אחת מארבע

אם אתם נמנות על זן הנשים שנכנסות אחת ליום לשירותים ל"ישיבה" ארוכה עם העיתון או עם האייפון, כדאי שתיגמלו מההרגל הזה, שכן הוא תורם רבות להיחלשות שרירי רצפת האגן שלכן. נשים רבות סובלות מהפרעות שונות באזור רצפת האגן ולעיתים לא פונות לטיפול בגלל הבושה או חוסר המודעות וחבל שכך.

מי מועדת יותר לסבול מנזקים ברצפת האגן? מה הקשר לתרבות המודרנית? אילו טיפולים קיימים ואיך בכלל אפשר להימנע מנזקים ובעיות? קבלו את המדריך לרצפה שמורה ומתוחזקת.

היחלשות שרירי רצפת אגן באה לידי ביטוי במספר תופעות:

אי שליטה במתן שתן – דליפת שתן במאמץ (כשצוחקים או מתעטשים), קושי להתאפק והגעה תכופה לשירותים.
אי שליטה במתן צואה - חוסר יכולת לעצור גזים, שלשול ומוצקים.
קשיי התרוקנות - עצירות קשה או קושי במתן שתן.
צניחה של אחד או יותר מאיברי האגן.
כאבים באגן וכאבים או קשיים בקיום יחסי מין.

"אחת מתוך ארבע נשים סובלת מנזקים ברצפת האגן" אומרת לאה טנא, פיזיותרפיסטית מומחית בשיקום רצפת האגן מקופת חולים "מאוחדת", "ואלו רק המספרים המדווחים". חוסר המודעות של לא מעט נשים לקיומם של טיפולים והמבוכה הגדולה - גורמים להרבה נשים סבל מתמשך ומיותר שיכול להיפתר על ידי טיפול מוקדם.

"הנזק הגדול ביותר לרצפת האגן נעשה בלידה (הנרתיקית) הראשונה" אומר ד"ר אריאל אהרוני, מנהל היחידה לאורוגניקולגיה ושיפור רצפת האגן בבית חולים "לניאדו" ומחדד: "בעיקר אם שלב הלחיצות היה ארוך, ואם התינוק שנולד היה מעל 4 ק"ג".

על פי טנא וד"ר אהרוני לידת מלקחיים מסבה נזק רב לרצפת האגן ואחריה, לידת ואקום. לידות חוזרות ולידות מרובות עוברים גם הן מעלות את שיעור הפגיעה באזור זה.
גם לגנטיקה נודעת השפעה בעניין: "רקמות החיבור בגוף הן מרכיב גנטי, ומי שיש לה מראש רקמת חיבור רכה יותר, עלולה לסבול יותר", מדגיש ד"ר אהרוני ומוסיף שפעילות גופנית מאומצת ובעיקר הרמת משקולות יכולה להשפיע לרעה ולהעמיק את הנזקים ברצפת האגן. טנא מונה סיבות נוספות כמו: עישון ואלכוהול, עודף משקל, נשים שנוטלות תרופות נגד לחץ דם ותרופות אנטי דיכאוניות.

מירה ניסן, מטפלת ברפואה סינית 14 שנים ומרצה לצמחי מרפא סיניים במכללת "תמורות", מציינת שבהסתכלות הסינית נשים שנוטות להיות עייפות, לסבול מקור, מאנמיה ומלחץ דם נמוך - יסבלו מתופעות אלו.

טנא מספרת שידוע כי בשבטים רבים באפריקה נשים מקפידות מאוד על האופן בו הן שומרות על היציבה שלהן: כיפוף נכון, הרמת משקל שמתחלקת על פני הגוף בצורה שווה, בין אם זה דליים מהבאר ובין אם זה פירות שנקטפו מהעץ. בחברות המסורתיות בעבר, נשים לאחר לידה היו נחות ומנצלות את התקופה הזו על מנת לצבור כוחות. לא בכדי התקופה הזו נקראת "משכב לידה", הגוף עבר טראומה, והוא צריך זמן להתאושש. "זה לא נכון מיד לאחר הלידה, בייחוד אצל נשים שמניקות, לחזור לפעילות שגרתית כולל פעילות ספורטיבית כאילו לא קרה דבר" מדגישה טנא.

לאישה המודרנית יש נטייה לעשות הכל: עבודה, גידול ילדים, טיפול במשק הבית והכל לבד. טנא מדגישה כי נשים שמרימות משא כבד (בין אם תינוק ובין אם סלי קניות כבדים), ולא מקפידות לתרגל את שרירי הבטן שלהן ושרירי היציבה - יגרמו לעומס רב על רצפת האגן שיכול להוביל להיחלשותה.

ניסן מציינת שהחיים המודרניים מזמנים לנו ישיבה ממושכת שלוחצת על האזור הזה. "כיום לדוגמה, ליותר אנשים יש טחורים מבעבר". בנוסף, התזונה הלקויה ושעות השינה המועטות יותר מחלישות את האנרגיה הכללית בגוף ואת חיוניות התפקוד של האזור הזה. "במזרח היה מקובל להתאמן באומנויות חיזוק הגוף כמו יוגה, טאי צ'י וצי קונג, אשר מחזקות את היציבה ואת שרירי הליבה" אומרת ניסן, "היום מבינים שהחוזק של שרירי הליבה חיוני לכל היציבה שלנו. שרירי רצפת אגן ושרירי הבטן והגב הפנימיים הם חלק בלתי נפרד משרירי הליבה".

גם מבנה השירותים המודרניים אינו מנצל נכון את האנטומיה של שרירי הבטן והמעיים ומשפיע על השרירים ברצפת האגן. "היה הרבה יותר נכון לגוף ולמבנה שלנו להשתמש בשירותי בול קליעה כמו במזרח הרחוק", אומרת ניסן שמדגישה כי בשירותים המודרניים, מכיוון שאין את הניצול הנכון של הגרביטציה והיציבה שמשפיעה על הפריסטלטיקה (התנועה הסיבית של המעיים - כיווץ בפולסים עם סיבוב השעון) - אנשים חושבים שהם צריכים לדחוף ולהתאמץ בשירותים. לא כך זה אמור להיות. "היציאות פחות טובות בגלל תזונה מדולדלת בסיבים ושתייה לקויה של רבים מאיתנו", אומרת ניסן ומסבירה שהתוצאה היא חולשה של אזור פי הטבעת והופעת טחורים. "לאורך זמן כל שרירי רצפת האגן נחלשים וכל מה שהם אמורים להחזיק צונח בקלות רבה יותר".

פיזיותרפיה – "חשוב לדעת שאין טיפול קסם. כמו כל דבר בחיים, הצלחה דורשת השקעה", אומרת טנא ומסבירה שבטיפול הפיזיותרפי מתבצעת בדיקה מקיפה והטיפול ניתן לאישה באופן ספציפי בהתאם לממצאי הבדיקה והסימפטומים עליהם היא מדווחת. לפי דבריה, לכל אחת מתאימים תרגילים אחרים. יש נשים שמכווצות מאוד את רצפת האגן שלהן ואותן צריך ללמד להרפות בצורה הדרגתית וטובה. ישנן נשים שאצלן רצפת האגן חלשה מאוד ואיתן עובדים על חיזוק השרירים. יש מי שרצפת האגן שלהן חזקה וטובה, אך הן צריכות שינוי הרגלים כמו לימוד התרוקנות נכונה בשירותים כדי לא לגרום לנזקים ברצפת האגן.

תרגילי קיגל – תרגילים של כיווץ מדורג והרפיה מדורגת של שרירי רצפת אגן היכולים לבוא בשילוב נשימות.

ביופידבק - מכשיר המראה על צג כיצד פועלים שרירי רצפת האגן ובכך מאפשר למטופלת לקשר בין מה שהיא חשה לבין מה שהיא רואה.

ד"ר אהרוני מונה מספר טיפולים לטיפול בנזקי רצפת אגן:
פסרי (pessary ) - מתקן טבעתי או קובייתי שמקבעים בנרתיק. ד"ר אהרוני מציין שלרוב משתמשות בזה נשים מבוגרות, אך זה אינו הטיפול הנכון כיוון שהוא מייצר דלקות, הפרעות מקומיות ועצירת שתן. "כשיש צניחה אני ממליץ לעשות ניתוח לנשים מבוגרות וצעירות. אפשר להרים את הרחם, השלפוחית או הרקטום עם סרט או תפרים ורוב הניתוחים הם קלים".

ניתוח לדליפת שתן - ניתוח לטיפול בדליפת שתן במאמץ הנעשה מהנרתיק, ללא פתיחת בטן. מהותו היא הנחה של רשת ביטחון, המעודדת צמיחה של רצועה חדשה של הגוף באזור רצפת האגן.

תרופתי - נועד לטפל בעיקר בדליפת שתן שלא במאמץ, בשלפוחית רגיזה, כאשר יש מתן שתן תכוף. טיפול זה עוצר מעט את הפעילות העצבית, כך שבמקום שאישה תלך 3 פעמים בשעה לשירותים היא הולכת רק פעם בשעה. "טיפול זה מיטיב אך אינו פותר את הבעיה לגמרי, מה גם שיש לו תופעות לוואי כמו יובש בפה ועצירות" אומר ד"ר אהרוני.

לטנא יש מספר סייגים בנוגע לטיפולים הרפואיים: "נטילת כדורים ללא תרגול תגרום לחזרה של הבעיה ברגע שתיפסק הנטילה" אומרת טנא. היא מציינת שגם ניתוח ללא שיקום מתאים או הכנה מתאימה אינו מועיל משתי סיבות: לעיתים הרגלים לא נכונים (ישיבה ממושכת בשירותים או הרמת משקל) אינם משתנים ללא טיפול והדרכה. בהנחה שהרגלים אלו גרמו נזקים לרקמות החיבור, הם עלולים לגרום שוב את אותו הנזק כי בהיעדר הדרכה האישה תמשיך לחזור על אותן פעולות מזיקות. הסיבה השנייה היא שאישה עם רקמות חלשות המגיעה לניתוח, לא מקבלת מספיק תמיכה שרירית על מנת לתמוך בה בזמן ביצוע פעילות. בנוסף, הרקמות שניזוקו צריכות להתחזק כי הן מועדות יותר לפגיעה. "חשוב מאוד לתרגל בצורה טובה ונכונה ולקבל הדרכה לשימוש נכון בגוף ובשרירים", מסכמת טנא.

דיקור סיני - "דליפת שתן היא למעשה סימפטום שכל האנרגיה שלנו ששוקעת", אומרת ניסן. הרפואה הסינית שתפיסתה היא הוליסטית איננה מטפלת נקודתית בשלפוחית אלא בגוף כמכלול.

ניסן טוענת שהפרעות ברצפת האגן קשורות לרוב באנרגיה של הכליות האחראית והשולטת בפתחים התחתונים. בנוסף, אנשים הסובלים מקור יסבלו מצניחות כי הם חסרים את האנרגיה להחזיק את האיברים הללו. לכן, הטיפול בהם יהיה חימום: עם מנורת חימום, תזונה חמה, שתייה של תה עם קינמון וג'ינג'ר (ולא תה ירוק, לדוגמה, שמקרר) וכמובן - דיקור, המרים את האנרגיה הכללית של הגוף. במקרים חמורים יש לפנות לצמחי מרפא.

שיטת פאולה – שיטה זו עובדת על חיזוק השרירים הטבעתיים. עיקרון המפתח הוא שעבודה על כל שריר טבעתי בגוף כמו שריר העיניים או השפתיים מפעילה ומחזקת את שאר השרירים הטבעתיים.

הדבר הראשון שאותו כדאי לעשות הוא להסיר את הבושה ולגשת לטיפול.
"כשיש לאנשים טחורים, הם מתביישים ללכת לפרוקטולוג ומגיעים אליו רק כשהמצב בלתי נסבל או שיש דימום מסיבי", אומרת ניסן וממליצה להימנע מישיבות ארוכות בשירותים ולנגב בעדינות את אזור פי הטבעת, אם ניתן עם מגבון לח ולא עם נייר טואלט הפוצע את האזור.

טנא מוסיפה שנשים שסובלות מכאבים בקיום יחסים אך ממשיכות לסבול בשקט ולא ניגשות לטיפול, יגרמו להחמרה של הסימפטומים. בנוסף לכאב הגופני כמובן שמתווסף הממד האישי-נפשי והזוגי שבמערכת היחסים.

ניסן ממליצה לתרגל יוגה ותרגילי קיגל, ו"לא לחכות להריון, ללידה או להופעת בעיה". המלצתה היא לעשות תרגילי קיגל דקה ביום, אפילו בזמן נהיגה כבר מגיל 20 ולהקפיד על שעות שינה ותזונה בריאה.
ניסן מציינת שנשים שמתאפקות רואות את התוצאה כעבור מספר שנים כשהשלפוחית נחלשת ומתחילות דליפות שתן בגילאים צעירים, עוד לפני ההריון. כמו כן, אין להרים משקלים כבדים, במיוחד לא לאחר לידה, ובכלל להקפיד על הרמה נכונה. "יש לסגור את אזור רצפת האגן לפני שמרימים משהו" אומרת ניסן.

טנא אף ממליצה לנשים לפני לידה לברר על תנוחות לידה מתאימות שמפחיתות את הנזק לרצפת האגן ומדגישה את החשיבות בשמירה על אורח חיים בריא ומאוזן, פעילות גופנית סדירה, תזונה בריאה ושתייה מרובה.