נושאים חמים

איך לגרום לילדים להכין שיעורי בית, בלי להכין אותם בעצמכם

שיעורי הבית של ילדים הופכים בהרבה יותר מדי מקרים למטלה של ההורים, וחבל. קרן יטיב מסבירה מה צריכה להיות רמת המעורבות של ההורים בשיעורי הבית, ונותנת כלים איך להפסיק לריב עם הילדים בנושא

אמא ובת מכינות שיעורי בית (ShutterStock)
מטלה לילדים או עונש להורים? (אילוסטרציה: shutterstock)

אחד הנושאים שהכי מעסיקים הורים לילדים בגילאי בית ספר הוא שיעורי בית. בבתים רבים הופכים שיעורי הבית למוקד המייצר סכסוכים בין הילד, המסרב להכין אותם או מקבל הערות מבית הספר על אי הכנתם, להוריו, שמנסים לדרבן אותו לסיים את מטלותיו. הורים רבים מרגישים שמטלות בית הספר נופלות עליהם, וכי הם אלו שנאלצים להכין עם, ולעיתים עבור, הילדים את המטלות. "זה טוב ויפה שהילדה מקבלת להכין דגם של אחת ממכות מצרים", אומרת אמא לבת 9, "אבל זה אומר שאני בעונש, כי אני זו שצריכה לשבת ולעשות איתה את העבודה, וכך נגזל ממני כל אחר הצהריים".

עוד בנושא:
סכנה מבית: איך שומרים על ילדים מפני פגיעה מינית?
הילד תפס אתכם על חם באמצע סקס? כך תסבירו לו את זה
למה אתם מכריחים את הילדים שלכם ללבוש מעיל?

למה זה טוב?

יש הרבה מאוד הורים שמתנגדים למתן שיעורי בית, ובדרך כלל יש לזה לא מעט סיבות וצידוקים. בין הסיבות לביטול נוהג שיעורי הבית, יש הטוענים כי התלמידים מכינים אותם רק כי הם חייבים ומתוך תחושת כפייה וחשש, וללא שום מוטיבציה פנימית, ששיעורי הבית גורמים להשנאת בית הספר על התלמידים, ושממילא אין בדיקת שיטתית של שיעורי הבית ולכן התחושה אצל התלמידים היא שהמורים עצמם מזלזלים בהם. הורים אחרים טוענים כי כיום שיעורי הבית לא תורמים לתלמידים, שפותחים גוגל ומעתיקים, ושבית הספר אינו הפונקציה היחידה בחייו של התלמיד ועליו להשאיר מקום וזמן לפעילויות אחרות בשעות אחר הצהריים.

ילד עצוב (ShutterStock)
ילד שמגיע שוב ושוב בלי שיעורי בית הוא ילד שעלול לסבול מפגיעה בדימוי העצמי (אילוסטרציה: shutterstock)

בכל הטיעונים האלה יש מן האמת, אבל אני אישית, מאמינה ששיעורי הבית מהווים אמצעי חשוב לתרגול חומר הלימוד וגם מלמדים את הילד להתמודד מול דרישות שונות, לתכנן את זמנו, לעמוד במשימות, להתמודד מול תסכול, לפתח עצמאות, ומלמדים בצורה ברורה לקיחת אחריות ונשיאה בתוצאות.

עם זאת, על מנת שהם יהיו יעילים הם חייבים להיות מעניינים, מאתגרים ובעלי ערך מוסף. ולא מורכבים רק מלסיים עמודים בספר או מדפי עבודה. עליהם להיות כאלה שהתלמידים יוכלו להכין לבד, ללא תלות גבוהה בהוריהם, ויש להקפיד לבדוק את הכנתם בכיתה. עליהם להיות מועטים, ממוקדים ולא לגזול מהתלמידים זמן הכנה ממושך.

כמה זה יותר מדי?
חוקרים מאוניברסיטת דיוק בחנו יותר מ-60 מחקרים בנושא שיעורי בית והגיעו למסקנה שישנו מתאם חיובי בין כמות שיעורי הבית שניתנת לילדים, ובין הישגיהם. עם זאת, המחקר גם הראה שכמות מוגזמת של שיעורי בית מסבה נזק, וגורמת לשחיקה של התלמידים. פרופ' הריס קופר, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת דיוק טוען שהמחקר תומך ב"כלל 10 הדקות", על פיו יש לתת 10 דקות של שיעורי בית על כל שנה בבית הספר. לפי כלל זה, ילדים בכיתה א' אמורים לקבל שיעורי בית שהכנתם תיקח 10 דקות ביום, תלמידי כיתה ד' 40 דקות ביום ותלמידים בכיתה י"ב צריכים לקבל שיעורי בית שיארכו כשעתיים ביום.

על מי באמת מוטלת האחריות?

ילדים בכיתות הנמוכות עדיין לא רכשו את המיומנויות לביצוע המטלות ללא תיווך או הנחייה. הם מתקשים במיומנויות כמו: ניהול זמן, קביעת סדר עדיפויות, התארגנות בזמן, התארגנות במרחב העבודה שלהם והבנת הוראות. לכן ההורים צריכים להיות מעורבים בהכנת שיעורי הבית שלהם.

ילד מכין שיעורי בית (ShutterStock)
תלמידי הכיתות הנמוכות זקוקים לתיווך הורי מול השיעורים (אילוסטרציה: shutterstock)

זה לא אומר שאתם צריכים לעשות עבורם או במקומם את שיעורי הבית. ילדים בכיתות הנמוכות זקוקים לתיווך הורי מול השיעורים. הם צריכים שתסבירו בסבלנות את המטלה ותעזרו להם לתכנן איך וכיצד יבצעו אותה. להשאיר אותם לבד מול שיעורי הבית זה להשאיר אותם לבד מול משימה שלעיתים נראית בלתי אפשרית לעשייה. ומה קורה אז? פשוט לא עושים.

תארו לכם את ההרגשה של ילד צעיר שיום אחרי יום מגיע לבית הספר לא מוכן, ללא שיעורים וצריך להסביר למורה מדוע, להינזף שוב ושוב ולזכות ללגלוג מצד חבריו ללימודים. זוהי תחושה קשה שפוגעת לילד בדימוי העצמי לשנים רבות.

להכין שיעורי בית נכון

אז איך מקלים על הכנת המטלה הזו ככל האפשר? הנה כמה כללים מומלצים לעבודה עם הילדים בנושא שיעורי הבית:

1. להורים צריכה להיות בקרה על שיעורי הבית. כיום יש לבתי ספר רבים מערכת ממוחשבת שבה יש דיווחים על שיעורי הבית, קל לעקוב, ולא צריך להסתמך על מה שהילד זוכר במעומעם מהכיתה, או על האם סימן את כל הדפים הרלוונטיים בספר או לא.

2. יש להכין תכנית בשיתוף הילד, שבה תיבחר שעה נוחה וקבועה להכנת השיעורים, ללא דחיות, ורצוי לא בשעות הערב. ישנם ילדים שזקוקים מאד למנוחה לפני השיעורים ויש ילדים שכדאי שיתיישבו מיד על השיעורים, אחרת לעולם לא נצליח להחזיר אותם לעשייה. לילדים שנוטלים ריטלין רצוי לקבוע שעה שבה הריטלין עוד משפיע.

3. הגדירו מיקום וסביבה להכנת השיעורים: שבו עם הילדים וחשבו יחד איתם איפה הכי נוח להם ללמוד? זה יכול להיות ליד השולחן, על הרצפה, על המיטה או בכל מקום אחר שנוח להם, גם אם בעיניכם זה לא נוח. ישנם ילדים שהשקט עוזר להם להתרכז וישנם ילדים שדווקא מוזיקה עוזרת להם להתנתק מהרעשים האחרים בסביבה. המסכים השונים, לעומת זאת, הם מסיחי דעת גדולים ולכן, כשלומדים יש להתנתק מהם. וכן, זה אומר שגם על ההורים להתנתק מהסמארטפון שלהם.

ילד מכין שיעורי בית (ShutterStock)
נסו לעבור ממצב של להיות צמודים לילד, למצב של להיות לידו, ובהמשך - פשוט להיות בסביבה (אילוסטרציה: shutterstock)

4. בחלק מבתי ספר בהם הילדים מקבלים לעיתים כמות גדולה מדי של שיעורי בית. אם התנגדותו של הילד הולכת וגוברת לאורך השיעורים, מומלץ לקצר או להימנע ממטלות של העתקה או של תרגולים החוזרים על עצמם. כדאי לשוחח עם מורי הילד ולעדכן אותם בהחלטות שלכם.

5. הישארו בסביבה, זמינים לבקשת עזרה: למעט ילדים בתחילת כתה א', שרק לומדים איך למלא את מטלות בית הספר ובאמת צריכים את עזרתכם התכופה, אין שום צורך לשבת ליד הילד במהלך כל זמן הכנת השיעורים. בעת הצורך הסבירו לו את המטלה, עזרו לו לתכנן את דרך הפעולה והתרחקו מהמקום. הרעיון הוא לעבור ממצב של להיות צמוד לילד למצב של להיות לידו, ואחר כך פשוט להיות בסביבתו.

6. מאחר וטווח הקשב של ילדים צעירים מוגבל, החליטו אתם מראש מהי מטרת התרגול בכל יום. בכל פעם בחרו רק מטרה אחת. זו יכולה להיות: כתיבה יפה ומסודרת, הבנת השאלות כמו שצריך, סדר וארגון מול העשייה, צמצום פערים וכדומה. נהלו את שיעורי הבית לפי המטרה שנקבעה.

7. רצוי לעזור לילד לנהל את הכנת השיעורים, אם הוא מתקשה בכך בעצמו (איזה מקצוע עושים קודם ואיזה אחר כך).

אילוסטרציה (ShutterStock)
את המסכים והטלפונים תשאירו בצד (אילוסטרציה: shutterstock)

8. במקום לתת תשובות - שאלו שאלות: בכל פעם שהילד שואל אתכם שאלה בדקו איתו מה הוא חושב שניתן לעשות: אולי כדאי לפתוח מילון? אינטרנט? את ספר הלימוד? היכולת לחשוב על פתרונות ולא להיות רק מוצף מהקושי היא כלי חשוב בדרך ללמידה עצמאית.

9. חשבו כיצד אתם יכולים להפוך את שיעורי הבית למעניינים יותר עבור הילד. נסו להשתמש באמצעים שונים: חוש הומור, המחזה, ציור, שינויי אינטונציה בדיבור, כדי לייצר אצלו עניין ולשמר אותו. למדו את הילד לחשוב בעזרת הרגש והדמיון. למשל: זכירת פרטים משעממים על ידי שימוש בדמיון והפיכתם למעין סרט פעולה או המחשה מעשית לחומר תיאורטי, כך שהילד יכול לגעת, לראות, להריח, או לשמוע כדי לזכור. רעיון נוסף הוא ליצור ראשי תיבות הגיוניים כדי להקל על הזכירה. לדוגמה: כשהמטרה הפעם בהכנת שיעורי בית היא להתאמן על כתב מסודר וקריא, אפשר להגיד לילד שעליו לכתוב סביר. ס = סימני פיסוק, ב = בלי שגיאות כתיב כשמעתיק מילה, י = כתב יפה עד כמה שניתן ר = רווחים בין מילה למילה.

10. שלבו חיזוקים חיוביים. במקום לאיים על הילד עם מה יקרה לו אם הוא לא יכין שיעורים, כדאי שתספרו לו מה הוא יקבל אם כן יכין אותם. אפשר להחליט שהוא יצבור נקודות זכות וצבירת סך מסוים של נקודות זכות תזכה אותו, אחת למספר ימים, בפעילות כיפית. נסו לא לחכות זמן ממושך מדי עם התמורה כי המוטיבציה שלו תדעך.

11. למדו בחירה-תוצאה: אם הילד שלכם מסרב בתוקף להכין שיעורים, עצרו רגע וחשבו: מה יקרה אם הוא לא יכין שיעורים? כנראה שהוא ישלם על זה מחיר. לא נעים להגיע לכיתה בלי שיעורים. למדו את הילד שלכם כיצד בחירה מסוימת שלו מובילה לתוצאה. בדרך זו הוא ילמד להיות עצמאי, לבחור עבור עצמו, ויבין שתמיד יש אפשרות בחירה ולכל בחירה יש תוצאה.

12. היחסים במשפחה חשובים יותר: אם שיעורי הבית מהווים מחלוקת מתמדת ביניכם לבין הילדים, אם הדבר יוצר מוקדי חיכוך יומיים ניכרים, שווה יהיה להביא סטודנט או תיכוניסט שילמד עם הילד במקומכם. שיעורי בית זה דבר חשוב, אבל בהחלט לא על חשבון הדבר החשוב מכל: היחסים הטובים ביניכם לבין הילדים שלכם. הורים צריכים להישאר הורים ולא להגיע למצב בו הם והילד צורחים זה על זה בקביעות בגלל שיעורי הבית. עליכם להישאר הורים ולא להפוך למורים.