צילום מהרגע הראשון

יש סיטואציות בחיים שגם אם נתאמץ לזכור אותן נוכל לדלות רק רגעים, קולות רחוקים ותחושות עמומות אבל לא נצליח לראות מול עינינו את התמונה המלאה. ייתכן שזו אחת הסיבות לנישה החדשה שמתפתחת בענף הצילום: צילום לידה. לאמנות הזו הכניסה היא לנשים בלבד והביקוש לנוכחותן בחדר הלידה בסימן עלייה. הן נוכחות בצירים, בכאבים, בהתרגשות ועדות לרגע המופלא בו תינוק מגיח לעולם. איך זה להיות שותפה לרגע כה אינטימי בחייהם של אנשים זרים? איפה עוברים הקווים האדומים? והאם אפשר להישאר טבעיים מול המצלמה בתהליך כל כך משמעותי ומרגש?

דנה אופז, צלמת לידה, שתיעדה כבר מעל ל-100 לידות, ילדה את ילדיה בניתוחים קיסריים ולמעשה אף פעם לא ראתה לידה רגילה. כשהיא נזכרת בלידה הראשונה שצילמה היא נזכרת בהתרגשות הגדולה שאחזה בה, תחושה שלא מרפה גם אחרי תיעוד עשרות לידות. "הזוג שם לב לראשונה שאני בחדר בזמן הלידה כי שמעו אותי בוכה מהתרגשות", נזכרת אופז בצילום הבכורה.

תיעוד הלידה הראשון של הצלמת ויקטוריה מנשירוב, המצויה בתחילת דרכה בתחום צילום לידות, היה של לידה פחות שגרתית, לידה טבעית בבית חולים כשהאישה ילדה בכריעה ושרה באמהרית. "ההתמודדות והחוזק שלה מאוד ריגשו אותי והתחלתי לבכות באמצע", חולקת מנשירוב.

אופז מציינת באתר שלה שהרעיון לצלם לידות עלה אחרי הלידה השלישית שלה: "ברגע של יוזמה ספונטנית, לקחה אחות חדר הלידה את המצלמה מידיו של בעלי והחלה לצלם. לאחר הלידה, כשהסתכלנו בתמונות, ראינו את ההתרגשות שאחזה בנו ברגע הלידה, את החיבור הזוגי בינינו באותו רגע אינטימי ומיוחד, והבנו שבתמונות אלה קיבלנו את המתנה המרגשת ביותר שמישהו יכול היה להעניק לנו".

ענבל (32) ילדה לראשונה לפני חצי שנה ובכלל לא חשבה על צילום לידה. במהלך חיפושיה אחר צלמת היריון הגיעה לאתר של אופז והתרגשה עד דמעות מהסרטונים בהם צפתה. "אחרי צילומי ההיריון מאוד התחברנו והרגשתי בנוח איתה. היא הסבירה לי איך זה עובד, נתנה לי ביטחון והחלטנו ללכת על זה", אומרת ענבל.

אופז מציינת שבזוגות שפונים אליה היא פוגשת הרבה פעמים בן זוג שחשוב לו להיות חלק מהתהליך, בעיקר בגלל שהוא לא זה שיולד. "פעמים רבות תפקידו בסט הוא לצלם ובכך הוא כלל לא לוקח חלק פעיל בתהליך הלידה".

מניסיונה היא מספרת, שהיולדות המעוניינת להצטלם רוצות מזכרת בשבילן או בשביל הילד, לפעמים בגלל שהן מרגישות שזה חסר להן מהלידה הקודמת או שזה מגיע מתוך רצון לשלוט במה שקורה. "האישה רוצה שתהיה לה אפשרות לראות מה באמת היה שם, כי אנחנו לא ממש נמצאות שם כשאנחנו יולדות" אומרת אופז.

לידה היא אירוע עוצמתי, מרגש ומאוד אינטימי. זה נכון שבחדר לידה נוכחים גם אנשים נוספים, אך הם חלק מהצוות הרפואי או מלווים כמו דולה הקשורים לתחום. הנוכחות של צלמת במעמד הכל כך שברירי הזה, על אף שהיא אישה וזה מקצועה, מעוררת סקרנות ושאלות.

מנשירוב מודה שמדי פעם במהלך הצילומים בלידה חשה שאינה שייכת ולא הבינה מה היא בכלל עושה שם, אך דווקא הזוג הצעיר שילד בפעם הראשונה, נתן לה להרגיש נזקקת ורצה שתהיה קרובה. "מדי פעם היא ביקשה את ידי, בצירים היא צרחה ושרה ולא יכולתי להחזיק את המצלמה, דווקא ברגעים האלו לא צילמתי אלא הייתי איתה", אומרת מנשירוב.

אופז לעומתה ראתה כבר הכול. היא חוותה לידות בית, מים, וואקום, קיסרי וכמובן לידות רגילות. אפילו יצא לה לפספס לידה אחת כי הסמס הגיע בשלוש שעות איחור. ההתרגשות אמנם כבר לא כמו בתחילת הדרך, אך היא מציינת שלא קיימת מבוכה: "אני לא נמצאת שם במאת האחוזים כי אני מאחורי המצלמה" מציינת אופז.

מן העבר השני של העדשה מעידים זוגות רבים באתר האינטרנט של אופז, שחשו אליה קרבה וחיבור גדולים. "ממש לא הרגיש לי כאילו יש שם צלמת שעומדת ומצלמת אותי", אומרת ענבל ומוסיפה שבלידה היא הייתה מאוד מרוכזת בעצמה ואופז היתיה על תקן בלתי נראית. "לא הרגשתי שאני צריכה להיראות טוב או לעשות פוזות, היא פשוט קלטה אותנו ועשתה את מה שהתאים לנו", מוסיפה ענבל.

מנשירוב רואה את תפקידה זולג מעבר לצילום תמונות. "בחדר לידה אני על תקן של יד מסייעת, מביאה לזוג כל מה שהם צריכים ונשארת איתם גם אחרי הלידה". אופז מגלה שאחד הרופאים בבית חולים איכילוב מכנה אותה "צולה" (שילוב של דולה וצלמת) רמז לתמיכתה האינסופית. "לא למדתי להיות דולה אך יש לי ניסיון רב ואני בקיאה מאוד בכל מה שקורה בחדר לידה", מספרת אופז ומציינת שהספיקה כבר לעזור בוואקומים ולהחזיק רגל בלידה".

צילום לידה אפשרי בבתי החולים בישראל בהם מאשרים שני מלווים בחדר לידה. אם הצלמת נכללת במספר המלווים אין שום בעיה עם נוכחותה בלידה (בבית החולים איכילוב אין מגבלה על מספר המלווים).

מבחינת ההכנות לצילום מציינת אופז שבעיקרון בחדר הלידה לא מתנהלות שיחות, לא מתקבלות החלטות וגבולות ההתערבות נקבעים מראש. היא מציינת שהיא שואלת מה הזוג רוצה שיצולם - תמונות אינטימיות או צילומים שאפשר להראות לכל אחד, ומציינת לעצמה את בקשותיהם. "אצלי הכול רשום בנייד כדי שלא אצטרך לחפש דבר בארבע בבוקר" מעידה אופז על תהליך העבודה.

בעולם המהיר שלנו סביר שבקרוב אחת המשימות של צלמות ההיריון תהיה להעביר בזריזות תמונה נבחרת לזוג שיוכל לשגר אותה בווטסאפ או להעלות בפייסבוק כדי לעדכן את המשפחה והחברים ולכבדם בצילום פוטוגני מרגש.

מהצצה בצילומי לידה ניכר שגם הכאב, הסבל, הזיעה והתנוחות הפחות מחמיאות לגוף יכולים להצטלם טוב ולרגש. כמובן שחלק מהעניין הוא שהצילומים עוברים סינון ומיון ותורם לכך הצילום בשחור-לבן שהולם יותר את תיעוד הסיטואציה המצולמת.

ענבל, שלידתה תועדה מציינת שאת רוב ההתרחשות בלידה זכרה, אך עם הזמן היא זוכרת פחות , ואז "יש לי את האלבום הזה שיזכיר לי". אחד הדברים שהיו משמעותיים עבורה היה לראות את בן זוגה, את התרגשותו ואת התיעוד של חלקו הבלתי נפרד בתהליך הלידה. "אני בקושי יכולה לחכות להראות לבת שלי איך התחילה את חייה", היא מוסיפה.