אתה פשוט רגיש יותר

אחת הדרכים להבדיל אנשים זה מזה היא במידת הרגישות של מערכת העצבים שלהם בתגובה לגירויים מסוימים. מקורם של הבדלים אלו הם תורשתיים. מחקרים מצאו כי כ- 20% - 15% מהילדים באוכלוסיה נולדים עם רגישות יתר (Highly Sensitive Person). הרגישות הזו תלווה אותם גם בחייהם הבוגרים, והיא יכולה להוות יתרון וחוזקה כמו גם מגבלה ומעמסה. הדבר תלוי בעיקר בסביבה בה הילד גדל. בשנים האחרונות האבחון של ילדים בעלי רגישות יתר הפך מוכר יותר במסגרות הטיפוליות להתפתחות הילד ובקרב מטפלים והמודעות לקושי שלהם זוכה להכרה.
מהם הסממנים לאיתור ילדים רגישים במיוחד, ואילו טיפים כדאי לאמץ על מנת לבנות להם סביבה מיטבית?

דיאנה חודורקובסקי-סיגל, תרפיסטית באמנות ויועצת חינוכית, המתמחה בנושא רגישות יתר מסבירה שכל דבר שעשוי להפריע לתינוק רגיל, יפריע לתינוק רגיש מאוד מהר יותר ובעוצמה גדולה יותר. דרכו של התינוק לאותת על מצוקה או הפרעה תהיה באמצעות הבכי שלו.

בין המאפיינים של תינוקות רגישים: הבעה של חוסר נוחות כשהטיטול נרטב ולו במעט, נטייה לאלרגיות בעור, שינה קלה המלווה ביקיצות תכופות, קושי במעברים כמו במעבר מבקבוק למזון מרוסק או ממרוסק לגושי. באופן כללי תהיה להם גם נטייה לבררנות בסוגי המזון. כמו כן, אם יאחזו בהם בחוזקה או יניפו אותם חזק מדי - זה עשוי להיתפש אצלם כחוויה קשה.

חודורקובסקי-סיגל מציינת שלעיתים רק חלק מהסממנים יופיעו אצל תינוקות רגישים. בנוסף, יש תינוקות רגישים שהטמפרמנט שלהם יהיה יותר רגוע, כנראה מאחר שההורים רגישים בעצמם ודואגים לצרכים שלהם התינוקות זקוקים: דיבור בקול נעים, חסימת גירויים מרובים, החלפה לעיתים תכופות, טיולים לא ארוכים מדי, גזירת התוויות בבגדים ובדיקה של סוג המגע אותו הילד מעדיף. באופן כללי אם קשובים לפעוט ומבחינים מתי הוא חש בחוסר נוחות - תורמים למזג רגוע יותר.

חודורקובסקי-סיגל טוענת שילדים רגישים מאוד יהיו ילדים מצפוניים וטובי לב, בעלי חוש צדק מפותח, אמפאטיים וחומלים באופן יוצא דופן ולכן יימנעו מלפגוע באחר. בנוסף, הם פיקחים, בעלי יכולת הבחנה בפרטים רבים, ניחנים בחוש אסתטי ואמנותי מפותח, חוש הומור מתוחכם, יצירתיות, דמיון ואינטואיציה. שפתם תהיה עשירה והם ישתמשו לעיתים במילים גבוהות.

הנטייה של ילדים רגישים היא להיות זהירים ולחשוב היטב לפני שהם פועלים, זו הסיבה שפעמים רבות הם נתפשים כילדים עצורים, ביישנים או מופנמים כמו המקרה הקלאסי של ילד/ה האוחזים ברגל של ההורה בכניסה לאירוע בגן. ייתכן שלמעשה, הם בודקים ומוודאים את הסביבה טרם הכניסה.

מבחינה רגשית, כל הרגשות: שמחה, עצב, פחד והתלהבות - נחווים אצלם בעוצמות גבוהות. בתחושה שלהם הכול מאוד דרמטי. אם ייפול להם הכובע או שלא יצליחו להכניס רגל לנעל זה ייצור תסכול גדול. גם מצבים כמו רעב או עייפות יחוו על ידם כמצבים בלתי נסבלים והם יגיבו לכך באופן קיצוני. בנוסף, הם ייבהלו בקלות, כי מערכת העצבים שלהם תגיב בעוצמה לכל דבר פתאומי.

ד"ר איליין ארון, פסיכולוגית אמריקנית ידועה (שכתבה את הספרים: "אדם רגיש מאוד" ו"ילד רגיש מאוד"), ועוסקת במחקר ובטיפול באנשים רגישים מאוד למעלה מ-20 שנה, גילתה במחקריה כי המוח של אנשים וילדים בעלי רגישות יתר קולט הרבה מידע ומעבד אותו באופן קפדני ומפורט יותר ממוח של אדם לא רגיש או פחות רגיש. כתוצאה מכך ילדים רגישים נתונים להצפה וגריית יתר (over stimulation). "זה מצב שקיים אצל כולם, אבל הדלק של ילדים רגישים פשוט נגמר מהר יותר" מבארת חודרוקובסקי-סיגל.

גריית היתר היא למעשה מצב בו מערכת העצבים מוצפת ואינה יכולה לקלוט יותר. התופעות שמופיעות בעקבות כך הן פיזיולוגיות וקשורות לעוררות יתר: דפיקות לב מואצות, קואורדינציה מסורבלת, הסמקה, הזעה, חוסר שקט. תופעות אלו מזכירות מאפיינים של חרדה ולעיתים מתבלבלים בין המצבים האלה.

ילדים רגישים יכולים להתחיל לבכות על פניו כך סתם, ולהתלונן שכואב להם הכול. לעיתים, פתאום באמצע משחק חברתי הם ירצו להיכנס לחדר כי הם זקוקים לפסק זמן. יש כאלו שאף יתחילו להשתולל, לצרוח ולהרביץ. זה ייראה כאילו הילד המנומס והרגיש הופך את עורו, אך למעשה, "אין זה אומר שהילד אינו חברתי או שהוא מפונק, אלא הוא מנסה לאותת שהוא הגיע לסף ומנסה להפסיק את גריית היתר על ידי הרחקה של אנשים", מוסיפה חודורקובסקי-סיגל.

על פי מחקריה של ד"ר ארון, איכות החיים ורמת ההסתגלות של ילדים ואנשים רגישים נקבעות בעיקר על פי סגנון ההורות שחוו. חודורקובסקי- סיגל מוסיפה כי חשוב שהסביבה תהיה תואמת, מכבדת ומכילה ושתדגיש את החוזקות של הילד. בגלל שילדים רגישים אינם אוהבים שינויים, יש לתאם ציפיות, להודיע מראש על כל דבר, להיות מאובזרים בצרכים חיוניים כשלא נמצאים בבית ובעיקר להיות קשובים ולזהות את הגבולות שלהם. צריך לתת להם להרגיש שהם יכולים להפסיק את גריית היתר בזמן שהם מעוניינים בכך וללמד אותם איך לעשות את זה. עקרונות אלו נכונים לכל הילדים, אך קריטיים לגבי ילדים רגישים מאוד.

בהיבט החברתי ילדים רגישים יימנעו מפעילות חברתית אינטנסיבית, חלק מההורים יגיבו בהתעקשות שהילד ייקח חלק בזה ויש שיגוננו ולא יחשפו אותו למצבים כאלה. כדאי במקרים אלו למצוא פשרה: להכין לאירוע, ללכת ביחד איתו ולאפשר פסק הזמן כשהילד מאותת שמספיק לו.

סממן נוסף של ילדים רגישים הוא התמודדות אחרת במצבים אלימים. כשהם ייקלעו למשל לסיטואציות אלימות בבית הספר הם לא יחזירו למי שהכה אותם. "חשוב לא לעודד אותם להחזיר מכות אלא לשבח את הדרך שלהם, שהיא דרך שלום, ולתת להם דרכים להגן על עצמם כמו להתרחק ממהומה או להיעזר במבוגר", אומרת חודורקובסקי-סיגל ומוסיפה שכדאי לתרגל איתם אסרטיביות בבית ולעודד אותם למצוא חברים שדומים להם מבחינת ערכיות וטמפרמנט.

ומה קורה לילדים רגישים שאינם חיים בסביבה מיטבית? לטענת חודורקובסקי-סיגל ילדים אלו חיים בעוררות יותר, והורמון הקורטיזול מופרש אצלם לעיתים קרובות, כשזה כרוני זה עשוי להתפתח להפרעת חרדה. "אחוז גדול מילדים רגישים שלא גדלו במשפחה מיטבית סובלים יותר מקשיים רגשיים".

במקרים בהם הילד אינו מצליח להתמודד ולהסתגל לעולם המציף שבחוץ, והמשפחה מרגישה שקשה לה להתמודד עם אתגר הגידול - ממליצה חודורקובסקי-סיגל לפנות לאחר אבחון ראשוני של ההורה, לטיפול רגשי ולקבל הדרכה מתאימה על מנת לתת מענה הולם לצרכיו. זה יכול להפוך עולמות.