לשון הרע? מסתבר שרכילות דווקא עושה לכם טוב

רובנו רואים ברכילות מנהג מגונה שיש להוקיע, ומביטים בזלזול באנשים שמרכלים. עם זאת, בעוד שההיגיון אומר שזה לא בסדר, נשקר לעצמנו אם נגיד שאנחנו לא חוטאים בשיתוף מידע על הסובבים אותנו פעם בכמה זמן. ד"ר ניקולס אמלר, חוקר מאוניברסיטת סארי שבאנגליה שבחן את הנושא לעומק, קבע כי כ-80 אחוזים מהשיחות שלנו במהלך היום עוסקות באנשים אחרים. אז מה גורם לזה? אם תשאלו מומחים בתחום, לרכילות יש דווקא ערך אבולוציוני, חברתי וכן, גם בריאותי.

עוד בנושא:
למה פתאום אותנטיות יותר חשובה מהגינות?
7 סימנים שמעידים שחסרה לכם אינטליגנציה רגשית
הפעולה שגברים עושים בלי להתכוון ומוציאה נשים מדעתן

על פי ההערכות, התכונה הנלעגת הזאת עזרה לאבות הקדמונים שלנו לגבש מידע חשוב על הסביבה שלהם ובכך להישמר מסכנות, לבחור מנהיגים שאפשר לסמוך עליהם ולהוקיע מקרבם אנשים מסוכנים. אז נכון, מאז האנושות עשתה דרך ארוכה והבעיות שלנו שונות, אבל לרכילות, עם כמה שקשה לנו לראות את זה, יש ערך ממשי לחיינו. אלו היתרונות שנמצאו לפעולה שכולנו אוהבים לשנוא, אבל לא באמת יכולים בלעדיה.

במחקר שפורסם בחודש שעבר בכתב העת Psychoneuroendocrinology נמצא כי כשאנחנו מרכלים, חלה עלייה בהפרשת ההורמון אוקסיטוצין, המכונה גם "הורמון האהבה". אותו ההורמון מופרש גם אצל האם והתינוק בלידה, ומסייע לבנות קשר חזק ויציב יותר. ד"ר נטסיה ברודינה שהובילה את המחקר אמרה כי "רכילות מקרבת בין אנשים יותר משיחה על נושאים אישיים. שיח מסוג זה עוזר לנו להבין טוב יותר במי אנחנו בוטחים, ולבסס יחסי אמון".

החוקרים בחנו את רמות האוקסיטוצין ברוק של תלמידות בקולג', כאשר חלקן האזינו לשתולה שחלקה איתן רכילות על היריון בלתי צפוי בקמפוס. בקרב הנשים שהאזינו לסיפור, הפרשת ההורמון הייתה גבוהה באופן משמעותי מאשר בקבוצת הביקורת, שלא קיבלה שום מידע עסיסי ומרגש. החוקרים קבעו כי לרכילות יש תפקידים חשובים נוספים כמו ביסוס יעיל יותר של הקוד האתי בקבוצות והענשה של אלו שלא נצמדים לקוד זה.

אז בנוסף ל"הורמון האושר" שמופרש בזמן שאנחנו מטנפים על אנשים אחרים, יש עוד הורמונים שעוזרים לנו להרגיש טוב יותר בעקבות העיסוק בחדשות מרעישות על הסובבים אותנו. חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד מצאו כי כשאנחנו עדים להתנהגות רעה שמפריעה לנו, אנחנו חווים עלייה בפעימות הלב ובהפרשת "הורמון הלחץ" קורטיזול. הם מצאו כי כשאנחנו בוחרים לספר על המקרה לאדם קרוב, ניכרת ירידה בתסמינים אלו.

החוקרים מצאו כי גם כשאנחנו חולקים מידע כקבוצה על אנשים אחרים, שיתוף הפעולה בנינו מתחזק ונעשה פורה יותר. חברים בקבוצות שמרכלות נוטים להרגיש מגובשים יותר ולהוציא מקרבם ביעילות אנשים שנתפסים כאנוכיים וכאלה שיכולים לפגוע בקבוצה ובמטרותיה המשותפות.

בניגוד לשם הרע שנקשר למילה הזאת, לא כל רכילות היא רעה. חוקרים מאוניברסיטת חרונינגן שבהולנד מצאו כי כל סוג של רכילות – גם זו הכוללת "טינופת" קשה במיוחד, עוזרת לנו להיות אנשים טובים יותר. איך זה עובד? ממסקנות המחקר, שפורסם בכתב העת Social Psychology Bulletin, עולה כי כשאנחנו מקשיבים לרכילות אנחנו בעצם לומדים מטעויות של אחרים ועוזרים לעצמנו להשתפר. גם הפחד שאנחנו נהיה במוקד האש מניע אותנו לנקוט פעולות חיוביות יותר למען הסובבים אותנו.

בראיון לאתר Psychology Today הפסיכולוגית דבורה ברוסט אמרה כי לפעמים כשאנחנו מרכלים, העניין החשוב הוא לא באמת הבן אדם שבחרנו לדבר עליו, אלא הסיטואציה שאנחנו לא יכולים לשאת. היא מסבירה שבכל פעם שאנחנו מרכלים, זו הזדמנות להביט על הסיטואציה ולשאול את עצמנו מה כל כך הפריע לנו בהתנהגות הזו שהעלה את הצורך לדבר עליה.

הפעולה הזאת אמנם משאירה טעם מר, אבל היא דווקא יכולה להיות צעד ראשון בדרך להתבוננות פנימית חשובה ובסופו של דבר לשיפור עצמי. זו יכולה להיות קנאה, שאם מתבוננים עליה בכנות אפשר לתעל אותה לשינוי של הדבר הזה שמפריע לנו בעצמנו. נסו לחשוב על האדם האחרון שריכלתם עליו ושאלו את עצמכם בכנות וללא שיפוטיות שאלה אחת פשוטה וחשובה – למה?