בנות מנגה ובנים גם

כבר שנים שהתפיסה השלטת היא שנשים וגברים, בנים ובנות נבדלים זה מזה באופן מהותי. היא נתמכת לאורך השנים על ידי הממסד האקדמי וקיומם של הבדלים בין המינים שימש מאז ומתמיד כהסבר לפערים מגדריים ביכולות, איכויות וכישורים.

אבל לפני שמתחילים בואו נעשה סדר בין שני מושגים מבלבלים: מין ומגדר. כשאומרים מין מתייחסים למאפיינים הביולוגיים של נקבות וזכרים- איברי מין, רבייה וכו'. המושג מגדר מתייחס למאפיינים שאינם ביולוגיים, כלומר למשמעות של להיות זכר או נקבה בתרבות מסוימת מבחינת קודים של לבוש, התנהגות והתפקידים שנחשבים מתאימים לזכרים ולנקבות באותה חברה.

פרופ' דפנה יואל מבית הספר לפסיכולוגיה ובית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב -עוסקת כבר שנים בחקר המוח וטוענת על בסיס ממצאים שלמוח אין כלל מין. לטענתה לשני המינים מוח עם מאפיינים זכריים ונקביים, כמו פסיפס גמיש שמשתנה בהתאם לגירויים ופעילויות שאנו מקיימים.

שוחחנו איתה על השוני בין בנים ובנות בגיל הרך ועל הסטראוטיפים שאנו מטמיעים בילדינו כבר כשהם נולדים, המקשים על יצירת עולם שוויוני יותר.

בניגוד לתפיסות המקובלות, בשנה הראשונה של החיים אין כמעט הבדלים בין בנים לבנות, לא בהבעת רגשות ולא בהעדפת צעצועים. ההבדלים שיש הם בקצב ההתפתחות. בדרך כלל בנות מתפתחות בממוצע יותר מהר מבנים והפער הוא בסדר גודל של שלושה שבועות. אך לאור השונות הגדולה בין תינוקות בקצב ההתפתחות, פערים אלו הם חסרי משמעות.

לעומת זאת, יש הבדל בהתייחסות של הסביבה לבנים ובנות החל מהלידה. פערים אלו אמנם אינם גדולים אך הם מאוד עקביים והם מכל סוכני החברות: הורים, מטפלים ואחים.

אחת הטענות היא שאנו מתנהגים שונה כי בנים ובנות הם שונים. אך יש מחקרים שנעשו עם תינוקות הנקראים מחקרי בייבי X, שבהם לוקחים תינוק או תינוקת ומלבישים אותם כמו בן או בת ונותנים לאנשים להיות איתם באינטראקציה.

במחקרים כאלו מצאו שמה שקובע את אופן האינטראקציה של המבוגר עם התינוק זה לא המין האמיתי של התינוק אלא המין שהמבוגר חושב שיש לתינוק. במילים אחרות הידיעה שלנו שהם בנים או בנות גורמת לנו להתנהג אחרת.
לדוגמה: אבות ואמהות מדברים לתינוקות בנות יותר ממה שמדברים לבנים ומעודדים יותר הבעת רגשות אצל בנות מאשר אצל בנים, חוץ מאשר רגש אחד שהוא כעס, שמאפשרים יותר לבנים ופחות לבנות. אבות ישחקו עם הבנים במשחק יותר פעיל ונמרץ מאשר עם בנות. כמובן שהדבר משתנה בין הורה להורה, אך בממוצע רואים ההבדלים בהתייחסות.

החל מגיל שנתיים שלוש, מופיעים הבדלים שמתיישבים עם הסטריאוטיפיים שלנו לגבי הבעת רגשות והעדפת צעצועים. בנות מביעות בממוצע יותר רגשות מבנים, מלבד כעס, שבנים בממוצע מבטאים יותר, וזה נכון אגב גם בבגרות.

כלומר רואים שיש קורלציה מאוד ברורה בין התנהגות הסביבה לבין התפתחות הילדים, אך כמובן שאין כל דרך להוכיח שהסביבה היא זו שגרמה להופעת ההבדלים בין בנים לבנות. ובכל זאת, חשוב לציין שגם בשלב הזה (וגם בבגרות), ההבדלים בין המינים הם קטנים ויש חפיפה גדולה בין שני המינים, זאת בנוסף למאפיינים גבריים ונשיים שיש לכל אחד מאיתנו.

אחת ההטיות שיש לנו היא לחשוב שהתנהגות ש"מתאימה" למין נגרמת בגלל המין. למשל, כשיש לבת מאפיינים שמתאימים למגדר כמו אהדה לפיות ונסיכות אנחנו נגיד "זה בגלל שהיא בת" אבל לא נגיד שהיא אוהבת לשחק בכדור בגלל שהיא בת. את המאפיין הזה שלא "מתאים" למין שלה לא נשייך למין.

כלומר ההטיה הזו גם מחזקת את הסטראוטיפיים הקיימים וגם מונעת את השינוי שלהם, כי אנחנו מדגישים את ההתנהגויות או תכונות ש"מתאימות" למין ומתעלמים מההתנהגויות או תכונות שלא "מתאימות" למין.

מנגנון נוסף שמשמר את הסטריאוטיפים המגדריים הוא לומר על ילדה נמרצת ופעילה ש"היא פעילה כמו בן". במקרה הזה למרות שראינו ילדה פעילה אנחנו מחזקים את הסטריאוטיפ שבנים פעילים ובנות לא.

אחד המחקרים בדק פעילות של עוברים בנים ובנות. האימהות ההרות התבקשו לדווח על פעילות העובר, ורק חלקן ידעו את מין העובר. בדיווחי האימהות שלא ידעו את מין העובר לא היה הבדל. ובדיווחים של אלו שידעו - אימהות לבנים דיווחו בממוצע על פעילות רבה יותר מאמהות לבנות.
במדידות אוביקטיביות לא נמצאו הבדלי מין ברמות פעילות ברחם. כלומר, גם כאן אפשר לראות כי התפיסה שלנו מושפעת מהסטריאוטיפיים המגדריים שלנו .

ילדים בגיל שנתיים או שלוש יודעים כבר להגיד אם הם בן או בת ולוקח מספר שנים עד שילדים מבינים שמין הוא דבר קבוע, שאינו משתנה ואינו תלוי במשהו חיצוני. אגב, ילדים קובעים את המין של אחרים לא לפי אברי הרבייה, אלא לפי סממנים אחרים כמו השיער לדוגמה.

יש מחקרים שמראים שמהרגע שבו ילדים יודעים את המגדר שלהם ומבינים מה זה בן או בת ההתנהגות שלהם נהיית יותר סטריאוטיפית, הם למעשה מתאימים את עצמם למצופה מהם והם עושים את זה גם אחד לשני.

התרבות היום הרבה יותר ממוגדרת ויש הרבה יותר לחץ סביבתי מאשר לפני 30 שנים, אז הרבה פחות דברים היו ממוגדרים (למשל, פעם לכולם היו אותם אופניים, אבל היום יש אופניים לבנים ואופניים לבנות).

מעניין לציין שלבנות יש יותר חופש לעשות מה שבנים עושים מאשר להיפך. בן שישחק במשחקי בנות לא יקבל תגובה אוהדת מהסביבה, ולרוב יפגעו בו."טום בוי"הוא לא כינוי מעליב אבל "סיסי" היא מילת גנאי.

הדבר הכי חשוב שניתן לעשות הוא לא לסמן את המגדר. היום, הכול מסומן: פריטי לבוש, צעצועים, צבעים. אף בן למשל לא יקנה אופניים ורודים. גם הילדים מסומנים, שלא נטעה חלילה בין בת לבן וכל הזמן מתייחסים למגדר של הילדים. לנו זה נראה הכי הגיוני וטבעי, אך התוצאה היא שזה מעביר את המסר לילדים שמגדר זה עניין מאוד חשוב.

כל פעם שאנחנו מתייחסים למגדר וזה נשמע לנו בסדר, צריך לבדוק איך זה היה נשמע בקטגוריה אחרת. למשל, אם אנחנו מזמינים את הבנות לשבת במעגל ואת הבנים לצאת לשחק בכדור, צריך לחשוב איך זה היה נשמע אם היינו אומרים: כל האשכנזים לשבת במעגל וכל המזרחיים לצאת לשחק בכדור. ואם זה נשמע רע בקטגוריה אחרת, אפשר להבין שזה רע גם בקטגוריה של מגדר ולהימנע מזה.

צריך להימנע משימוש בקטגוריה של מגדר גם בהתיחסות לאנשים וגם בהתיחסות למוצרים וצעצועים. מחקרים מראים שכשילדים יודעים שמשחק מסוים "לא מתאים" למגדר שלהם הם פחות רוצים לשחק בו ופחות מצליחים במשחק בו.

המגדור מתחיל בבית אבל גם ובעיקר מתרחש במסגרות חברתיות כמו גן הילדים. בסופו של דבר כולנו מפסידים בגלל החלוקה של העולם לדברים שמתאימים לנקבות ודברים שמתאימים לזכרים, ומי שלא מתנהג לפי הסטריאוטיפ משלם מחיר יקר גם בילדות. נשים בעמדות כוח כמו הילרי קלינטון למשל, משלמות מחיר כבד. הן נחשבות קלפטע וביץ'. גבר שרוצה להישאר בבית עם הילדים נחשב לוזר.

השאלה אם הבדלים מגדריים ייעלמו או לא, לא מעניינת אותי. המטרה שלנו צריכה להיות עולם ללא מגדר. כבר היום, בעולם הממוגדר שלנו, יש חפיפה גדולה בין המינים בכל התחומים, ומה זה חשוב אם בעולם ללא מגדור יותר בנים יאהבו כדורגל לעומת בנות, או להיפך. כבר היום יש בנים ששונאים כדורגל ובנות שאוהבות. מה שחשוב זה שכל אחד יוכל להתפתח ולהיות טוב במה שמתאים לו ובמה שהוא בוחר, ללא הגבלות.

בעולם ללא מגדר יש זכרים ונקבות אך למין אין משמעות חברתית ותרבותית. אין שום דבר שבת אמורה לעשות או לא לעשות, להיות או לא להיות, בגלל מינה.

קשה לדמיין עולם כזה, ומה שיכול לעזור זו הדוגמה על האיטרים, השמאליים. בעבר הלא רחוק שמאליים נחשבו כנחותים לימניים והיו אף קושרים את יד שמאל כדי שילמדו להשתמש ביד ימין. הייתה סטיגמה חזקה נגד שמאליות. הביולוגיה לא נעלמה - יש עדיין שמאליים, אך אין לזה יותר שום משמעות תרבותית וחברתית, לא מעניין אותנו אם אדם הוא שמאלי או ימני, וזה לא משפיע על איך אנחנו תופסים אותו.

זה העולם שהייתי רוצה שיהיה בהקשר של זכרים ונקבות, שלא תהיה משמעות חברתית לביולוגיה. כל אחד מאיתנו יוכל לבחור מכל המגוון שיש לעולם להציע, בלי להיות מוגבל רק למה ש"מתאים" למין שלו.