היום בו התחלתי לשקר לאמא

אנחנו נוטים לחשוב שילדים הם כמו איים קטנטנים של אמת, ונהנים להתבונן בניקיון הפנימי שלהם. אבל יום אחד זה מגיע. הם מפתיעים אותנו בשקר ואנו מתקשים להאמין שהיצורים הקטנטנים האלה גדלו ולמדו דבר או שניים על העולם.
איך נכון להגיב לילד שמשקר? ולמה הוא בכלל מתחיל לעשות את זה? המדריך לגלאי אמת:

ד"ר מרגלית זיו ראש תכנית תואר שני בהוראה ולמידה במכללת אלקאסמי לחינוך בבקה אלגרבייה, מגדירה את השקר כניסיון, כוונה מודעת, לגרום למישהו להאמין שאנחנו אומרים דבר נכון על אף ידיעתנו שהוא אינו נכון. ההבנה הזו מתפתחת בסביבות גיל 5. עד אז אין לילדים את היכולת הקוגניטיבית לשקר.

בגילאים רכים המרכיבים של הבנת השקר נבנים בהדרגה: בגילאי 2-3 פעוטות מפיקים הנאה מלהגיד משהו שאינו נכון, זהו מעין משחק עבורם. בשלב מאוחר יותר הם לומדים שיש התנהגות ותוצאה, כך הם מבינים מה ירוויחו אם יגידו שקר. "בסמוך להבנה הקוגניטיבית של שקרים מתפתחת ההבנה החשובה לגבי ההיבט המוסרי של אמירת אמת", אומרת ד"ר זיו .

ענת אשד, יועצת להורים ולצוותים חינוכיים ומנחה בכירה במכון אדלר מונה מספר סיבות בגללן ילדים משקרים.

- הרצון להאדיר ולהעצים את עצמם, לכן הם יספרו שדוד שלהם הביא להם משהו, או שאבא שלהם הוא סוג של גיבור

- פחד מסמכות: מהורים, מטפלים או אחים גדולים. בשקר מובע החשש מביקורת, מכעס או מעונש, זוהי למעשה תגובה הישרדותית. דוגמה: הם לא יודו ששברו, לכלכו או קלקלו משהו.

- צורך בתשומת לב: למשל כשילד מספר שהתנכלו לו או פגעו בו בגן או בכיתה, כדי שההורים ירחמו עליו.

- הבעת משאלה או פנטזיה כמוסה: כשילד מספר שיש לו אחות קטנה, למרות שהוא בן יחיד.

- רצון לא לפגוע ברגשות האחר: ילד להורים גרושים יכול למשל לשקר אם יישאל לגבי חבר/ה של האם או האב על מנת לא לפגוע בהורה השואל.

הסופר הבריטי המנוח, סמואל באטלר אמר פעם: "אמת איננה עשויה מאי-אמירת שקר לעולם אלא מידיעה מתי לשקר ומתי לא". ובאמת, חינוך לערכים הוא בעצם העיקר. מוסר, כנות, אמון ואמירת אמת הם מרכיבים מהותיים בו, אך האם יש לחנך לומר תמיד את האמת, כערך אבסולוטי?

"שקר הוא גם חיובי כי יש בו משהו יצירתי", אומרת אשד. "לעיתים צריך לאמץ אותו על מנת לשרוד". אם נבדוק את עצמנו בכל הפינות נראה שאנחנו "חוטאים" בשקרים לעיתים קרובות משנדמה לנו: מחמיאים למישהו למרות שאנחנו לא תמיד משוכנעים בכך, מספרים שאנחנו טובים במשהו כשאנחנו לא ומסתירים עובדות כדי להרוויח מכך משהו.

"לפעמים יותר מוסרי לשקר מאשר לא" אומרת ד"ר זיו ומציינת שישנם מקרים בהם השקר משקף שיקול דעת מוסרי ועוזר להגן על האחר מאמת קשה וכואבת. בנוסף, ישנן סיטואציות בחיים בהן השאלה המוסרית היא שולית לעומת שאלות אחרות, כמו התמודדות עם סכנה. לכן ,"מבחינה הישרדותית רצוי שנלמד לשקר, זה עוד כלי בשק התגובות שלנו".

אשד גורסת שכילד משקר מתוך מניע של רצון להאדיר את עצמו אין צורך לתקן אותו או לעמת אותו עם העובדות, בוודאי שלא מול אחרים. "צריך לשים לב לזה ולהבין את הצורך שלו", אומרת אשד ומסבירה: "השקר מהווה עבור הילד שביל למצוא מקום בקבוצה או אצל החבר. זה מצביע על הקושי הזמני שלו, על כך שאינו מספיק בטוח עם עצמו ולכן הוא מאמץ חבר דמיוני או סיפור דמיוני". במקרה כזה חשוב שההורים יעבירו לו את המסר שהוא אהוב ומוערך בכל מצב. "ילד עם ביטחון עצמי לא זקוק לשקרים", אומרת אשד, "עבדו על עידוד טיפוח תחושת ערך".

כשילד משקר מתוך פחד או רצון להסתיר, ההורים צריכים לבדוק אם הם לא ביקורתיים מדי כלפיו, מגבילים או כועסים יתר על המידה או משדרים משהו שגורם לילד לפחד מלומר את האמת. "כשהשקר נובע מפחד כדאי לקחת אחריות ולומר: כנראה שאני משדר/ת לך משהו לא נכון אם את/ה לא אומר/ת לי את האמת", מוסיפה אשד.

ד"ר זיו מציינת שמנקודת ראותם של הילדים אמירת השקר אינה דבר חמור, אלא היא משרתת אותם בפן ההישרדותי. "חשוב לאפשר לילדים להתנסות לעיתים בשקר וזה לגיטימי במסגרת משחק. כך, ביום שבו הם ייקלעו למצב בו עדיף לא להגיד את האמת ויצטרכו לגייס את השקר הלגיטימי - תהיה להם היכולת לעשות זאת".

אך ישנם מצבים בהם ילד מתחיל לשקר באופן סדרתי. לטענתה של אשד הדבר נובע מניסיון לקבל מקום משמעותי בבית. "ייתכן שכך הוא מקבל תשומת לב יתרה או שההורים נקלעו למצב של מאבקי כוח איתו" היא אומרת ומציעה לפנות להדרכה הורית על מנת לקבל כלים שיעזרו לילד למצוא את מקומו בדרך חיובית.

הדבר החשוב ביותר לזכור הוא שבסופו של דבר הערכים שאותם מקבל הילד בבית הם אלה שמחלחלים ונצרבים בתודעתו. "בבית בו ההורים מנהלים תקשורת פתוחה ואמיתית סביר להניח שהילדים יגדלו ויצאו לחיים כמבוגרים ששומרים על ערכים והאמת תהיה נר לרגליהם", מדגישה אשד.