איך היה בחוג טניס. לא כל כך כיף. למה? הלכנו מכות. למה? הילד חנטרש איזה משהו אבל היה ברור שזה לא על כדור תועה, אלא על מה שמתחת לפני השטח. דברים כמו כבוד עצמי, מעמד חברתי ודומיננטיות. בכית? לא. יופי, עניתי. לגבריות, כמו טיפשות, אין גיל.
כל אבא בסוודר גולף שחור ומשקפיים המחזיק ביד ספר שירה של מירון ח. איזקסון, הוא קודם כל גבר עם שערות בגב ואגו בכרס, מהמכונות הפחות מתוחכמות שיצר הטבע. כך שכל פעם שהטסטוסטרון של הילד שלי מתערבב עם הטסטוסטרון של ילד אחר, האינסטינקט הראשוני שלי אומר תן לו, תן לו בפנים, תראה לו מה זה, שלא יתעסק איתך בכלל. בלי בג"ץ ובלי בצלם. כל ה"שלא יתעסקו איתך" ו"אל תצא פראייר" הם חלק מקוד גבריות ניאנדרטלי משהו, שבסופו של דבר הופך את כולנו לאיזה לועס טבק מלואיזיאנה שיושב על כיסא נדנדה עם רובה ציד על הכתף.
לפני שהילד הלך לגן החדש לקחתי אותו הצדה לשיחה. בשבילו זאת הייתה הפרעה באמצע צבי הנינג'ה אבל עבורי זאת הייתה שיחת גברים שחובה לעשות לפני שהוא נכנס לזירה לא מוכרת. הוא ילד טוב ומלא מרץ, עם אנרגיות שיכולות להאיר את השמש, והתחלתי כמו שמצפים מאבא להתחיל. אל תרים יד על אף ילד, ואם משהו לא מוצא חן בעיניך אז תדבר ותסביר למה. אם מתחילים איתך אתה מיד פונה לגננת, שמעת? ואם מישהו ממשיך להציק לך אז תתרחק ממנו ותתלונן לגננת. ואז המשכתי, אבל כבר לא דיברתי כמו אבא, אלא כמו איש הפינה של מייק טייסון. אם מישהו מרביץ לך, תחזיר לו חזק, שלא יתעסק איתך, אחר כך תדווח לגננת, אוקיי צ'אמפ? כן, זה בגלל האגו, הכבוד עצמי, המעמד החברתי והביטחון עצמי, כל מיני דברים שגברים מעניקים להם חשיבות יתרה ומוכנים בשמם להרוס לחברים את מגדל הקוביות שבנו, או לאיים בטילים גרעיניים על מדינה שכנה.
כי בסוף כל אבא יפה נפש שאתם אומרים בעברית מסתתר גבר עם נבוט ביד, שזוכר שהזכות להגנה עצמית היא עדיין זכות, אפילו חובה. ילדים יכולים להיות עם אכזר, והם רגישים למה שהסביבה אומרת להם ועליהם, ואף אבא, כלומר גבר, לא רוצה שהבן שלו יהיה השטיחון של החבר'ה. צלקות פיזיות לפעמים מחלימות, צלקות נפשיות לעולם לא. אז הרחבתי לו את ההוראה. שוב, התחלתי כמו אבא וגמרתי כמו גבר. אם מישהו מעליב אותך, תפנה לגננת. אם הוא ממשיך להציק ולהעליב גם אחרי שהעירו לו, תרביץ, שלא יתעסקו איתך. יש כמה מדינות באירופה שמבטלות לי עכשיו את אשרת הכניסה.
הגינה הציבורית, לדוגמה, היא בכלל סוואנה שבה האריות שמסמנים טריטוריה הם ילדים שדוחפים ממגלשות. אתה יושב שם מתוח כמו סוהר במעשיהו שמחכה לרגע בו תפרוץ קטטה. ערימה של אגואים קטנים מתנדנדת בנדנדות או מטפסת על הסולמות, ומספיקה מילה לא במקום כדי שתקפוץ מהספסל כדי להפריד בין אלה עם הסרבלים הכתומים. איזה יום ישבתי לי בנחת כשפתאום ילד מתולתל ודומע ואמו הזועמת עמדו מעליי והטיחו בי שהילד שלי דחף אותו ליד הברזייה. הרחתי שתיכף יהיה פה זימון למחוזי ומיד קמתי לגעור בפושע, אבל אין פה מקום לצביעות, אני מעדיף לראות את הצ'יף הקטן "מפנה" לעצמו דרך ומזיז ילדים כדי להיות, כמה גברי מצדו, ראשון בתור או בתחרות או במשהו, מאשר לראות אותו מגיע אליי דומע כי סילקו אותו לאחור.
הקושי הוא בשרטוט הגבול בו נגמר הגבר ומתחיל האבא. השנייה הזאת שבה הילד הולך מכות עם ילד אחר וכל אחד מחפש אינסטינקטיבית תמונת ניצחון בה בנו רוכן מעל חברו-יריבו ומוכן להוריד נוקאאוט, היא שנייה די פרימיטיבית ומבישה אבל טבעית ומובנת, והיא נמשכת, כאמור, רק שנייה אחת. אחריה אנחנו הופכים מגברים לאבות. אני צועק בקול "אסור להרביץ", שכל הגינה תשמע שגם אני גבר נאור וטבעוני לפחות כמו גארי יורופסקי. די, יצאנו מהמערה, יש חוק וסדר.
אני זוכר שלכל כף יד יש גב יד, ברור לי שגם הבן שלי עלול לחטוף והדבר האחרון שאני צריך בחיים זה לרוץ לאורתודנט עם השיניים שלו ביד. לא חקרתי את זה לעומק אבל כנראה שאת הדיבר ה-11, "לא תכה", הגתה אישה. הן הרי יותר משוכללות, ומבינות גם בלי ללכת מכות שאלימות מולידה אלימות גדולה יותר, ובסך הכול כל אלפה דוג הוא רק עוד דוג שזקוק לאילוף. הן רק לא מבינות שאלה החיים שהופכים אותנו ללועסי טבק על כיסא נדנדה בלואיזיאנה.
