הישרדות - גרסת הגן העירוני

חוק חינוך חינם מגיל 3 שנחקק לפני כשנתיים היה בשורה משמחת לחלק ניכר מההורים, בעיקר משום שהביא עימו הקלה כלכלית. לעומת זאת, ההיערכות בפועל הייתה ועודנה רחוקה ממה שנראה כמבטיח: סדר היום בגנים העירוניים אינו תואם את צרכי הגיל הרך ויכולתו של הצוות המצומצם להיענות לילדים נידון כמעט תמיד לכישלון מראש. כדי לעזור לכם בהחלטה בשנה הבאה בדקנו מהן האינדיקציות לבשלותו של הילד למסגרת עירונית ובעצם, מה באמת מחכה לו שם?

ד"ר שולמית ביסמנובסקי, יו"ר ארגון הגנים הפרטיים בישראל ומומחית לחינוך בגיל הרך, מתייחסת למספר היבטים בהתפתחות הילד על פיהם ניתן לזהות אם הוא בשל למסגרת עירונית:
התחום החברתי – עד ההגעה לגן העירוני רצוי שילד יצבור מיומנויות של שיתוף פעולה, ויתור ופשרה ויכולת לשחק במשותף עם ילדים אחרים. רצוי שלילד תהיה הבנה חברתית, שבעת מצוקה או כשהוא זקוק לעזרה יש לפנות לאדם מבוגר. בנוסף, על הילד לדעת לקבל סמכות של מבוגר ולדעת לעמוד בגבולות של מותר ואסור.

התחום הרגשי – חשוב שהילד יחוש ביטחון עצמי, יהיה בעל דימוי עצמי חיובי עם תחושה של מסוגלות ויכולת להתמודד עם תסכולים, וזאת משום שבמסגרת עירונית הוא אחד מתוך 35 ילדים. בגן עירוני רמת ההתמודדות והתסכול גבוהות יותר: ילד צריך להמתין בתור למשך זמן רב יותר, במפגש זכות הדיבור מצומצמת יותר ויש פחות זמן התייחסות אישית לכל ילד. ילדים שרגילים לדבר מתי שמתחשק להם, ייאלצו להתמודד עם דחיית סיפוקים. "הם אמורים להיות עם עוצמות פנימיות ולהתמודד עם חברה גדולה של ילדים, לא להיפגע ולהיעלב מכל דבר, אבל אי אפשר ללמד את זה, זו לא יכולת שכלית, הרגש מתפתח לפי הבשלות הטבעית של כל אחד", מחדדת ד"ר ביסמנובסקי.

התחום המוטורי – מוטוריקה עדינה: זוהי מיומנות שגם אם היא חלשה היא אינה פוגעת ביומיום שלו, לכל היותר הילד יחזיק פחות טוב את העיפרון או העט, וממילא ההורים יכולים לעבוד על זה בבית. חשובה יותר המוטוריקה הגסה: עלייה למתקנים, ריצה בחצר, הליכה בטוחה ויציבה ללא בעיות של שיווי משקל ונפילות.

התחום השכלי - נדרש קשב וריכוז ליצירה ולפעילות. הילד צריך להיות בעל מסוגלות ישיבה לאורך מספר דקות כדי שיוכל לבצע משימה מהתחלה עד הסוף. "נרצה שהילד יגיע לרמת קשב וריכוז כזו שיוכל לשבת 15-20 דקות במפגש ריכוז, ובתחום היצירה למשך כ-10 דקות", מבהירה ד"ר ביסמנובסקי את משמעות הדרישה. בנוסף, על הילד להבין הוראות פשוטות ומורכבות והוא צריך להיות בעל יכולת לתקשר ולבטא עצמו באופן מילולי ובג'סטות עם מבוגרים וגם עם ילדים.
צרכים בסיסיים שאינם מסופקים

אך גם אם הילד "כשיר" מבחינת כל הפרמטרים שצוינו לעיל עדיין נראה כי צרכים בסיסיים כשינה ומזון לא מסופקים בזמן ובאופן הראוי לבני הגיל הרך. "יום פעילות ארוך של כתשע שעות הוא מגוון אך מתיש, ילדים זקוקים לשנת צהריים עד לגיל 3 או 4, זה משתנה מילד לילד, אך 9 שעות פעילות ללא שינה זה יותר מדי לרוב הילדים", אומרת ד"ר ביסמנובסקי ומסבירה כי בשנת הצהריים קורות do שתי פעולות חשובות: הורמון הגדילה מופרש, ונעשה עיבוד מידע במוח.

"שנת צהריים עוזרת לילד לקטלג את המידע, להיות עירני יותר ולשלוף את המידע ולהשתמש בו. היא גם תורמת לקליטת מידע חדש". ד"ר ביסמנובסקי מדגישה כי ילדים שנמצאים ביום פעילות ארוך בגן ולא ישנים בסוף היום כבר לא קולטים יותר, לא משתפים פעולה או שהופכים להיות היפר אקטיביים ופחות מרוכזים. אבל היא גם מציעה פתרון: לכל הפחות צריך לארגן את סדר היום באופן כזה שפעילות הצהריים תהיה שקטה ורגועה ולתת פינת מנוחה לילד שזקוק לזה.

אך חוץ מהשינה, גם בשעת ארוחת הצהריים טמונה בעייתיות רבה. ד"ר ביסמנובסקי מפנה את תשומת הלב לכך, שלעומת גן פרטי בו שעת הארוחה היא בסביבות 12:00 - בגן עירוני ילד מקבל ארוחת צהריים רק בשעה 14:30, שעה שהיא מאוחרת דיה למבוגר, על אחת כמה וכמה לילד קטן. "אין ספק שהעובדה שהם נאלצים לדחות סיפוק כה בסיסי משאירה אותם עצבניים, עייפים ולא מרוכזים על בסיס יומיומי".

לשאלה עד כמה הגנים העירוניים היום ערוכים לקלוט ילדים בני 3 ולפעמים אף בני שנתיים ושמונה חודשים משיבה נחרצות דורית חזן, יו"ר ארגון הגננות המחנכות, שהם כלל וכלל לא ערוכים לזה. "לרוב הסייעות אינן מקצועיות ולא עברו הכשרה בחינוך, הגננת נותרת פעמים רבות לבדה עם כל הילדים כשהסייעת נאלצת להתפנות לניקיון המקום, מה גם שחלק מהגננות חסרות את המיומנות לעבוד עם ילדים בגילאים אלו". על פי דבריה, הגננות והסייעות מעידות על הקושי הרב ועל הלחץ בו הן נתונות.

ממחקר שערכה ד"ר צפורה אשרת ממכללת גורדון לחינוך בשנת 2001, טרם נכנסה לתוקפה תוכנית אופ"ק חדש בגני הילדים, נמצא שאצל גננות במסגרות של טרום חובה וחובה היו רמות הלחץ והשחיקה הגבוהות ביותר. "אנחנו נמצאים היום במקום כזה שנוכל לראות את ההשלכות רק בעוד מספר שנים, ובינתיים מי שמשלם את המחיר הם הילדים", אומרת חזן.
חזן מעידה כי מחקרים הוכיחו שילדים בגילאי 3-4 צריכים להיות במסגרת של 16 ילדים לכל היותר בגן. המצב כיום הוא שבגן ילדים יש 35 ילדים ובפריפריה זה יכול להגיע גם ל-38 ילדים. כשילדים אלו אינם נמצאים בסביבה ההולמת את צרכיהם יכולה להיווצר הפרעת חרדה בבגרות, מלווה בעצבנות ובתוקפנות.

בישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט בכנסת בדצמבר 2013 בנושא משמעויות ולקחים מחינוך חינם עלתה זעקה משותפת של הגננות לכוח אדם נוסף או צמצום מספר הילדים בגן. בערים כמו חיפה בהן בנות שירות מגויסות ככוח עזר בגנים, לא ניתנת להן כלל הכשרה ולא נעשה תיאום ציפיות. כך יוצא שיש תחלופה בתדירות גבוהה של סייעות, מה שמנוגד לצרכיהם של ילדים בגילאים אלו אשר זקוקים לדמויות מטפלות קבועות.

כך אומרת זיוה יצחק, גננת מירושלים: "לפעמים אני נקרעת בין להחליף בשירותים, לבין ילד תוקפן, לבין ילד שצריך שאני אשרוך לו את הנעליים, לבין ילד שמטפס על הסולם ועדיין לא רגיל לחוקים של הגן ולא יודע מה קורה. אתה נקרע בין כל כך הרבה דברים שאתה הופך להיות לא ממוקד".

צריך גם לזכור שעל אף שרוב הילדים בגילאים אלה גמולים, עדיין הם נעדרים את כישורי החיים להם הם נדרשים בגן עירוני: הם אינם עצמאיים בעניין שטיפת הידיים או ניגוב הישבן".

"כשילד בגיל כזה אינו מקבל מספיק תשומת לב ולא מרגיש שיש לו מקום, שמקשיבים לו - הוא נמצא במקום של הישרדות יומיומית, במלחמה על הקיום והמעמד שלו, כמו בטבע" אומרת חזן, ומבהירה שהתוצאות אח"כ באות לידי ביטוי בעלייה באלימות, בפשיעה ובעבריינות. ילדים שזקוקים להגנה של מבוגר ולשימת גבולות אינם יכולים לקבל זאת מגננות שצריכות לחלק את תשומת לבן בין 35 ילדים, והן אלו אחרי הכול שרוב היום נמצאות עם הילדים. בוועדת החינוך בכנסת אמנם הייתה הסכמה על כך שדרוש כוח אדם נוסף בגנים, אך הם מתקשים לעמוד במימון הדרוש לזה.
"אם רק נשקיע בחינוך בגיל הרך, נוכל לקצור את הפירות בבוא היום", מסכמת חזן.