שייתכן שמדובר בלקות שפה.

"אם קיימת לקות שפה היא מופיעה בכל השפות, ולא רק באחת מהן", מציינת אבוטבול-עוז ומסבירה: "מה שהילדים האלו צריכים זה פשוט עוד זמן חשיפה לעברית בשביל לרכוש את השפה. ילד שחשוף לעברית חצי שנה לא יכול לדבר כמו ילד שחשוף אליה שלוש שנים". לטענתה, עד טווח של שנתיים ילדים דו-לשוניים מיישרים קו עם היכולות השפתיות של ילדים חד-לשוניים באותו גיל כרונולוגי. "הדבר היחיד שיהיו שונה אצלם הוא אוצר מילים, כיוון שהוא פונקציה של חשיפה".

במחקר שנעשה בשנה האחרונה בחוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת תל אביב נמצא שלדו-לשוניים יש יתרון על חד-לשוניים בלמידת שפה שלישית, בעיקר בנושא של מרכיבי השפה וחוקיה. "היתרון הגדול הוא ביכולת לפתור בעיות בתוך שפה ולגלות חוקים באופן עצמאי", אומרת ד"ר פרמן ומסבירה שכשילד קטן רוכש שפה הוא לא מודע לחוקים שהוא משתמש בהם ובונה משפטים מבלי להיות מסוגל להגיד באיזה חוק הוא משתמש. "דו-לשוניות גורמת למודעות לידע השפתי, לדוגמה, בעברית יש התייחסות לזכר ולנקבה ובאנגלית אין. כשילד לומד אנגלית הוא מבחין בהבדלים בין מבני המשפט ובכך למבנה השפה ולעקרונות שבה".

אבל יש עוד פרמטרים שמשפיעים על רכישת שפה, אבוטבול-עוז מונה חלק מהם: נטייה, כישרון טבעי, דמיון בין שפות, גיל הרכישה וגם מצב סוציו-אקונומי "כשהשכלת האם גבוהה יותר אז אוצר המילים של הילד יהיה גבוה ועשיר יותר".

"חשוב ששפת האם תהיה מבוססת לפני שחושפים את הילד לשפות נוספות, אלא אם כן זו הסביבה הטבעית שלו" אומרת אבוטבול-עוז. אם לדוגמה בבית שדובר עברית האם מחליטה לדבר אנגלית עם הילד כדי לאמן אותו בשפה זו היא מפספסת את המטרה. "אם זו לא שפת האם הילד נחשף לשפה שאינה איכותית וחשוב לדבר שפה באופן נכון. מעבר לכך ששפה היא גם זהות ורגש". ההמלצה להורים היא לדבר עם ילדיהם בשפה שאיתה הם מרגישים נוח ושהיא חלק מהזהות ומהתרבות שלהם. דו-לשוניות היא נכונה כשהיא מאוזנת וטבעית ותלוית סביבה ולא משהו שעושים באופן מלאכותי.

יחד עם זאת, "למידת שפה היא תמיד טובה וכל התנסות של הילד מבורכת" אומרת ד"ר פרמן ומציינת שגם אם שולחים את הילד לקורס בשפה זרה לתקופה מוגבלת של שנה למשל, אין זה כרוך בהפסד. "החשיפה לכמה שיותר שפות היא תמיד בבחינת תרומה. זה כמו לאמן את המוח בחדר כושר".