טבעונים מבקשים לנקות את שמה של הסויה

סויה היא מזון בסיסי ואהוד זה אלפי שנים במטבח היפני ובמזרח הרחוק, ובתקופה האחרונה היא הופכת למוצר פופולרי במיוחד גם במערב בגלל מגמת הטבעונות ההולכת וגוברת.

מחי לצומח: מעבר בריא לטבעונות
צמחונים? כך תמלאו את מאגרי הברזל

במשך השנים נקשר שמה של הסויה לסגולות רפואיות. כך, למשל, השכיחות הנמוכה של סרטן השד בקרב נשים יפניות בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, לכדה את תשומת לבה של הקהילה המדעית. מחקרים שונים בנושא העלו ממצאים מעודדים בנוגע ליכולתה של הסויה להגן מפני המחלה.

עם זאת, הדעה הרווחת היום היא שצריכת סויה לא בטוחה ואף עלולה להגביר את הסיכון לסרטן השד, התפתחות מינית מוקדמת וכן לפגיעה בסממני גבריות. הסיבה לכך היא נוכחותם בסויה של פיטוכימיקלים בשם איזופלבונים. אלו דומים במבנה שלהם לאסטרוגן, ולכן זכו לכינוי המפורסם "פיטואסטרוגנים", או במילים אחרות: הורמוני מין נשיים צמחיים.

סויה היא המזון היחידי המכיל איזופלבונים בכמות משמעותית מבחינה תזונתית, ולכן הועלתה ההשערה כי היא עלולה לגרום למחלות ותופעות הקשורות לרמות אסטרוגן גבוהות. אך מנגנון ההשפעה של האיזופלבונים רחוק מלהיות פשוט.

כדי שאסטרוגן יוכל לפעול, עליו להיקשר לקולטן. ידועים כיום שני סוגי קולטנים לאסטרוגן - אלפא וביתא - הפזורים באופן שונה בגוף: בשד וברחם מצויים בעיקר קולטנים מסוג אלפא, בעוד שבכלי הדם, בעצם ובערמונית מצויים בעיקר קולטנים מסוג ביתא.

כבר בסוף שנות ה-90 נמצא כי האיזופלבונים בררנים בקשירתם לקולטני אסטרוגן. הם כמעט ולא נקשרים לקולטני אלפא, ולעומת זאת כן נקשרים לקולטני ביתא. לכן, הם שייכים למעשה קבוצה מגוונת של חומרים הנקראת SERMs (ר"ת selective estrogen-receptor modulators).

כמו כן, לא רק שלאיזופלבונים זיקה נמוכה לקולטני האסטרוגן העיקריים בשד, מתברר כי קשירתם לקולטני ביתא יכולה לעכב התפתחות גידולים סרטניים.

עמדת אגודת הסרטן האמריקנית (ACS) היא שאכילת מזונות סויה מסורתיים כגון טופו, יכולה להוריד את הסיכון לסרטנים הורמונליים, בהם סרטן השד, רירית הרחם והערמונית. אגודת הסרטן האמריקנית מוסיפה ומרגיעה כי צריכת סויה בקרב חולות או שורדות סרטן השד לא מעלה סיכון לחזרת הגידול או לתמותה.

סקירה מקיפה של מאמרים, שפורסמה בנובמבר 2013 בכתב העת PLOS 1, העלתה כי צריכת 3-2 מנות סויה ביום - צריכה האופיינית לתזונה היפנית המסורתית - קשורה לירידה בסיכון להיארעות, הישנות ותמותה מסרטן השד. דוגמה למנה: חצי כוס טופו.

החוקרים הדגישו כי מדובר בממצא חשוב, ודאי בהתחשב בסטטוס השנוי במחלוקת הקיים בציבור בנוגע לסויה וסרטן השד.

מהסקירה עולה כי צריכה של 4-1 מנות סויה בשבוע בתקופת הילדות קשורה לסיכון מופחת להיארעות סרטן שד בבגרות בהשוואה לצריכת סויה נמוכה יותר. ואכן, קיימת השערה כי עיקר השפעתה המגנה של הסויה נובעת מצריכתה דווקא בגילאי הילדות וההתבגרות.

חשש נוסף המקנן בציבור הוא שצריכת סויה גורמת להתפתחות מינית מוקדמת. רוב המחקרים שבדקו סוגיה זו התייחסו לצריכת פורמולה המבוססת על סויה בגילאי הינקות. בתקופת גדילה אינטנסיבית ומהירה זו, צריכה של סויה כמזון בלעדי ביחס למשקל הגוף הקטן של התינוק מהווה מצב קיצון ייחודי, שהעלה חששות לגבי בטיחותה של הפורמולה הצמחית.

חלק מהניסויים בתרביות רקמה ובבעלי חיים איששו את הפחד מפני התפתחות מינית מוקדמת. ואולם, מחקרים בבני אדם הראו כי פורמולה צמחית תומכת בגדילה והתפתחות תקינה, ולא מצאו קשר בין צריכתה לפגיעה בהתפתחות מינית, נוירולוגית וחיסונית. בקרב ילדים ומתבגרים, הנחיות עדכניות של ארגוני הבריאות לא מגבילות צריכת סויה, אלא מתירות את צריכתה כחלק מתזונה מגוונת ומאוזנת.

נתונים אלו עולים בקנה אחד עם העובדה שאיזופלבונים הם כאמור בעלי זיקה נמוכה לקולטני האסטרוגן ברחם ובשד.

הסקירה בכתב העת PLOS 1 כללה גם מחקרים קליניים בנשים בוגרות, ולא מצאה השפעה של צריכת סויה על רמות האסטרוגן בדם או על פעילות אסטרוגנית בשד וברחם.

ההשערה היא כי תופעת ההתפתחות המינית המוקדמת השכיחה בעולם המערבי קשורה לעליה בשכיחות ההשמנה בקרב ילדים, ולחשיפה לחומרים דמויי אסטרוגן מהסביבה, דוגמת ביספנול A - השכיח בתעשיית הפלסטיק, וכן חומרי הדברה מסוימים ותרופות לבני אדם ולחיות משק, שמכילות אסטרוגן ומגיעות בסופו של דבר גם למים ולקרקע.

מחקרים שבדקו צריכת סויה בגברים לא מצאו השפעה על רמות הורמון המין הגברי – טסטוסטרון. במחקרים לא נמצא גם קשר בין צריכת סויה לירידה בספירת זרע, או לגינקומסטיה - צמיחת שד בקרב גברים. חלק מהמחקרים אף בחנו צריכה גבוהה במיוחד-של 6 מנות סויה ביום.

לעומת זאת, צריכת סויה התבררה כקשורה לירידה בסיכון לסרטן הערמונית, הסרטן השכיח ביותר בקרב גברים. משערים כי ההשפעה האנטי-סרטנית היא בין היתר כתוצאה מיכולתם של האיזופלבונים להקשר לקולטני אסטרוגן מסוג ביתא, הקיימים בערמונית.

קולטני ביתא קיימים גם בכלי הדם ובעצם, כאמור, וברקמות אלו האסטרוגן ידוע כבעל השפעה מגינה. לכן, הירידה ברמות האסטרוגן המתרחשת בקרב בנשים לאחר גיל המעבר, מעלה את הסיכון לאוסטאופורוזיס ולמחלות לב. ואכן, מחקרים רבים עוסקים בשאלה אם צריכת סויה ואיזופלבונים יכולה להוריד סיכון למחלות אלו. הממצאים אינם חד משמעיים, אך נראה כי צריכת סויה עשויה להוריד סיכון למחלות לב ולכלי דם, ולתרום לצפיפות עצם גבוהה יותר.

צריכת סויה על מוצריה השונים היא בטוחה, אך היכולת להגן מפני סרטן השד נמצאה בעיקר בצריכת מוצרי סויה שעברו עיבוד מסורתי. לכן, בדומה ליתר המזונות, עדיף לצרוך סויה קרוב ככל הניתן למצבה הטבעי, לאחר עיבוד מינימלי.

מהם מוצרי סויה מסורתיים? מלבד פולי סויה ואדממה (פולי סויה בתרמיל), מוצרים נוספים יכולים להיות טופו, טמפה, ובמידה מסוימת גם חלב סויה, הנצרך במזרח הרחוק זה מאות שנים. תהליך עיבודו של החלב כולל טחינת פולי סויה עם מים ובישול המיצוי הנוזלי, והוא זמין ברשתות השיווק גם בצורה גולמית זו, ללא תוספת סוכר וחומרים נוספים.

בטיחותו של מזון מהונדס גנטית היא סוגיה שנויה במחלוקת. עם זאת, רוב מוצרי הסויה בארץ ממילא מסומנים ככאלה שלא עברו הנדסה גנטית, כך שניתן להימנע גם מחשיפה זו.

האקדמיה האמריקנית לתזונה ודיאטטיקה (Academy of Nutrition and Dietetics) פרסמה ב-2012 הנחיות לפיהן ניתן לצרוך בבטחה שלוש מנות סויה ביום כחלק מתזונה מגוונת, צריכה האופיינית לתזונה האסייתית המסורתית.

בנוסף, אגודת הסרטן האמריקנית הוציאה ב-2006 הנחיות לתזונה בזמן ולאחר טיפולים בסרטן, המתירות לחולות סרטן השד לצרוך שלוש מנות סויה ביום.

על אף שצריכה גבוהה של מוצרי סויה היא כאמור בטוחה, כלל חשוב בתזונה הוא גיוון. חשוב לזכור כי לפני הכל סויה היא בת למשפחת הקטניות, שהולכת ותופסת את מקומה בהמלצות התזונה של גופי בריאות כמקור חלבון בעל יתרונות בריאותיים מובהקים. ההמלצה היא לשלב יותר קטניות בתזונה השבועית, ולגוון בין מזונות הקבוצה, בנוסף לסויה, כמו עדשים, חומוס, שעועיות למיניהן ועוד.

אורית אופיר היא דיאטנית קלינית ונטורופתית, חברת "עתיד" - עמותת הדיאטנים בישראל