רוב האנשים בעולם המערבי (ושמונים אחוז מהאמריקאים, למשל) עובדים באופן ספייס משרדים בתכנון פתוח, ללא דלתות וללא מחיצות או מחיצות נמוכות וללא פרטיות. ולמרות שנדיר מאוד למצוא משרדים שבהם העובדים יושבים במשרדים סגורים, המחקרים בתחום לא נושאים בשורות טובות.
הנתונים העדכניים ביותר על ההשלכות של עבודה באופן ספייס מגיעים ממחקר שערכה החוקרת רייצ'ל מוריסון מאוניברסיטת אוקלנד לטכנולוגיה באוסטרליה. מוריסון וצוותה סקרו 1,000 עובדים אוסטרלים ומממצאיהם עולה שלאנשים שעובדים באופן ספייס יש קשרים חברתיים גרועים עם עמיתיהם לעבודה, בהשוואה לאנשים שעובדים במשרדים סגורים. אפילו אנשים שמכורח עבודתם נמצאים בדרכים רוב הזמן, או עובדים מהבית מצליחים לתחזק קשרים חברתיים טובים יותר עם עמיתיהם לעבודה, מאשר אנשים שעובדים באופן ספייס ורואים את הקולגות שלהם מול הפרצוף כל היום.
עוד בנושא:
איזו עבודה הכי מדכאת את בעליה?
5 דברים לא בריאים שאתם עושים בעבודה
כן בעבודה: 8 תרגילים שאפשר לעשות במשרד
העיקרון הפסיכולוגי העומד בבסיס התופעה הזאת הוא פשוט למדי. על אף שקרבה פיזית מעודדת חברויות, יש כזה דבר גם 'קרוב מדי'. וקרבה יתרה יכולה להוביל לאפקט בומרנג, מסבירה מוריסון. מסקנה שעולה בקנה אחד גם עם מחקרים קודמים שנערכו בנושא. אחת הסיבות האפשריות לכך, היא שכאשר אנשים מרגישים שסביבת העבודה מעיקה וסוגרת עליהם, הם נסוגים לתוך עצמם ומסתגרים, למשל באמצעות אוזניות מבודדות רעש.
וכך, אף על פי שאחת מהמטרות המקוריות של עבודה באופן-ספייס היא לעודד עובדים להיות יותר חברותיים, המציאות היא שהם פעמים רבות מפריעים ליצירת מערכות יחסים. אנשי מקצוע מסבירים שחברויות נוצרות דרך "החלפות של אמון" אינטראקציות אינטימיות של שיתוף בין אנשים, דבר שקשה יותר לעשות כשאתם מוקפים כל העת בעיניים ואוזניים של עוד עשרות קולגות. אך למרות חסרונותיהם, לא סביר שנראה את משרדי האופן ספייס נכחדים מסביבת העבודה בעתיד הקרוב. מעבר לעובדה שהם לכאורה מבטיחים שיתוף פעולה מקצועי נרחב יותר בין עובדים, הם גם (ובעיקר) הרבה יותר זולים מהחלופות.